מהממ"ד לקלפי: הקרב על שדרות

אפשר להתחיל ולדבר על הבחירות בשדרות מהמכולת של ששון שליד העירייה, שם הסטיגמה על עיירת פיתוח אי שם בדרום חיה וקיימת. השעה עוד לא 11:00 בבוקר ומחוץ לחנות יושבים שני עולים ותיקים מברית המועצות לובשים גופיה, לצדם עוד שני יוצאי אתיופיה – ושותים בירה. הדיונים על המצב הביטחוני ועל איך צה"ל צריך לטפל בבעיית הקסאמים פינו את מקומם לוויכוחים סוערים בשאלה אם להצביע לראש העיר המכהן בעל הניסיון, דוד בוסקילה, או שמא למועמד הצעיר והבועט אלון דוידי, שהיה בעברו ראש "המטה לביטחון שדרות", והקרב הוא על כל קול, ממש. את הצבע האדום החליפו השלטים הצבעוניים של המועמדים השונים, שנדמה שמכסים כמעט כל מרפסת – עדות לקרב הצמוד שמתחולל בעיר שבעת האזעקות והרקטות.

לתושבים הצעירים נמאס מהסטיגמות. "אני גאה שאני משדרות, אבל חייבים לצאת מהתדמית של המסכנים", אומר שוהם אזולאי, צעיר בן 18 שסיים זה עתה עוד יום של התנדבות בקייטנה שמפעיל סניף בני עקיבא בעיר, ממש מאחורי הסינמטק המקומי שמקרין באותה שעה סרטים מצוירים. זו שדרות החדשה. משיחה קצרה עמו ועם חבריו, התחושות הן זהות. "פה זה שדרות האמתית", אומרת אושר בן שושן בת 21, "צעירים שבאים להתנדב עבור 'קייצת' לילדים, אחרת, אין לילדים האלה מה לעשות כאן".

כשנשאלים הצעירים אם בכוונתם להישאר לגור בעיר, שוהם חושב לכמה שניות בזמן שאחד הילדים בקייטנה מגיש מים קרים. "בשבילינו, כל מי שגר כאן הוא גיבור, יש ביננו אחווה אחרי השנים הקשות שעברנו כאן, אבל העיר חייבת להתפתח" הוא אומר. "המצב הביטחוני עכשיו טוב, ואם לא יתפתחו עכשיו, לא יהיה מה לעשות כאן". בן שושן מצידה ברורה: "אין סיכוי", היא אומרת, "אין פה מקומות בילוי, אין פה לאן לזוז. אמצע הקיץ ואפילו הבריכה כאן סגורה".

התחושות של הצעירים הפעלתנים מעידות על כך שמערכת הבחירות הקרובה ומלאת היצרים לראשות העיר מהותית עבור שדרות. העיר שהייתה בעבר מילה נרדפת ליצואנית מוזיקאים הפכה בגלל חמאס לעיר ספוגת אזעקות ומלחמה ובפועל לעיר הכי ממוגנת בעולם. לכל דירה הוצמד ממ"ד, כל בית ספר קיבל תקרה עבת בטון אבל נדמה שהקסאמים היוו גם תקרת זכוכית להתפתחות העיר. עכשיו באמת נגמרו התירוצים. עם תחנת רכבת שנבנית ותחבר את העיירה בפריפריה למרכז, עם מכללת ספיר הצמודה שכבר קנתה לה שם של כבוד בעולם האקדמי והשקט הביטחוני היחסי, התושבים יודעים שאם לא עכשיו – לעולם לא.

את ראש העיר בוסקילה אנחנו פוגשים במשחקיה הממוגנת שהוקמה עבור ילדי העיר. למרות המיקום המעט מוזר, באמצע אזור התעשייה, המקום שוקק חיים וילדים שמקפצים על מקפצות הגומי. בוסקילה עובר בין העובדים וההורים שמחכים שילדיהם יעברו למתקן הבא, לא שוכח שתי נשיקות בלחי לכל אחד, מביט מהצד מלא גאווה. משנת 89' הוא כיהן כראש העיר עד לשנת 98'. ב-2008 נבחר שוב ברוב גדול, אלא שעכשיו הוא נאלץ להתמודד מול דוידי הצעיר. "העיר עברה מהפכה אמתית בחמש השנים האחרונות", הוא אומר. "התקדמנו בחינוך, בתי הספר הפכו ממוחשבים, חזות העיר נראית מרשימה. פעם היית נכנס לכאן והיית חושב שהגעת למחנה פליטים. היום תראה כמה ירוק כאן".

בוסקילה מנסה לשכוח מהתקופה של הקסאמים. "אלה היו ימים קשים ביותר וגם אז הייתה כאן תדמית של קושי כלכלי. התמונות של משאיות שחילקו כאן מזון ושריפת צמיגים לא הועילו לאף אחד. היום התושבים כאן עומדים זקופים כי גם הציבור הרחב בישראל למד להכיר אותם והעיר במקום אחר. פעם תושבים ברחו מכאן, היום יש הגירה חיובית לעיר. התווספו לנו 8,000 תושבים בחמש השנים האחרונות ולא תמצא כאן דירה אחת נטושה. פעם התייחסו אלינו כאל טעוני טיפוח, היום רואים בנו מוקד להעשרה בתחומים שונים כמו מוזיקה, אחוז אקדמאים הולך ועולה, רחוק מעיירת הפיתוח של פעם".

פוליטית, צפוי לבוסקילה קרב קשה. באחרונה חברה אליו אחלמה פרץ, אשתו של הפוליטיקאי מספר 1 בעיר, השר עמיר פרץ, שעדיין נחשב למשפיע מאוד בעיר הדרומית. אלא שבשלב זה, הסקרים מעידים על ניצחון למתחרהו. "אני לא מתהדר בסקרים מפוברקים ויודע שמערכת הבחירות מוכרעת רק בקלפי. דוידי יהיה במקום השני מרחוק". ניכר שאין הרבה אהבה בין השניים: "צעיר זה לא מילת קסם", אומר בוסקילה ורומז: "הוא לא זך וטהור כמו שחושבים. כשהיה בראש המטה לביטחון שדרות עבר שם הרבה כסף ואיש לא יודע לאן הוא בדיוק הלך". על הדרך, הוא מזכיר כבדרך אגב כי מתחרהו מחזיק בבית מרשים ובבית קפה בירושלים. "אבל עזוב אותו, אין פה בכלל קרב צמוד. אני שירתי מחצית מחיי את תושבי העיר ומתכוון להמשיך בפיתוח. קורים פה דברים מדהימים".

בצד השני של העיר מחכה אלון דוידי, בן 40, במטה הבחירות שלו שממוקם בתוך בית ישן. "המצב של העיר קשה מאוד, אנשים רוצים שינוי", הוא אומר. הוא הגיע לשדרות לפני 17 שנה והחל בפעילות חברתית ופוליטית נמרצת. "בבחירות הקודמות לא הכירו אותי, אבל מאז הייתי עקבי, המשכתי כל השנים האחרונות בעבודה קשה והיום הציבור רוצה לראות אותי כראש העיר". במבט מבחוץ, נראה כי עדיין לא התרגל לחיים כמועמד והוא היה מעט נבוך כשהוצאתי אותו למרכז המסחרי לצורך צילומים עם הציבור. העוברים והשבים רוצים ללחוץ את ידו, שתי הנשיקות בלחי עדיין לא באות טבעי.

פוליטית, מצבו של דוידי טוב. הליכוד והבית היהודי הצהירו על תמיכה בו, והוא מחזיק כאמור בסקרים מעודדים. לדוידי יתרון גדול נוסף – הוא גם חבר בגרעין התורני שחבריו עברו להתגורר בעשר השנים האחרונות ומעמדם הולך ומתחזק. מדובר בכוח פוליטי לא מבוטל, שחבריו גם צפויים לפעול עבורו בשטח וברחוב. בניגוד לתופעת הגרעינים התורניים שהתפשטו בשנים האחרונות בעיירות פיתוח, בשדרות יש לאנשיה סיכוי ממשי להעמיד אחד מתוכם כראש עיר. דוידי עצמו מעדיף משום מה שלא לעסוק בעניין זה בהרחבה. "זאת תזה משנית", הוא אומר, "לא באתי לכאן משום מקום. אני איש הנגב כל חיי, ניהלתי פה מאבקים קשים בתקופת הקסאמים למיגון בתי הספר, אני מעורב בכל הקהילות כאן בעיר ועובדה שאני נתמך על ידי כל המפלגות הגדולות. אני הולך להיות ראש עיר בשביל כל תושבי שדרות".

מבוסקילה, כצפוי, הוא אינו חוסך בביקורת. "העירייה במצב של גירעון של למעלה ממאה מיליון שקלים, אבל חמש שנים אנחנו רק שומעים תירוצים", הוא אומר. "תשאל כאן כל אחד והוא יגיד לך שזו עירייה של מקורבים וקבלנים שפשוט לא מתפקדת, ושאף אחד לא מקבל ממנה שירות כמו בכל עיר אחרת. גם את הקרדיט שקיבלה העיר בתום מבצע 'עופרת יצוקה' הוא פשוט בזבז. תראה מה קורה בנתיבות, איזו בנייה מאומצת. יש פה מפעל של אמדוקס, אבל כמה מתושבי העיר עובדים בה? אני אגיד לך מה מסכם את הכול? כשבנתיבות בונים מעונות לסטודנטים של ספיר ואצלנו כלום. בוסקילה בלחץ כי הוא יודע שהוא עומד להפסיד, לא בגללי אלא בגללו". על הרמיזות של ראש העיר לגבי מצבו הכלכלי הוא מאיים מנגד בקלף של כל מערכת בחירות מקומית, תביעת דיבה, ולא מתרגש. "אני ברוך השם אדם אמיד אבל לא עשיר ועבדתי בשביל זה. אגיד זאת כך – אני שמח שאני לא נזקק לעזרתם של אחרים כדי להיחלץ מעסקים כושלים שהיו לי", ומכוון לעבר בוסקילה: "העיר הזאת זקוקה למנהל טוב ולא לבכיין שתקוע בשנות ה-60'. התושבים מתפכחים ממנהיגים ישנים ורוצה שינוי, ואני אביא אותו".

בינתיים במכולת של ששון אני מבקש מבעל הבית ניתוח פוליטי. "דוידי מביא אתו את הגרעין התורני, שהם יותר בני פוליטיקה מבני תורה, ומצד שני לבוסקילה יש את עמיר פרץ שעדיין חזק פה", הוא מפרשן כשאנחנו נשענים על מקרר הגלידות כדי להצטנן. "יהיה פה קרב-קרב, הכול נזיל".

מודיעין - מפהקים כל הדרך אל הקלפי

לפניות לכתב יהושע בריינר: joshjosh@walla.com