דמוקרטיה על המרפסת - מחזה בשלוש מערכות

דן כנר, קריין (לאט לאט ובהטעמה חגיגית במיוחד): "כי באותו יום חמישי בערב. אחרי המהומה הגדולה. היינו כולנו - כל חברי הכנסת של 'יש עתיד', כולל עדי קול כמובן, על המרפסת של הרב שי פירון, ביישוב אורנית. החום בדיוק פג, ושתינו יין אדום ודיאט ספרייט, ודיברנו. שיחה ארוכה. אוהבת. פתוחה. עמוק לתוך הלילה..." (הטקסט לקוח מתוך הניוזלטר השבועי של "יש עתיד", הידוע גם בכינויו "הברית החדשה-חדשה").

(מסך עולה. יאיר לפיד, שי פירון ועופר שלח יושבים בכורסאות מעור, מעשנים סיגר ולוגמים יין אדום).

פירון (מסלסל בקולו): אח, יא רב, יא רב. אח יא וול, יא וול. איפה איפה איפה מלך ישראל?

לפיד (מלטף חתול לבן שמתרפק על ברכיו): אני רוצה לחזור אל הימים הכי יפים שלי. הימים הטעימים של בנימינה, כן...
הוא שולף אייפד וכותב: "הלילה, כשטעמתי מהשאטו-לפיד שהביא לי אולמרט מכרם אקזוטי (נדמה לי ששמו "כרמינה בוראנה" - האיטלקים האלה יודעים להפיק שירה מגפנים), גיליתי לראשונה למה התכוון המשורר כשכתב בשיר הנפלא ההוא, ששרה המשוררת חנה אלברשטיין: 'הימים הטעימים של בנימינה'"...

שלח: אה, בוס. בוס...

לפיד: שתוק מתושלח... (חוזר לכתוב) "הכמיהה לישראל הישנה של בן גוריון, שבה למנהיג הייתה מילה, ולא כל מינוי של טמפיט קלפטומן עורר ביקורת מיותרת. אלה ימי בנימינה. והערב עשינו צעד ראשון כדי להחזיר את עם ישראל לבנימינה. כי באנו לשנות". זהו, סנד. אח, אני ממזר.

(פאוזה. לפיד לוחץ ריפרש)

מוזר. תראו מה כותב הריקו כהן הזה כאן בדף שלי...

שלח: זה מה שניסיתי להזהיר אותך, בוס...

לפיד (מקריא): "מר לפיד הנכבד. מילא שאתה טירן ובמקום להחזיר את ישראל לימי בנימינה, אתה בוחר במרים בנימיני לנגיד בנק ישראל. אבל אם היית לפחות פותח שירונט - היית מגלה שהמילים בשיר הן 'הימים היחפים של בנימינה'"... אוקיי, חבוב. אתה יודע לאן אתה הולך נכון? בדיוק למקום שבו שלחתי את ההוא שהעז לתקן לי את "בן אדם כסנה מן השמים". דליט, דליט, דליט. ביי ביי מיסטר מתי כספי.

פירון (מתקן את הכיפה, מוחה אגל זיעה זעיר ממצחו): בוס, אני חושב שאנחנו צריכים לדבר על מה שקרה הלילה...

לפיד: שמנדריק, ביקשת ממך לא להפריע לי, נכון? אנחנו מפלגה דמוקרטית אבל גם בדמוקרטיה יש סדר. מי הקים את המפלגה? מי הביא 19 מנדטים נגד כל הסיכויים? מי יהיה ראש הממשלה הבא? מי אסטרטג מספר 1 במדינה?

שי ועופר (ביחד): אתה, אתה.

(לפיד מחייך ומלטף את החתול. קולות מלמול מעומעמים בוקעים מלמטה).

לפיד: מה זה היה?

שי ועופר (ביחד): זאת עדי.

לפיד: תעלה אותה למעלה, מתושלח. מגיע לה להשתתף בשיחה הארוכה, הפתוחה והאוהבת שאנחנו ננהל כאן ועכשיו. כל הלילה. כי באנו לשנות.

כנר (בהטעמה ובמלעיל): "עדי הסבירה מה קרה לה, ואני דיברתי על כמה חשוב שלא נפתיע אחד את השני. והתחבקנו. ואמרנו שזה לא יקרה לנו שוב. כי אנחנו אנשים שעובדים על עצמם ויודעים לבנות שפה אחרת וללמוד מטעויות" (מתוך "הברית החדשה-חדשה").

(שלח גורר את עדי קול, ידיה אזוקות, ממחטה ספוגה בזיעה מכסה את עיניה. היא ממררת בבכי).

לפיד: די, די, די. עדיק'לה. מספיק, הכול בסדר. לא קרה כלום. הנה, אני פותח את האזיקים ומסיר את המטפחת. שייקה, תביא לסוררת שלנו דיאט ספרייט.

קול: מצטערת. אני כל כך מצטערת.

(פירון מוזג לאט לאט את הספרייט לתוך הכוס. קול מחסלת את הכוס בשלוק אחד. לפיד מקיש באצבע צרידה, ופירון ממלא את הכוס שוב).

לפיד: עדי, את בחורה מאוד נבונה.

קול: אני לא. אני באמת לא... לא ראיתי את המחוגים. אני עיוורת צבעים. רציתי להצביע בעד.

לפיד: אל תשקרי לי חמודה. אנחנו כבר אחרי האירוע. כפי שאת רואה, נרגעתי. היין עשה את שלו, ואני שוב קו?ל כתמיד. אני אדם שעובד על עצמו. אני יודע לבנות שפה אחרת. תראי לי רגע את העין?

(עדי חושפת את פניה לאלומת האור שבוקעת מביתם של השכנים. סימנים סגולים מתגלים סביב ארובת העין).

לפיד (מצקצק): אני באמת לא רוצה לפגוע בפנים היפות האלה. אני רוצה לבנות בינינו שפה אחרת. ללמוד מהטעויות. אבל למה את מכריחה אותי לחשוף את הצד הפחות סבלני שלי? למה כפיות הטובה הזאת?

קול: לא התכוונתי, המנהיג. אני מבינה עכשיו שחוק המשילות הוא חשוב. אני יודעת שמפלגות עם פחות מארבעה מנדטים הן אויבות האומה. באנו לשנות. באנו לשנות. באנו לשנו... (קולה נשבר בבכי תמרורים).

לפיד: אני רוצה לדבר עכשיו קצת על הפתעות. טוב, חמודה?

(עדי בולעת רוק).

לפיד: את יודעת, אני אף פעם לא אהבתי הפתעות. סיפרתי לכם על הפעם ההיא שחזרתי הביתה אחרי שידיעות קנה אותי ממעריב?

שלח: בטח, מלא פעמים.

(לפיד שולח בו מבט מזרה אימה).

שלח: אה, כן. התבלבלתי. סיפור חדש. טעות שלי .

לפיד (נשען לאחור בערגה): הייתי הכתב הצעיר החדש והטוב ביותר של מעריב. את הטור שלי קראו זקנות וצעירות, ילדים וקשישים, ערסים וחובבי מוסיקה קלאסית. היו אפילו כמה זועבי'ז שהתעניינו. ואז ידיעות אחרונות באו ורכשו אותי. שילשתי את המשכורת, אבל כסף לא עניין אותי. הייתי מעמד הביניים. עשיתי את זה כי באתי לשנות. בכל תולדות העיתונות העברית שינוי כזה נעשה רק פעם אחת - כשאבא עזב את בית מעריב ועבר לקול ישראל. פאפא חגג את המאורע עם צמד נקניקיות מרגז. אבל ליהיא רצתה להכין מסיבה ענקית, ולהפתיע אותי. ביקשתי ממנה: תרגיעי. תרגיעי ואל תרגיזי אותי. כי אני רוצה לייצר בינינו שפה חדשה. באותו ערב שיניתי גם כמה דברים בדינמיקה הביתית שלנו. כי באתי לשנות...

קול: אני יכולה להגיד משהו?

לפיד: כמובן. אנחנו מפלגה דמוקרטית. שוחרת אדם. הומנית. לא כמו מפלגת העבודה, שבה כולם שונאים את כולם בלהט, מלכלכים אחד על השני בעיתונים מהבוקר עד הערב ולא מצליחים לשתף פעולה בשום נושא... רגע, זה אחלה פוסט. (פותח את האייפד ומקליד): "במפלגת העבודה כולם שונאים את כולם בלהט, מלכלכים אחד על השני בעיתונים...".

קול: בוס, אני באמת לא יודעת מה קרה לי באותו הרגע של ההצבעה. קרא לזה שיקול דעת מוטעה. הכול פתאום התערבב לי מול העיניים. האיש הקטן בראש צעק לי, "עדי טיפשה, עדי טיפשה. מה את עושה?", ואני לא הקשבתי. זה לא יקרה שוב.

לפיד: עדי, אני סיפרתי לך פעם על הערב ההוא בבוקרשט...

שלח: בודפשט.

לפיד: בושפדט, כשאבא שלי היה עוד בחיים, והזמין את כל התפריט והביאו לנו עוד שולחן כי לא היה מקום למנות?

קול: לא, לא. רק לא זה... בבקשה. אני אחזור למרתף. אני אנקה לגרמן את המשרד. רק לא שוב הסיפור על המסעדה...

לפיד (מחייך): הלילה עוד ארוך. אנחנו נעשה שיחה חמה. ארוכה. אוהבת.

כנר, לפיד, פירון, שלח וקול (ניצבים בשורה על הבמה, ומקריאים יחדיו במונוטוניות): "וגם האחרים דיברו. על החודשים האחרונים. ועל מה שהם השיגו. ומה שהם רוצים להשיג. ועל זה שאנחנו לא שוכחים לרגע, את מה שאנחנו מאמינים בו. כי באנו. באמת. נשבעים לכם. בכל ליבנו. לשנות" (מתוך "הברית החדשה-החדשה").

(מסך).

לכל הטורים של אבנר הופשטיין בוואלה!

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

עוד בנושא:
היום - קול שברה שתיקה: "ממשיכה להביע את דעותיי"
השפלת קול - שער עצמי של לפיד / עמרי נחמיאס