בגיל 80 וכמה חודשים, צבי צילקר בטוח שמגיע לו להיות ראש עיר, בפעם השלישית. מי שכיהן במשך 35 שנים כראש עיריית אשדוד והודח בקדנציה הקודמת לטובת סגנו, לא מתכוון לוותר. "מה עדיף?", הוא שואל, "שאסתובב עם מקל הליכה, אביט על חוף הים ואלך לבית אבות?". בזמן שבני גילו כבר פרשו מזמן לגמלאות, לטיפול בנכדים ולמשחקי הברידג', צילקר מתכונן לקרב על לשכת ראש העירייה. "אני פשוט אוהב את זה, אוהב את המגע האנושי, אוהב לתכנן ולפתח דברים". העובדה שהפסיד בבחירות הקודמות לאחר שלושה עשורים בתפקיד לא מפריעה לו לנסות לשוב לעירייה. "זקן?", הוא שואל, "זקן זה לא קללה. אני מכיר זקנים בני 40 ו-50 ויש גם זקנים בגילי שפשוט חיים את החיים. זקן זה גם אדם עם ניסיון וידע, זה אמור להעליב אותי?"
אבל הציבור כבר אמר את דברו בבחירות הקודמות, למה אתה צריך את זה שוב?
"זה נכון שהציבור לא רצה אותי בבחירות הקודמות ונכון שהפסדתי את המערכה והתושבים ביקשו 'מטאטא חדש' בעיר. אך מה לעשות שלמרות גילי הציבור ביקש ממני לחזור, ואני עוד רוצה ויכול לעשות הרבה למען העיר".
בצד השני של העיר, ראש העיר המכהן יחיאל לסרי פותח את מטה הבחירות שלו ב-11 בבוקר והמקום מלא בפעילים. "אשדוד בתנופה וזאת עובדה", הוא שב ומדגיש פעם אחר פעם. "בית חולים ציבורי בהקמה, בתי מלון לתיירות, קרייה אקדמית. אחרי 40 שנים בשלטון, התושבים לא מחפשים לחזור לאחור, אלא עשייה חסרת תקדים כמו שהייתה כאן בחמש השנים האחרונות". לדבריו, צילקר הוא אדם עתיר זכויות אבל העולם מתקדם. "אשדוד כבר החליפה מנהיגות והוא היה צריך לדעת מתי להעביר הלאה את השרביט", הוא אומר. לסרי בן 56, רופא מומחה לאיידס שהיה במשך שנים סגנו של צילקר, עד שהדיח אותו בבחירות הקודמות. הוא עלה לתודעה התקשורתית כשהעיר הייתה נתונה למתקפת טילים במבצע "עמוד ענן" והגיע לכל בית שנפגע במהירות יחד עם עובדי העירייה, שתוך דקות החלו בתיקון הנזקים. בקורות חייו רשומה גם אפיזודה כחבר כנסת מטעם מפלגת המרכז, הניסיון הכושל של בחירות 99' לייצר מפץ פוליטי. "אני עוד נפגש עם דן (מרידור י.ב) מפעם לפעם, ורק בשבוע שעבר פגשתי את רוני מילוא", אומר לסרי. "היום כבר ברור שהמפלגה הייתה כישלון אבל התקופה שלי בכנסת נתנה לי ניסיון בלתי רגיל. היום אני כל כך אוהב את אשדוד שאין לי שום כוונה לשוב לירושלים. יש לי עוד המון תכניות לקראת 2020".
מגבעת יונה שליד חוף הים, העיר שמחולקת לרבעים נפרסת לפניך כשמאחור נמל אשדוד המפורסם. אם תשאלו אגב את המועמדים, הם לא יגידו מילה אחת רעה על קבוצת העובדים שהפכה לאחת השנואות במדינה. עובדי הנמל הם כוח פוליטי חזק בבחירות המקומיות ואף אחד לא ירצה לקלקל איתם את היחסים רגע לפני ההליכה לקלפי. "אני בעד הנמל", אומר צילקר. "מדובר בקבוצת עובדים יעילה והממשלה חייבת לדבר איתם ולהגיע לפתרונות". אצל לסרי המצב דומה. "לא אתן שיעשו הון פוליטי על גבם של עובדי הנמל", הוא אומר. "מאבק עובדים הוא לגיטימי ולכל עובד הזכות להתאגד ולשמור על זכויותיו".
עם כרבע מיליון תושבים, אשדוד נחשבת לאחת הערים הגדולות בישראל, אך מבחינת אוכלוסייה, קהל היעד שצפוי לקבוע את דמותו של ראש העיר הוא הציבור החרדי. שליש מתושבי העיר הם עולים, מרביתם ממדינות ברית המועצות ועוד 25% מהתושבים הם חרדים, שהביאו ללסרי את הניצחון בבחירות הקודמות. גם בבחירות הנוכחיות, החרדים, - או יותר נכון הרבנים - הולכים עם לסרי. מצד אחד, הם צפויים להביא לו את הניצחון. מצד שני, האוכלוסייה החרדית מורידה את מצבה החברתי-כלכלי של אשדוד, מעלה את אחוזי האבטלה מעל לממוצע הארצי וכמובן מורידה את אחוזי הגיוס בהתאם. רק לפני כמה שבועות אישר לסרי בעצמו את קיומו של מצעד גאווה בחוף הם בעיר, אבל לחרדים זה לא מפריע. "לא תראה כאן אנשים צועקים 'שבעס'", אומר לי ישראל הרשקוביץ, חרדי תושב העיר הכותב בעיתון "המודיע". "אף אחד כאן לא דורש לסגור תיאטראות או כבישים. אנחנו יודעים שכאן זה לא בני ברק וגם לא מנסים להפוך את אשדוד לעיר חרדית. רק רוצים שיתנו לי תרבות, ניקיון וגינות ירוקות - באמת שלא מבקשים יותר".
ברובע ז', שם מרוכזים רוב החרדים בעיר, השפה השולטת היא היידיש. מרפסות שנסגרו לטובת עוד חדרים לצד תלמודי תורה וישיבות מסגירות במהירות את האוכלוסייה המקומית שמקבלת אותי בברכה. בן ציון נוסבוים, בן 28, וסגן מנהל תלמוד תורה "בני אברהם" מכניס אותי לבית הספר שהוקם בשנה האחרונה, ומתכונן בימים אלו לקראת פתיחת שנת הלימודים. "אצלנו פותחים את הלימודים עוד יומיים בסוף תקופת 'בין הזמנים'", הוא אומר ומדבר ביידיש לקבוצת זאטוטים שמסתובבים בחצר. "יידיש היא שפת האם במוסדות שלנו ואנחנו מאוד מקפידים על ה'מאמע-לשון'". הוא עצמו חסיד בעלז, אבל המוסד משמש את קהילת הרב מרדכי יששכר הידוע כאדמו"ר מפיסטבורג שעל פיו יישק דבר. בצבא הוא לא שירת, אבל למרבה הפתעתי הוא מספר לי על השירות האזרחי שעשה במשך שנתיים בספרייה למוגבלים באשדוד. "הייתי שם עם עוד שלושה חברים", הוא מציין בגאווה.
תלמוד תורה נחשב ל"מוסד פטור" מבחינת משרד החינוך, כלומר, לימודי היסטוריה על תולדות הרצל ונורדאו לא תמצאו כאן, ולמען האמת ברובע ז' בעיקר חוששים מהגזירות החדשות של שר האוצר, יאיר לפיד, שצפויות לדברי סגן המנהל המקומי לקצץ בחצי את התקציב לכל תלמיד. "רובע ז' הוא עיר בפני עצמה", שב נוסבוים לספר על השכונה. "כאן ממול יש מוסד לספרדים וכאן זה לקהילת החסידים וכל אחד חי כאן את החיים לפי סגנונו. אצלנו מי שקובע זה האדמו"ר והרבנים. אם יש לי שאלה חשובה - אני לוקח אותה לאדמו"ר".
והרבנים שלכם אומרים להצביע ללסרי?
"הרבנים עדיין לא אמרו את המילה שלהם אבל אפשר להגיד שהציבור החרדי לא מאוכזב מראש העיר הנוכחי".
אבל מאחורי הקלפי אתה נמצא לבדך, בלי האדמו"ר. יש סיכוי שמישהו יצביע הפוך, לצילקר למשל?
"גם מאחורי הקלפי אני אעשה מה שהאדמו"ר יגיד. הרבנים הם שמנווטים אותנו וזאת הבחירה שעשיתי. אם יש לי התלבטות, אני מעלה אותה בפניו. הנה למשל אני מתלבט אם לעבור דירה או לעשות איזשהו ניתוח, בשבוע הבא יש לי תור אצל האדמו"ר ומה שהוא יגיד אנחנו נעשה. זה מרגיע אותי שמישהו אחר לוקח עבורי את ההחלטה. בשביל החלטות גדולות צריך איש גדול".
בין לבין הוא נותן לי סיור בתלמוד תורה שמתמרק לכבוד פתיחת השנה, ועל הקירות במסדרון מככבים כרוזים שבהם נראים ילדים ורבנים שמשבחים את אלה שאומרים "אמן" על כל ברכה שנאמרת. כשאנחנו חוזרים לשוחח על אשדוד, נוסבוים אומר שגם "חנויות החזיר" של הציבור הרוסי לא יגרמו לו לצאת להפגנות. "אני לא אוהב את זה כמובן, אבל למדנו שצריך לדעת לחיות בהדדיות עם השכנים". על מצעד הגאווה שהיה בעיר לא שמע בכלל. "באמת היה?", הוא שואל, "טוב נו. באמת לא ידעתי. מה אני אגיד לך, באמת שאנחנו מרוצים מלסרי. הייתי שמח אם הרחוב היה דומה יותר לזה שיש בשכונת הסיטי, השכונה המבוססת יותר בעיר, אבל כאן כולם יצביעו כמו שהרבנים ייקבעו".
מבקר העיר - לכל הכתבות בסדרה:
ביילסקי נגד חופרי: הקרב על פנינת השרון
מהממ"ד לקלפי: הקרב על שדרות
מודיעין - מפהקים כל הדרך אל הקלפי
לפניות לכתב יהושע בריינר: joshjosh@walla.com