כמעט שנתיים חלפו מאז הצטרפה ממשלת ישראל ל"שותפות ממשל פתוח" (Open Government Partnership), יוזמה בינלאומית לקידום השקיפות במערכות השלטון. בעצם הצטרפותה ליוזמה בספטמבר 2011, הצהירה ישראל שהיא מקבלת את העיקרון לפיו במשטר דמוקרטי, כל המתרחש במסדרונות השלטון שייך לציבור. גם התהליכים השלטוניים וגם המידע השלטוני הם קניינם של האזרחים, ולא של הפקידים או הפוליטיקאים שנבחרו כדי לפעול למען הציבור. ישראל התחייבה לשלושה עקרונות: שקיפות באמצעות הנגשת המידע השלטוני; שיתוף הציבור בקבלת ההחלטות; ועמידה בפני ביקורת ציבורית לפי אמות מידה ברורות.
אבל בישראל כמו בישראל, הצהרות לחוד ומציאות לחוד. הממשלה הצביעה בעד ההצטרפות ליוזמה ואף נכנסה לפורום, אולם אינה עומדת בהתחייבותה. הדבר בולט בעיקר בנוהג הממשלתי שלא לפרסם את הפרוטוקולים של ועדות הממשלה בכלל, ואת אלו של ועדת השרים לחקיקה בפרט.
ועדת השרים היא שקובעת את גורל הצעות החוק שעולות להצבעה בכנסת. חוק שהוועדה מצביעה בעדו יזכה בכנסת לרוב קואליציוני כמעט אוטומטי ויעבור. לעומת זאת, חוק שהוועדה מצביעה נגדו - רק נס או מהומה פוליטית קיצונית יעזרו לו לעבור בהצבעה הטרומית. ממשלת ישראל אינה מדווחת לציבור מהם שיקוליה בתמיכתה או התנגדותה להצעות החוק. היא אינה מפרסמת פרוטוקול, ואף לא כיצד הצביעו השרים. יוזמת שרת המשפטים, ציפי לבני, להנהיג שקיפות בדיוני הוועדה, נתקלת בחומת סירוב עיקשת של ראש הממשלה.
לשקם את אמון הציבור
באחרונה התבשרנו כי לבני החליטה לפרסם את אופן הצבעתה האישי בוועדת השרים, וזאת עד אשר הדיון סביב עמדתה של לבני יובא להכרעת הממשלה. לבני לא הסתפקה בכך ואף הודיעה כי תפרסם את סדר יומה המלא באתר האינטרנט של משרד המשפטים, למעט פגישות הקשורות לביטחון המדינה, כפי שעשה עוד השר איתן בכנסת הקודמת. שרת המשפטים הפכה בכך לאחת מנבחרי הציבור היחידים בישראל המפרסמים את סדר יומם המלא לציבור בקביעות, ולא בעקבות פנייה יזומה של כלי תקשורת בהתאם לחוק חופש המידע. ממש כמו מדינות סקנדינביה, שם כל לוחות הזמנים של השרים וחברי הפרלמנט מפורסמים לציבור באתרי האינטרנט, בכללם של ראשי הממשלה. רק חשיפת הלו"ז המלא מאפשרת לציבור לראות עם אילו בעלי עניין וכוח חברי הממשלה והכנסת נפגשו, פגישות המהוות משקל מהותי בתהליך קבלת ההחלטות.
פרסום סדר היום ואופן הצבעת השרים הינם בעלי חשיבות גבוהה להגברת אמון הציבור בנבחריו. סירובם של שרים וחברי כנסת לפעול בשקיפות מהווה פגיעה ביחסים אלו ופתח לניצול המערכת השלטונית בידי גורמים חזקים. למרות שהשרים הם נבחרינו, הם אינם חשים שהם חייבים לנו דין וחשבון. הם לא מספרים לנו אילו חוקים עלו לדיון, מדוע התנגדו או תמכו בחוק, וכיצד הצביעו. הממשלה מתחמקת מאחריותה כלפינו, ומסתירה מאיתנו מידע חשוב שעשוי לסייע לנו לגבש עמדה על פוליטיקאי, כמו גם לנתח האם הוא נכנע ללחצים של בעלי עניין או בעלי עוצמה. כוועדה האמורה לפעול כשומרת סף הדואגת לציבור - על השמירה לא רק להיעשות אלא גם להיראות.
מדד ברומטר השחיתות העולמי לשנת 2013 שפורסם בחודש שעבר, בדק את תפיסות הציבור באשר להיקפי השוחד ורמות השחיתות במדינותיהם. המדד חשף שפל באמון הציבור בישראל ביחס לנבחריו; 73% מהנשאלים בסקר השיבו כי השלטון במדינה מנוהל על ידי קומץ בעלי אינטרס. כמדינה עם משטר דמוקרטי בו אמון הציבור הוא אחד מאבני יסודותיו הבסיסיים, מן הראוי שחברי הכנסת והממשלה יחילו על עצמם שקיפות מלאה, כצעד הכרחי שישקם את אמון הציבור באשר לאופן בו מתקבלות ההחלטות בממשלה.
עו"ד גליה שגיא היא מנכ"לית ארגון "שקיפות-בינלאומית, ישראל" הפועל לקידום נורמות של שקיפות ואתיקה כחלק מהמאבק לצמצום השחיתות
עוד בנושא:
הפקרות שלטונית במחשכים / יוסי יונה
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il