חוזרים לכיתות

יש תחליף למיצ"ב

טוב שבוטלו המבחנים הבעייתיים, אבל איך נצליח בכל זאת להעריך הישגים? רועי פולקמן מציע תכנית דומה לזו שהפעיל בירושלים, שעיקרה: מיקוד בביה"ס כיחידת המדידה, ולא בתלמיד

  • מיצ"ב
  • ירושלים
רועי פולקמן

שאגות השמחה הנשמעות מכל עבר לנוכח ביטול מבחני המיצ"ב מבטאות תחושה אמיתית שהגולם קם על יוצרו - מכלי עבודה ללמידה ושיפור, הפכו המבחנים הללו, כמאמר שר החינוך שי פירון, ל"שוט" ששיעבד את המורים והתלמידים.

סיבה נוספת ומשמעותית לשמחה שנשמעה, בעיקר מפי מורים ומנהלים, נוגעת לעובדה שמבחני המיצ"ב היו כלי מקצועי אמנם, אך מסורבל ומאוד לא יעיל לתהליכי למידה לצוות החינוכי של בתי הספר - כך שאלו לא ראו תועלת אמיתית בנתונים שהתקבלו, ורק חוו את הלחץ והשימוש השטחי במידע. המצב הזה הועצם עוד יותר בשל שימוש לקוי במידע, הן על ידי משרד החינוך והן על ידי גורמים פרטיים שפרסמו את נתוני המיצ"ב.

טוב לדעת (מקודם)

התקף לב: איך מונעים ומה עושים במקרה והוא מופיע

לכתבה המלאה

תתפלאו, אבל בירושלים ובבאר שבע הציונים עולים

משרד החינוך, בפרסום נתוני ביצועי הבגרות מדי שנה, מציג תמונה שטחית ומעוותת של הישגים. למשל, בנתון אחד אחיד מוכללים תלמידים שכלל לא ניגשים לבגרות (למשל חרדים), יחד עם תלמידי חינוך מדעי מצטיינים, וכך, יישוב הומוגני עם אוכלוסיה חזקה יימצא בראש הרשימה, בעוד שערים הטרוגניות כמו ירושלים או באר שבע יימצאו בתחתית. השוואה נכונה ומועילה הרבה יותר היא רק לקבוצה דומה של בתי ספר ולהישגים באותם יישובים. כשעורכים השוואה כזו, מגלים שדווקא בחינוך הכללי, הן בירושלים והן בבאר שבע, קיימת עלייה משמעותית בזכאות לבגרות בשנים האחרונות. כך, גם פרסום ציוני המיצ"ב על ידי חברת מדלן חטא בפשטנות יתר, בגלל שקלול ציונים של כמה מבחנים לציון אחד, שהמשמעות האמיתית שלו קטנה ביותר.

יחד עם זאת, יש טעם לפגם בהתנערות המוחלטת מהניסיון לייצר כלים להערכה של ביצועי המערכת, ומהכורח לייצר אחריותיות של בתי הספר ומשרד החינוך כלפי ההורים והציבור. תפקידו של מנהל בית ספר איננו רק פדגוגי. מנהל בית ספר הוא גם מנהל, האחראי על מערכת גדולה ומורכבת עם עשרות ומאות עובדים, שצריך לגייס משאבים ולהקצות אותם למקומות בהם הם נדרשים. האמירה כאילו כל מדידה שהיא גורמת לעיוות של המערכת ולשעבוד למבחנים היא שטחית ולא מבוססת, ומשמשת לעתים קרובות להתחמקות ממתן דיווח וקבלת אחריות. יש להזכיר שגם ועדת דוברת, שעשתה בזמנו עבודה מעמיקה ומקיפה בכל הקשור לשינויים הנדרשים במערכת החינוך, המליצה על הגדלת העצמאות של מנהלי בתי הספר מחד, ומצד שני על הצורך להקים יחידה מקצועית להערכה ומדידה של המערכת (בעקבות כך הוקמה הראמ"ה – הראשות למדידה והערכה שפיתחה וניהלה את מבחני המיצ"ב).

אפשר גם אחרת

אז מה כן אפשר לעשות? איך אפשר לייצר מדידה יעילה בלי לגלוש לשטחיות? בשנים האחרונות הייתי שותף מרכזי בקידום "עץ הערכים" של עיריית ירושלים - כלי להערכת בתי ספר במערכת החינוך בבירה. זהו כלי חדשני ומתקדם, שנוצר מחזונו של ראש העיר ניר ברקת, שהתבסס על הרפורמה במערכת החינוך שנערכה בעיר ניו יורק בעשור הקודם, בהובלת ראש מחלקת החינוך בעירייה, ג'ואל קליין.

כמה עקרונות הובילו אותנו בפיתוח הכלי. ראשית - מיקוד בבית הספר כיחידת המדידה, ולא בתלמיד. מנהל בית הספר צריך לקבל את מלוא הסמכויות, את הכלים ואת המשוב אודות ביצועיו. כמו כן, ייצרנו תמהיל של פרמטרים שאיננו תלוי במבחנים בלבד. למשל, סקרנו בכל בית ספר כ-100 הורים במטרה לקבל תמונה של יחס ההורים לבית הספר ושביעות רצונם מהפעילות החינוכית והקהילתית שלו. סקר זה מהווה כלי עבודה רב-משמעות למנהלים ולמורים בבואם לבחון את סוגיית מקומו של בית הספר בקהילה, לא בשביל להשתעבד לדעת הקהל, אך לשם מודעות אמיתית. גם נתונים אחרים נאספים: מהצבא נאספים נתונים אודות גיוס משמעותי; מתנועות הנוער - שיעור השתתפות; נתונים אודות התנדבות; ובנוסף שולבו נתונים מהמיצ"ב, ונתונים אודות סוג בחינות הבגרות, ציוני הבגרויות ועוד.

בסופו של דבר, "עץ הערכים" מאפשר דווקא פחות לחץ על בתי הספר: במקום לאסוף כל העת נתונים מהיקב ומהגורן, נוצר תהליך מוסכם ומשותף לגבי מה חשוב לנו לקדם בעיר ואיך ניתן להעריך זאת. ההשוואתיות נעשתה הן ביחס לבית הספר עצמו לאורך זמן (ההשוואה החשובה ביותר), והן ביחס לקבוצת בתי הספר הדומים לו (במדדים סוציו-אקונומיים של התלמידים). עצם הדיון והפיתוח של הכלי מייצר דיאלוג אודות סדרי עדיפויות במערכת החינוך. מנהלים רבים בבתי הספר ראו בנתונים כלי עבודה אמיתי ושימושי ליצירת תוכניות עבודה ולהגדיר יעדים, וגם כלי שאישפר להם לחפש מודלים לחיקוי בבתי ספר אחרים ולייצר למידת עמיתים אפקטיבית.

ברמת המערכת העירונית, "עץ הערכים" מאפשר חשיבה על אופן הקצאת משאבים באופן נכון. בבית ספר בו יש (למשל) בעיית אלימות, בעיית נשירה או רצון להעלות בחירה במקצועות המדעים - מוקצות תכניות חינוכיות מתאימות כדי לסייע לצוות החינוכי להשיג שיפור במקומות אלו, שהוגדרו במשותף. וכך, יכולה העירייה לתקצב בתי ספר באופן חכם יותר, בהתאם לאתגרים הפרטניים של כל אחד ואחד.

ערך נוסף המושג בשיטה זו הוא שקיפות המידע להורים, לא במובן פופוליסטי הנוטה להיות "גליוטינה", אלא בצורה מבוקרת ומושכלת. הידע והמידע אינם זמינים ברשתות חברתיות רק להורים מהשכבות המבוססות, אלא לכלל ההורים, באופן שיכול לאפשר בחירה מושכלת, וגם לעודד תחרות בריאה לשיפור בתי הספר.

אין ספק שמדידה בחינוך היא נושא מורכב, וצריך לעשות אותה בזהירות ובשותפות. ודאי ששיטת המבחנים הינה בעלת השפעות שליליות במיוחד, אך יחד עם זאת, האמירה כי "ברגע שיש נתונים - אין חינוך לערכים ואין הרחבת אופקים", הינה שטחית באותה מידה בדיוק. כדברי חז"ל, "אם אין לחם אין תורה". בניהול מערכת אדירה כמו מערכת החינוך יש לייצר כלים למעקב ולהשוואה, להערכת אפקטיביות של תוכניות, להצבת יעדים ולבחינת מקומות הצלחה וכישלון, כדי לאפשר הקצאה יעילה של משאבים. אסור להשתעבד למבחנים, וההתמקדות צריכה להיות כלים לניהול חכם עבור הצוות החינוכי ולא בכלים מורכבים ולא נהירים שרק מכבידים על ההתנהלות. השמחה אודות ביטול המיצ"ב הינה פופוליסטית ושטחית ברובה, ויש לוודא שמהדידה וההערכה יוחזרו למערכת במהרה.

רועי פולקמן שימש כיועץ לתכנון אסטרטגי של ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully