חנן (שם בדוי, הפרטים האמיתיים שמורים במערכת) היה עובד ציבור מסור שעסק בטיפול, פרוד ואב לשניים, כשהמשטרה עצרה אותו בחשד לתקיפה של פרודתו ואיומים עליה. לאחר מעצרו, הוא הפנה את השוטר שחקר אותו למסרונים מאיימים שפרודתו שלחה לו, בהם טענה כי תעליל עליו ותגרום למעצרו. במקום לבדוק את טענותיו, החוקר התרשל ומסר את מכשיר הטלפון הנייד למתלוננת, שאינה מבזבזת זמן ומוחקת את המסרונים. חנן מצא עצמו לראשונה בחייו מאחורי סורג ובריח, את הלילות שבילה במעצר, ממרר בבכי, הוא לעולם לא ישכח.
בהמשך שחרר בית המשפט את חנן בתנאים של מעצר בית מוחלט, כשאזיקון אלקטרוני מוצמד לרגלו כאחרון העבריינים. הוא סולק מביתו במרכז הארץ ונאלץ לשהות על פי צו בית משפט בצפון הארץ, נעול בין ארבעה קירות במשך חודשים ארוכים. הוא היה נתון בסכנת פיטורים ממקום עבודתו, ולא ניתן לו לראות את ילדיו שגידל עד אז במסירות. הילדים בכו בטלפון וביקשו לראות אותו. רק לאחר חודשים הצליח להוכיח בבית המשפט כי פרודתו העלילה עלילת שווא, מאחר וקינאה לו, היא הודתה כי בדתה את התלונה והתנצלה.
לאחר כשנה הוגש כתב אישום נגד המתלוננת, בעבירה של מסירת ידיעות כוזבות. ואולם, ברוח הנחיה 2.5 בפרקליטות המדינה - שלא להעמיד לדין נשים שחזרו בהן מתלונותיהן אלא במקרים נדירים, בוטל כתב האישום. במשטרת ישראל הוחלט כי דמעותיה של האישה בעת מסירת התלונה שוות יותר מדמעותיו של חנן בחקירה, כאשר טען לחפותו.
מערכת מפוחדת ומשותקת
חנן אינו לבד. מדי שנה מוגשות תלונות שווא רבות נגד גברים, והקושי להוכיח כי מדובר בעלילה הוא רב ביותר. למרבה הצער גם כשיוצאת האמת לאור - מופלים הגברים לעתים קרובות לרעה, והנשים המתלוננות יוצאות פטורות בלא כלום.
אין ספק שנשים סובלות מאלימות במשפחה, ויש להגן להגן עליהן. אולם נקודת המוצא השגרתית של המערכת בעת טיפולה בתלונה - לפיה יש להוציא מיידית את הגבר מהבית, להרחיקו ממרכז חייו וברוב הפעמים לעוצרו מבלי לבדוק לעומק כל תלונה ותלונה - גורמת לנזקים בלתי הפיכים. גברים שמוגשת נגדם תלונת שווא מוצאים עצמם מושפלים בחדר החקירות, מאבדים את אמונם במערכת החוק, מאבדים את מקום עבודתם, את כבודם בחברה, את סמכותם ההורית ואת כספם. גברים אלו מורחקים מילדיהם הזקוקים להם עד מאוד, הופכים לחסרי בית ומאבדים את עצמאותם. גברים לא מעטים אף שמו קץ לחייהם במצבים כאלה.
קל, ולכאורה לגיטימי יותר, לדבר על אלימות גברים נגד נשים. אכן, נשים נרצחות על ידי בני זוגן וזוהי עובדה. אולם בד בבד, אסור לנו להתעלם מנשים אלימות. אלו הן הנשים העושות שימוש במשטרה להשגת רווחים במסגרת הליך גירושים, נשים המבקשות לבוא חשבון עם בני זוגן בשל קינאה וכעס.
האם ניתן לכמת את מחירו של לילה במעצר לגבר חף מפשע? האם ניתן לנקוב במחיר עלותו של אובדן מקום עבודה בשל מעצר בית ממושך? דבר חד בטוח: אפשר לעשות ככל האפשר כדי למנוע מקרים כאלה. כל שנדרש הוא פעולה נחרצת של המערכת נגד מוסרות תלונות שקריות - הגשת כתב אישום והטלת עונשים חריפים יותר. כיום, חוששת המערכת להגיש כתבי אישום בגין תלונות שווא, בשל הנחה שגויה שהדבר ימנע מנשים מוכות להתלונן. ולא כך הוא - למעשה, אותן נשים הבודות תלונות עלולות לגרום לחוסר אמון בנשים אומללות באמת הסובלות מאלימות. חשש נוסף המושרש במערכת הוא החשש שבעצם הגשת כתב אישום ייחשף קלון החקירה הרשלנית שנערכה, ונתנה אמון באישה שטוותה בדיות ועלילות. מערכת החוק, אם כן, פוחדת ומשותקת. אולם הגיע זמנה להתעורר ולעשות מעשה - בטרם יהיה מאוחר מדי.
השבוע נשאתי דברים בכנס משותף של ארגוני גברים ("א' זה אבא", "קואליציית האבות והפמיליסטים"). אין מדובר כבר במיעוט, אלא בקהילת גברים הולכת וגדלה החיה בתוכנו, קהילה ממורמרת ועצובה (ולא קוריוז בנוסח המפלגות הרצות אחת לארבע שנים לכנסת). מדובר באנשים נורמטיבים, כואבים ומיואשים. הם חשים כי המדינה מתנכרת להם, מרגישים את כובד ידה של משטרת ישראל על כתפם ונאלצים לפתע לגונן על כישורי האבהות שלהם, כאשר טרם הליך הגירושים נחשבו אבות למופת. בן לילה הם מוצאים עצמם בתא מצחין עם נרקומנים, סרסורים ושאר "מרסקי פרצופים מקצועיים". לאותם גברים מגיע יחס טוב וצודק יותר מהרשויות, ולנו מגיעה מערכת חוק שוויונית, מאוזנת ואמיצה יותר. הגיעה העת לשינוי.
עו"ד הילה נאווי היא מומחית בדין הפלילי
טורים קודמים של עו"ד נאווי:
גם לפדופילים מגיע לחזור לחיים
אפליה מקוממת נגד אתי אלון
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il