ברחוב אחוזה ברעננה כוססים ציפורניים לקראת הקרב הכי חם בשרון. משבוע לשבוע הופך הקרב הפוליטי הזה להצגה הכי טובה בעיר: בצד האחד של הכביש, ראש העיר הנוכחי נחום חופרי שמבקש להמשיך בתפקידו. מהצד השני, ראש העיר המיתולוגי זאב ביילסקי שמבקש לחזור לעירייה אחרי קדנציה בודדת בכנסת. פעם הם היו חברים טובים. ביילסקי, שכיהן כראש עיריית רעננה מאז 89', הביא את חופרי, טייס בחיל האוויר ששימש כמנהל המוצלח של אחד התיכונים בעיר, לעירייה ולאחר שפרש ב-2005 לטובת תפקיד כיו"ר הסוכנות היהודית תמך בבחירת חברו ליורשו. אלא שעכשיו, כשביילסקי מבקש לשוב לרעננה, הפכו השניים לצ'ילבות והכפפות בקרב על העיר בעלת התדמית האליטיסטית והדשנה בשרון הוסרו כבר מזמן.
כשהוא הולך ברחוב, ביילסקי הוא הרוק-סטאר של רעננה. לחיצות ידיים, נשיקות לכל עבר, חיבוקים עם צעירים ומבוגרים כפי שכתוב בספר לפוליטקאי לפני בחירות. היה רק חסר שיתחיל לחלק חתימות. "זאביק" בפי כולם כבר יודע את העבודה. הוא מלך ב"מינגלינג", חי את אהבת הציבור ונדמה שאפילו זקוק לה. "אני מודה שהתגעגעתי לזה", הוא אומר עם שמחה של ילד בחנות צעצועים, "אשתי אומרת שחזר לי הברק בעיניים, חזרתי לחיים". אין ספק שהרחוב גם אוהב את ביילסקי. גם סקר בלתי תלוי ליד "חומוס תנעמי" (המצויין) ברחוב המרכזי מגלה שהרעננים פשוט מתים עליו. תומכי חופרי לא הצלחתי לאתר, גם לא ליד שלט הבחירות שנתלה בסמוך לחנות בגדים מקומית. "פשוט יש לו את זה, את גן המנהיגות", אומר שי סטולר, בן 42, "חופרי הוא בסדר ואין לאף אחד משהו נגדו, אבל הוא פשוט לא ביילסקי". לפגישה איתי הוא מגיע לבדו בחולצת כותנה פשוטה ומיד ממגנט את הנוכחים שמרימים את מבטם מהקפה לראש העיר הצ'ארמר. "תראה", הוא אומר, "לא רע ברעננה אבל צריך לתת עוד".
יש תחושה כאילו רעננה היא יותר סידור עבודה בשבילך. עזבת את התפקיד כאן לטובת הסוכנות היהודית. הלכת לכנסת אבל שם לא הצלחת, היו דיבורים שתתמודד לראשות עיריית ירושלים אבל גם שם זה לא עבד, ועכשיו אתה חוזר למקום הנוח שלך ברעננה, כפרס ניחומים, ברירת מחדל.
"הייתי יכול להיות היום בכנסת", הוא אומר, "היו לי הצעות גם מהמגזר הפרטי, אבל רעננה בשבילי זה מפעל חיים, לא מקום עבודה. אני לא הולך לפה מברירת מחדל אלא כי הלב שלי מוביל אותי לפה. זה גם לא שאני חוזר אחורה, מכיוון שאני מאמין שאי אפשר לעלות ממקום כמו רעננה. הייתה גם כמיהה אליי, אנשים ביקשו ממני 'זאביק, תחזור'. פעם היו שואלים אותך מאיפה אתה והיית אומר מרעננה אז היו אומרים 'אהה, רעננה', בהתפעלות. אני רוצה להחזיר את ה'אהה' הזה. היום אני בא עם יותר ניסיון, לא רק עם ניסיון של כמעט 17 שנים כראש עיר, אלא גם כמי שהסתובב במסדרונות הכנסת והחקיקה, אני מכיר בשם הפרטי את שמות כל התורמים הגדולים בכל העולם. היום אני חוזר כי אני חייב לתושבים על מה שהם נתנו לי".
לי תמיד אמרו שרעננה זה החלום. איכות חיים, החינוך הכי טוב, פארקים, מדשאות וחוגים לילדים. החלום הישראלי. מה יכול להיות רע ברעננה?
"לא צריך שיהיה רע כדי שאני אחזור כי יכול להיות פה הרבה יותר טוב. תראה את העירייה היום: היא נמצאת בגירעון של למעלה מ-300 מיליון ש"ח, יש הגירה של זוגות צעירים לכפר סבא, לצעירים אין אופק. כשהייתי ראש העיר היו כאן שני מפעלי בטון בקושי אבל הצלחתי להביא לכאן חברות הייטק כמו אמדוקס, HP, NICE, אבל אף אחד לא המשיך את הזרימה הזאת". ביילסקי גם מבקש להתנתק מתדמית "עיר השמנת" שיש לרעננה. "אנשים אולי רואים בזה אליטיזם אבל אני חושב שזה פשוט שאיפה למצויינות. אנחנו לא מנותקים מהעם, יש ברעננה אנשים שלא גומרים את החודש".
בקיצור זאביק, אתה נתת לו לרשת אותך. איך אתה יכול לעשות את זה לחופרי?
"אני לא עושה לו את זה ואני לא ממליך אנשים. נחום הוא איש טוב ואני גם תמכתי בו, אבל העיר לא הולכת לכיוונים הנכונים. אין לי שום דבר אישי נגד ראש העיר היוצא אבל העירייה כאן צריכה אדם שיצעיד אותה למקום אחר".
באופן אירוני, ראש העיר המכהן מגיע למירוץ הזה ממקום של אנדר-דוג. על אף שהוא מכהן בתפקיד כבר שמונה שנים, הטייס מחיל האוויר, אל"ם חופרי, צריך להתמודד מול מיתוס. חופרי למעשה הוא נגטיב של ביילסקי. אם ביילסקי הגיע לפגישה לבדו עם חולצת טריקו, חופרי מגיע מלווה בפמליה מכובדת עם חולצת כפתורים מגוהצת היטב ומסורק. ניכר עליו כי ההסתחבקות היא לא הספורט האהוב עליו. "אני יודע שביילסקי מחבק ומנשק יותר טוב ממני", הוא מודה, "אבל חוץ מזה הוא לא מביא איתו שום יכולת להסתכל קדימה, לעומתי, שאני מדבר מעט אבל עושה הרבה". את הפגישה הוא קובע בפאב "שש" שבאיזור התעשייה למרות שניכר בבירור שחופרי המתוקתק והמסודר הוא לא איש של חיי הלילה. המיקום, כמובן, לא מקרי וחופרי מספר על תרבות הבילויים שהתפתחה ברעננה בשנים האחרונות. "פעם הצעירים שלנו היו נוסעים להרצליה או לתל אביב כדי לבלות, היום הם נשארים כאן", אומר חופרי בגאווה. הצלם דרור, תושב העיר, מגבה את דבריו.
לי סיפרו על גרעונות, מחסור בדירות, שהצעירים בורחים מרעננה.
"עד לפני כמה שנים היית בא לרעננה אחרי שמונה בערב לא היה עובר פה חתול. היום תסתכל סביב: העיר שוקקת חיים וחיי הלילה מתפתחים, אנחנו עומדים לבנות כאן 5,000 יחידות דיור בשנים הקרובות מתוכן שליש עבור דיור בר השגה, איזור התעשייה פורח, בית מלון שיוקם כאן. כשאני נכנסתי לתפקיד לא הייתה תוכנית בנייה במגירה. קיבלתי שממה. היום אנחנו מסתכלים על עיר עם חזון, עם שכונות חדשות שעומדות להיבנות. אני מאמין שבעוד כמה שנים בזכות הפעולות שלנו כל זוג צעיר יוכל להרשות לעצמו דירה ברעננה. כיום יש ביקוש עצום כי אין כמעט בנאדם במדינה שלא רוצה לגור כאן. גרעון? היום חתמתי את דו"ח של 2012 ולא רק שאין שום גרעון אלא שנשאר אפילו עודף. למה כל חברות ההיי-טק הלכו להרצליה? למה התושבים מסתכלים על הבנייה בכפר סבא? כי לא היה כאן שום חזון עד שהגעתי ואמרתי שחייבים להפריח כאן את השממה".
מוזר, כי ביילסקי אומר שהוא הביא את חברות ההיי-טק, לא?
"נכון שהוא הביא כמה וכמה חברות, אבל הוא נרדם, התעייף". בחודשים האחרונים התחילו לחופרי בעיות גם מכיוון מועצת העיר כאשר בין היתר הוא הדיח שניים מסגניו. האחד, יואל עזרזר, לאחר שהתברר כי דאג לעצמו לשלוש משכורות שונות מחברה קדישא ("לא יכולתי להרשות שהוא ימשיך בתפקידו", אומר חופרי) והשני, איתן גינזבורג, לאחר שערק ממחנה חופרי לזה של ביילסקי, כולל טענות כי ראש העיר בתגובה החליף את מנעול חדרו ("הוא חתר תחתיי, בסה"כ ביקשתי ממנו לפנות את החדר"). חופרי מצדו מתחיל למנות את רשימת העבודות שביילסקי לא הצליח לקבל לדבריו, עד שחזר לרעננה. "אין לו לאן ללכת. הוא ניסה בסוכנות היהודית, ניסה לרוץ בכנסת, ניסה להתמודד בירושלים, בתל אביב, ניסה להתמנות ליו"ר הוועד האולימפי - אבל כלום לא הלך אז הוא בא לרעננה. ב-2005 לעומת זאת, כשהעירייה נכנסה למצוקה תקציבית הוא ברח לסוכנות. אז עכשיו כשאני הבאתי לכך שהעירייה תרוויח למעלה ממיליארד ש"ח מהכנסות הוא רוצה לחזור. נו. ביילסקי נותן שואו והציבור אוהב את זה אבל אני לא בטוח שהציבור רוצה אותו".
הכתבות הקודמות:
מהממ"ד לקלפי: הקרב על שדרות
מודיעין - מפהקים כל הדרך אל הקלפי
לפניות לכתב יהושע בריינר: joshjosh@walla.com