חבר הכנסת אחמד טיבי שפך השבוע מים מעל בימת הכנסת על תכנית הסדרת התיישבות הבדואים בנגב (להלן "חוק פראוור") וקרע אותה ואת המפה שלה מעל דוכן הנואמים. טיבי לא חי באוהל או פחון כמו אלו שהוא מתיימר לשמור עליהם בדרך של מופע ראווה. הוא גם לא מייצג אותם, למרות הניסיונות שלו להבהיר כי זו תכלית ישיבתו בכנסת הנוכחית.
למעשה, גם שאר חברי הכנסת הערבים, ובהם הבדואים, אינם מייצגים את תושבי הפזורה הבדואית. לו היו עושים זאת באמת, היה לוח הזמנים שלהם כולל סיורים רבים עם אנשי המנהלת להסדרת ההתיישבות ופגישות עם התושבים, כדי להבין את הצרכים שלהם, להכיר את התכנית לעומק ולרדת לפרטיה (כך יכול היה טיבי להכיר את המפה שלה מצדה המבצעי והמעשי. לא רק מצורתה המצוירת ורבת הגוונים).
אולי אז, היו הח"כים מבינים את המשמעות האמיתית של המונח "אדמת אבות" בהיבט של "קרקע יישומית". אולי אז היו מצטרפים למאמצים להבהיר כי כדי להגשים מאוויים פשוטים כמו לימודים והשכלה, חשמל מוסדר, מים זורמים ובריאות תקינה, צריך לעשות אחד מהשניים: לשלם עבור הבאת הצרכים האלה הון עתק, או ליצור מרכז יישובי להשלמתם. משלם המסים בישראל, כולל זה מהמגזר, אינו חייב לשאת על גבו מימון של קווי מים, חשמל ותחבורה לכל אוהל או צריף משפחתי. את זה הבינו מעצבי התכנית, ויצרו אותה מספיק גמישה כדי שתאפשר ריכוז כפרי בסביבת ההתיישבות הנוכחית.
תכנית מספקת
טיבי ועמיתיו אינם מעוניינים ביישום התכנית, בשל מי שהיא מייצגת: תכנית מטעם ממשלת ישראל. התנגדותם אינה מכילה דבר ממה שהיא מכילה: הסדר קרקעות, התיישבות והסדרי פיצוי. "הצביעות של אנשים שמנסים לכנות את עצמם ליברלים ומנשלים אישה וילד מאדמתם באמצעות חוק - זה אות קין על הכנסת ועל אלה שיצביעו בעדו", אמר טיבי. הפחד שלו ברור: עבור הבדואים, הוא עצמו "הכנסת". הוא עצמו עלול להיות מסומן באות הדחייני, גם אם יצביע נגד החוק. את מפת התכנית הוא לא מכיר כי הוא לא סייר.
עמיתו של טיבי מחד"ש, מוחמד ברכה, הגדיר את התכנית "הטרנספר". השוואה חסרת בסיס, נוכח תכניות דומות של מפלגות יהודיות עבור ערבים בישראל השלמה. באותה נשימה אגב, חסרי בסיס גם דבריה של חברת הכנסת מרב מיכאלי: "כדי להראות שמדובר בצעד בכוונה טובה, הממשלה הייתה מתחילה במשא ומתן בדרך להסדר. לממשלה קשה להפנים שמדובר באזרחי מדינת ישראל כמו כל אחד מאתנו. כנראה קיוו שהם פשוט יתאיידו". לו הייתה מיכאלי מגיעה לסיורים עם אנשי המנהלת להסדרת התיישבות הבדואים בנגב (סיור במובן של סיור. לא במובן של ביקור פרלמנטרי מתוקשר), היו דבריה אחרים.
בדיון בכנסת נשמעה גם אשת הבית היהודי איילת שקד: "בתי המשפט זרקו אותם מכל המדרגות. הם לא קיבלו את הקרקע ולא ניתנה להם חזקה על הקרקע", אמרה. העבודה על ההיבט הלשוני, המשפטי והציבורי של הדברים תישאר בידיה של ועדת האתיקה. אשר לתוכן העובדתי - ובכן, נכון: חלק מהתביעות נדחו. אחרות התקבלו. להגדיר באופן גורף את פעולת בתי המשפט כמו זו שעשה הפריץ בשירה של חווה אלברשטיין על "סוס עם כתם על המצח וכתם על הגב", זאת פעולה עם ניחוח גזעני.
תכנית הסדרת ההתיישבות בעיניים של תושב מקומי, היא מספקת מאוד עד מעוררת קנאה. יש בה התייחסות לצרכים קיומיים בסיסיים וצרכים המשכיים; נכון שיהיה לעתים קשה לשכנע תושבים בכך שהעברת קרקעות אינה עילה למאבקי כוח בין משפחות. עניין זה אינו צריך להפחיד את מי שיעסוק בהוצאתה אל הפועל. התנגדות חברי הכנסת הערבים גם היא אינה צריכה להפחיד את המנהלת העוסקת בכך. התושבים עצמם, בעיקר הצעירים שבהם המבקשים לעצמם עתיד ואופק לחיים טובים - דווקא מאוד ממתינים ליישומה.
המוביל הדרומי - לכל הטורים של רמי שני
דעות נוספות על חוק פראוור:
בין הבדואים בנגב לאינדיאנים בארה"ב / כלב מאיירס
ח"כים ערבים, התפטרו והובילו מרי אזרחי / אבתיסאם מראענה
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il