אני מודה, כשצפיתי אתמול (שני) במיצג האמנותי של חברי הכנסת הערבים, שעלו זה אחר זה לפודיום של משכן הכנסת וקרעו את הצעת "חוק פראוור" ליישוב הבדואים בנגב, נגרמה לי מבוכה ניכרת. המעשה הרדוד של שפיכת המים על הצעת החוק, כפי שעשה ח"כ אחמד טיבי, תוך מלמול הפתגם העממי הידוע בערבית "בילו ואשרב מייטו" ("תרטיב אותו ותשתה את המיץ שלו") - היה מביש וילדותי.
אותו אקט הזכיר לי את המרד שלי בבית הספר היסודי, כאשר המורה היה מעניק לי ציון נמוך מהמצופה במבחן. גם אני הייתי קורעת את המבחן מול הכיתה כאות זלזול ומחאה נגד המורה. קריעת המבחן לא שינתה מעולם את הציון, ואף גרמה להרחקתי מספסל הלימודים לכמה ימים, עד שהוריי התחננו בפני המנהל והתחייבו שהילדה הסוררת שלהם תתנהג יפה.
אבל הח"כים הערבים כבר מזמן לא תלמידים בבית הספר (למרות שנדמה לפעמים שכל הכנסת כולה מזכירה גנון של ילדים עצבניים שרוצים רק לצאת החוצה להפסקה ולשחק בארגז החול), וחוק פראוור הוא לא "עוד נכבה לחברה הפלסטינית" כמו שח"כ מוחמד ברכה כינה אותו. חוק פראוור, אם להיות מדויקים יותר, הוא המשך של הנכבה שמעולם לא הגיעה לקץ שלה, ומדינת ישראל מעולם לא הכירה בה כטראומה לאומית ואישית ומעולם לא קיבלה עליה אחריות.
כשיש חוב מוסרי, אין דמוקרטיה
תכנית פראוור היא המשך של תרבות ומדיניות הגזל, העקירה, הנישול, הגזענות והאלימות שמופעלת כלפי החברה הערבית בישראל מאז קום המדינה. ממשלות ישראל וכנסות ישראל לדורותיהן פעלו לחוקק חוקים גזעניים נגד האוכלוסייה הערבית על מנת לדכא ולהדחיק אותה אל מחוץ למפה, להעלים את קיומה מההיסטוריה ולנשל אותה מזכותה הבסיסית להתקיים על אדמתה. בעקבות אישור החוק האחרון, אני קוראת לחברי הכנסת הערבים להתפטר מיד מהמוסד הלא-מוסרי הזה, שמבזה פעם אחר פעם תרבות שלמה ועם שלם.
אחרי היום ההיסטורי אתמול, אין לחברי הכנסת הערבים מה לעשות יותר במשכן הזה. אין לחברי הכנסת הערבים שום סיבה לתת יד למוסר היהודי, שמנסה בשם הדמוקרטיה להגן על נפשו. פנו את הכסאות שלכם, ותרו על המשכורות שלכם ועל המכוניות ועל השניצלים במזנון הכנסת. השילו מעליכם את העניבות ומשקפי השמש של דיור, אמרו שלום לעוזרות האישיות.
חברי הכנסת הערבים, בבחירות האחרונות נכשלתם בניסיון להעיר את החברה הערבית מהתרדמת העמוקה שלה. קולכם הגברי והצרוד לא הצליח למנוע ממשפחות שלמות להעדיף פיקניק משפחתי ביערות הגזל של קק"ל, וללכת להצביע למענכם. הקול האילם של חלקם לא שכנע 50% מקולות המצביעים להאמין שאתם באמת עובדים בשבילם.
עזבו אתכם מדמוקרטיה, דמוקרטיה ככל הנראה לא יכולה להתקיים כל עוד שיש חוב מוסרי שכל עוד המדינה לא תשלם אותו, היא לא יכולה להתהדר בתואר "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון". אני קוראת לכם לנטוש את הפודיום והנאומים. רדו לרחוב, והובילו מרי אזרחי אינטליגנטי ובוגר, שיום אחד יהפוך לקרן אור לערבים.
אבתיסאם מראענה היא במאית ויוצרת סרטי תעודה
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il