"אצלנו... אצלנו אין סקס, ואנחנו בכלל נגד זה" - כך אמרה לפני כמעט 30 שנה מורה מברית המועצות באירוע טלוויזיוני בו שוחחו רוסים עם אמריקנים. המשפט, שנאמר בתשובה לשאלה אודות הפרסומות בטלוויזיה הרוסית, הפך לבדיחה פופולרית ברוסיה, וכיום הוא זכור כשריד לתקופה בה באמת לא היו פרסומות בעלות אופי מיני בטלוויזיה ורומנטיקה בסרטים לא כללה אפילו נשיקה.
מי שיבקר כיום במוסקבה יראה לא פחות פרסומות בעלות אופי מיני מאשר בארצות הברית, ובאופן טבעי המיניות הגיעה גם ליצירות התרבותיות - מספרים ועד סדרות טלוויזיה או סרטים. הדור הצעיר אימץ בחדווה את הסקס, שכבר אינו טאבו, ונשיקה במקום פומבי הפכה לביטוי רומנטי לגיטימי. נשיקה בין גבר לאשה בלבד, כמובן.
המסע של רוסיה בדרך להפיכתה לאחת המדינות ההומופוביות ביותר בעולם לא החל השנה. בעשור האחרון כמעט ולא פסקו הניסיונות להעביר בפרלמנט הרוסי חקיקה שמטרתה לטאטא את הקהילה הגאה אל מתחת לשטיח ולסתום לה את הפה. התירוץ הוא תמיד אותו התירוץ: הגנה על הילדים. המחוקקים הרוסים, שלבסוף העבירו את החקיקה המדוברת בחודש יוני האחרון, הבהירו כי ההתנגדות שלהם אינה להומוסקסואליות, כי אם ל"תעמולה".
ומה יהיה באולימפיאדת החורף?
החוק שהתקבל ברוסיה אוסר על "תעמולה של יחסים מיניים לא מסורתיים בקרב קטינים". על פי לשון החוק, המטרה היא "להגן על ילדים ממידע שגורם לנזקים בריאותיים והתפתחותיים". ולא, בפרלמנט הרוסי לא טרחו להסביר מהי אותה הפרופגנדה. הם כן טרחו לציין עונשים נפרדים לאזרחים שיעסקו בתעמולה (קנס כספי גבוה ומעצר עד 90 יום) ולתיירים (קנס כספי פחות גבוה, מעצר של 15 ימים וגירוש מהמדינה).
על דבר אחד לא חשב המחוקק הרוסי כאשר העביר את החוק המדובר. בעוד כחצי שנה תארח רוסיה את משחקי החורף האולימפיים. בפברואר 2014 צפויים להגיע לעיר סוצ'י רבבות אנשים, ויש להניח שחלקם יהיו הומוסקסואלים, שאולי ירצו להפגין חיבה בפומבי. וכאן הסיפור מתחיל להסתבך: הוועד האולימפי הבינלאומי הוציא הודעה בה נאמר שרוסיה הבטיחה לא לעצור תיירים וספורטאים. אך כפי שציין אחד מיוזמי החוק, ויטלי מילונוב מהמועצה המחוקקת של סנט פטרסבורג, זה לא עובד ככה. אי אפשר "לכבות" חוקים לתקופה של אירוע. לדבריו, המשטרה תצטרך לשמור על החוק - גם אם זה אומר לכלוא ספורטאים ולגרשם מרוסיה.
כבר כיום, עוד לפני שהתייר הגאה הראשון נכלא כי היה "גיי" מדי עבור הרחוב הרוסי, מדובר בפיאסקו תקשורתי עצום עבור הממשל, שבאופן פומבי כמעט ולא מגיב בנושא מאז חתם הנשיא ולדימיר פוטין על החוק, בסוף חודש יוני. מה שכן, המשטרה כבר נכנסה לפעולה. פעילים מהקהילה הגאה ברוסיה, שמארגנים בחודש האחרון הפגנות נגד החוק, נתקלים בהתנגדות מהמשטרה. ולא, על ארגון אירועי יום גאווה אין מה לדבר בכלל, שהרי זו בבירור תעמולה הומוסקסואלית שנועדה להשחית את הנוער הרוסי.
בינתיים מחרימים וודקה
בעולם המערבי מסתכלים על המתרחש ברוסיה בדאגה, ועם לא מעט פליאה. נכון גם לאחר פירוק ברית המועצות, רוסיה מעולם לא סבלה מדמוקרטיות יתר. אך ההומופוביות הקיצונית של הממשל - שאף אסר לאחרונה לזוגות חד-מיניים לאמץ ילדים ברוסיה, ושוקל לאסור את מסירתם לאימוץ במדינות בהן נישואים חד-מיניים הם חוקיים - נראית במבט ראשון כמו קוריוז, שהרי החוק מנוסח בצורה מעומעמת. אך אז נזכרים במערב כי ברוסיה חוקים מעומעמים לא נועדו לעשות רעש פוליטי בלי הצורך לבצע משהו בפועל, כי אם בדיוק להפך: להצדיק פעולות קיצוניות, שכעת ניתן יהיה להכניס תחת מטרייה חוקית שמאפשרת להכשיר הכול.
אך בינתיים, לכל הפחות, הגינויים לפגיעה בחופש של העם הרוסי ממעטים להגיע. נכון לעכשיו, אף מדינה לא ביטלה את השתתפותה במשחקים האולימפיים בעקבות החוק, והקמפיין הציבורי הכי בולט בנושא בכלל נועד להחרים וודקה רוסית. היוזמה הזו, פרי מחשבתו של הפובליציסט דן סאבג', מבקשת מבעלי ברים ברחבי העולם לזרוק את הוודקה הרוסית שיש להם.
מצד אחד, קריאתו של סאבג' לא נפלה על אוזניים ערלות. פאבים וברים ברחבי העולם נענו לקריאתו. מצד שני, רוב המעורבים בעניין חושבים שמדובר ברעיון מטופש. פעילי הקהילה הגאה ברוסיה אומרים שזה לא מה שיעזור להם, בעלי החברה שמייצרת את הוודקה הרוסית הפופולרית סטוליצ'ניה טוענים שהם בכלל בעד זכויות הקהילה ותורמים להם, וגם סאבג' עצמו הודה כי המטרה של החרם היא סימבולית.
קמפיין נוסף שתופס תאוצה בימים אלה דווקא עשוי לעזור, אם יצליח. מטרתו: לאסור על פוליטיקאים שיזמו והעבירו את החוק להיכנס לארצות הברית ולאיחוד האירופי. שווה לציין כי החוק עבר בתמיכת 436 מתוך 450 חברי הפרלמנט הרוסי, אך יוזמי הקמפיין מתמקדים בשניים מהם - ויטלי מילונוב, שהוזכר קודם, וחברת הפרלמנט ילנה מיזולינה.
"לסגור את MTV על חילול השם"
כשמסתכלים על מילונוב ומיזולינה, מבינים איך החקיקה הקיצונית הצליחה לעבור. מילונוב הוא בן 39, שהחל את דרכו הפוליטית לאחר פירוק ברית המועצות בפוליטיקה המקומית של סנט פטרסבורג, והפך לאחד הפוליטיקאים הדתיים הקיצוניים ביותר והמוכרים ביותר ברוסיה. בשנות פעילותו הפוליטית התנגד מילונוב לכך שתיאוריית האבולוציה תילמד בבתי הספר, ביקש להקים בסנט פטרסבורג משטרת צניעות המורכבת מקוזאקים, דרש לסגור את הסניף הרוסי של ערוץ המוזיקה MTV על חילול השם וביקש לתת זכויות אזרח לעוברים כדי למנוע הפלות.
ילנה מיזולינה, עורכת דין בהכשרתה, אמנם הייתה חברת המפלגה הקומוניסטית לפני פירוק ברית המועצות, אך התעסקה במשפט ולא בפוליטיקה. לאחר הפירוק, לעומת זאת, נבחרה קודם לסנאט הרוסי, ולאחר מכן לפרלמנט, כשמשנת 2008 היא יו"ר הועדה לענייני המשפחה, הנשים והילדים. ניסיונות החקיקה שלה כוללים צנזורה על האינטרנט הרוסי, ניסיון להכניס מס גירושים, ועידוד ילודה ואיסור על הפלות. מיזולינה אף אוהבת להאשים את מתנגדיה בכך שהם משתייכים ל"לובי פדופילי" - תואר לו זכו לא רק פוליטיקאים רוסים שיוצאים נגדה, אלא גם עיתונאים ואף אתר ויקיפדיה.
על פי כל הסימנים, מה שמיזולינה עושה, היא לא עושה מסיבות דתיות - כי אם חברתיות. דעותיה משקפות בצורה טובה חינוך סובייטי שמעורבב בבלבול של חשיפה אל המערב "המושחת". על פי ראיונות עמה, היא חשה שהתא המשפחתי הכה-חשוב באמת נמצא בסכנה, ויודעת שהדרך היחידה להגן על רוסיה היא להתנגד להשפעות ההרסניות של הומוסקסואליות. מילונוב, לעומת זאת, עושה את מה שהוא עושה כי ככה כתוב בספרים שלדעתו צריכים להיות החוק היחיד במדינה - התנ"ך והברית החדשה. על הסקאלה שבין השניים, נמצא חלק גדול מהרוסים - מבוגרים שגדלו על ערכי ברית המועצות ולא מסוגלים לשכוח אותם, וצעירים שגדלים בחברה שהופכת ליותר ויותר דתית.
זו גם הסיבה לכך שברוסיה עצמה, לא תראו הפגנות ענק נגד החוקים החדשים. המיעוט הליברלי הוא היחידי שאכפת לו. אחרים נעים מהעדר אכפתיות - לאיבה כלפי הקהילה הגאה. ברוסיה של 2013 אמנם מותר כבר להגיד שיש סקס, אבל בכך שיש בה הומוסקסואליות הם עדיין לא מוכנים להודות.
עוד בנושא:
האפיפיור בהתבטאות היסטורית: יש לקבל הומואים לחברה
בעולם נוטים יותר לקבל הומואים, ברוסיה - פחות
על גאווה ודעה קדומה: משטרת מוסקבה נגד הומואים