האם נתניהו יעשה "מעשה שרון" ויפצל את הליכוד?
בנימין נתניהו מתקרב לרגע ההכרעה. אלפי מילים נשפכו מאז כינונה של ממשלתו השלישית, שהשבוע מלאו לה מאה ימים, על חוסר החדווה וחוסר החשק בהם מתנהל ראש הממשלה. כשהוא מביט ימינה, הוא רואה את חבריו לאגף הנצי בליכוד בדרך להשלים ביום ראשון הקרוב השתלטות על מוסדות הליכוד, שיציבו את זאב אלקין, דני דנון, וככל הנראה גם את ישראל כץ כבעלי הבית החדשים בליכוד. הם ישלטו במנגנון התנועה. הוא לא יוכל להעביר אף החלטה בלעדיהם. למען האמת, הוא אפילו לא יוכל להעלות נושאים לדיון בתנועה בלי אישור שלהם. כשהוא מביט שמאלה, הוא רואה את יאיר לפיד שהצהיר כי בכוונתו לרשת אותו, ואת ציפי לבני, מי שמעולם לא הייתה חביבת נפשו. וזה עוד לפני שדיברנו על בנט.
על רקע ההכרה של נתניהו כי איבד את האחיזה במוסדות הליכוד, החלו בשבועות האחרונים להישמע הערכות לפיהן יבקש ראש הממשלה לעשות "מעשה שרון", יפצל את הליכוד, וילך למהלך מדיני. הדיווחים מהשבוע על חידושו הקרב של המשא ומתן עם הפלסטינים מחזקים את ההנחה הזו. השאלה מי יבוא איתו. כשעוברים מחבר כנסת אחד לשני, מצבו של נתניהו רע. אין לו חיילים. מעבר לכך, ההליכה של הליכוד ימינה בקדנציה הזו היא מובהקת. ימיהם של מרידור, איתן ובגין נגמרו. מי יהיה חלק ממהלך כזה: פייגלין? רגב? חוטובלי? בסביבת נתניהו שמעו את הקולות, ובמה שנראה כמו ניסיון להרגיע את הדיבורים על פיצולים ומהלכים מדיניים, סיפרו אמש כי ראש הממשלה החליט לחזור אל השטח בליכוד, וכבר בשבוע הבא הוא מתכנן, לראשונה מאז הבחירות, לקיים כנס עם פעילים. לא ברור אם מדובר בניסיון של נתניהו להראות כלפי חוץ שהכל בשליטה, או שמא האסימון באמת נפל והוא מתכוון לשוב ולהיות יותר אקטיבי בתוך המפלגה שלו. אבל מה שבטוח, זה שהוא התעורר מאוחר.
איך גורמים לחברי הקואליציה לנכוח במליאה?
יו"ר הקואליציה, יריב לוין, מצוי בבעיה. כבר כמה שבועות שמספר לא מבוטל מחברי הקואליציה נעדרים מהצבעות במליאה. השבוע, זה כמעט עלה לקואליציה בהפסד, כאשר הצליחה בקושי רב להעביר בקריאה ראשונה את החוק להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב, ברוב של 43 מול 40. בתקשורת הרבו לבקר את לוין, אבל האמת היא שהסיטואציה הזו לא לגמרי בשליטתו, ודאי לא באשמתו. לוין בא לנהל קואליציה, אבל גילה בפועל שהוא מנהל קייטנה. קחו לדוגמה את ההצבעה מיום שני - אלעזר שטרן היה בסביבה, אבל בדיוק יצא לרוץ (?!), פאינה קירשנבאום הייתה בדרך להצבעה, אבל פספסה אותה. לבני? טסה לחו"ל. דודו רותם וגם עמרם מצנע היו בכנסת, ולא היו בהצבעה. חוטובלי, הנגבי ורזבוזוב נסעו לקבלת פנים עם ראש ממשלת גאורגיה. כל אלה גם כמובן לא טרחו לדאוג לעצמם לקיזוז. וזה עוד מבלי לציין את הבעיה האמיתית של הקואליציה, והיא שלפחות ארבעה חברים בליכוד- ביתנו: ראובן ריבלין, גילה גמליאל, משה פייגלין ואורלי לוי-אבקסיס רואים עצמם מחוייבים בצורה חלקית ביותר לעמדת הקואליציה בהצבעות.
בניסיון להפסיק את הסכסוך הפנימי בתוך הקואליציה, עשו השבוע לוין וחברי יש עתיד ספין יפה. הם הפנו את האצבע המאשימה לאופוזיציה. "הם לא מוכנים להתקזז עם חברת הכנסת קארין אלהרר שבדיוק ילדה. איזה מסר משדרים אלה שמבקשים להעלות על נס את זכויות הנשים?", זעם יו"ר הקואליציה. עקרונית, לוין צודק. לקזז אישה שזה עתה ילדה זה מעשה אלמנטרי. אבל בכל זאת, יש בעיה בטענה של לוין ושל אנשי יש עתיד. אם היתרון המספרי של הקואליציה היה 61 מול 59, הייתה ניצבת בפני חברי האופוזיציה דילמה לא פשוטה האם להתקזז עם אלהרר ולהפסיד בהצבעה או לנצח בהצבעה בצורה "מלוכלכת". אבל לקואליציה יש רוב ברור ומוצק של 16 חברים בכנסת: 68 מול 52. אם חברי הקואליציה היו טורחים לבוא להצביע מדי פעם, הם היו מגלים שהם לא זקוקים לקזז אף אחד.
כך או אחרת, בסיעת העבודה טענו כי לא התקבלה החלטה לא לקזז את אלהרר, וכי איתן כבל אף התקזז איתה בהצבעה ביום שני. ההחלטה לא להתקזז, הסביר בכיר בעבודה, נוגעת אך ורק לענייני תקציב, וזאת כדי להפיל בכל מחיר את גזרות התקציב - בין אם מדובר באדם חולה, בין אם מדובר בח"כ שטס לחו"ל, ובין אם מדובר בח"כית שילדה. יחימוביץ' אף שלחה מייל פנימי לחברי הכנסת של המפלגה בשבוע שעבר, בו אסרה עליהם מפורשות לטוס לחו"ל, כדי שלא יהיה צורך לקזז אותם. בשיחות סגורות הודו גורמים בליכוד שהקיזוז של אלהרר הוא רק תירוץ וכי הח"כים של הקואליציה חייבים להתחיל ולהגיע להצבעות. מנהלת סיעת הליכוד הורתה לכל חברי הכנסת להיות נוכחים במליאה או בקרבתה, ואסרה עליהם - בדיוק כמו באופוזיציה, להתקזז.
כל העובדות האלה לא בלבלו את חבר הכנסת אראל מרגלית, שרואה בעצמו מועמד לראשות מפלגת העבודה. בשילוב מרשים של פופוליזם ואופורטוניזם, שלח ליחימוביץ' מכתב בו הודיע לה כי "אקזז את קארין אלהרר על אף הוראתך", תוך שהוא מייחס ליו"ר מפלגתו כוונה אישית לפעול נגד הח"כית שילדה. לאחר מכן התפייט מרגלית בפייסבוק (בפוסט שנפתח, באופן אירוני ביותר, במילים "יש רגעים שבהם צריך לשים את הפוליטיקה בצד") על זכויותיה של אלהרר להישאר בבית עם הרך הנולד, תוך שהוא מקפיד להתעלם מן העובדה כי אין הוראה שכזו, וכי גם בהיעדרה של אלהרר, לקואליציה יש יתרון של 15 חברים. אבל למה לקלקל פוסט מרגש ועתיר לייקים עם קצת עובדות, כשאפשר לעשות רווח פוליטי במסווה של דאגה לנשים יולדות?
ראש הלשכה של יחימוביץ', עמית בן צור, הסביר במייל תשובה לח"כ החדש, כי מי שמאשר או לא מאשר קיזוזים הוא יו"ר הסיעה יצחק (בוז'י) הרצוג ולא יו"ר המפלגה שלי יחימוביץ'. הרצוג, שאי אפשר לחשוד בו באהדה יתרה למנהיגותה של יחימוביץ', קיים עם מרגלית בירור והבהיר לו כי הוא הכתובת בענייני קיזוזים, וכי אין לו זכות להצהיר עם מי הוא מתקזז מבלי לתאם זאת איתו.
באיזו מהירות התיישנה הפוליטיקה החדשה?
הממשלה הצביעה השבוע על ייצוא 40% מכמות הגז שנמצא מול חופי ישראל. ההחלטה עברה בממשלה, ולא בכנסת. המשמעות היא, שהדיון היה לא שקוף, הרחק מעיני הציבור. אין פרוטוקול לדיון, לא ברור מה השרים אמרו בו, וגם כדי לגלות איך כל שר הצביע היה צריך לשאול את השרים עצמם - כיוון שלנתון זה אין כל רישום. למרבה ההפתעה, אחת השרות שהתנגדה להחלטה היא יעל גרמן מיש עתיד. זה לא דבר נפוץ כל כך ששרה ביש עתיד יוצאת מול עמדת היו"ר. פניתי לגרמן כמה פעמים כדי שתסביר מדוע החליטה להצביע נגד ההחלטה, היא סירבה. "את מה שיש לי לומר אמרתי בישיבה הסגורה", הסבירה. מאכזב לגלות ששרה ממפלגה שחרטה על דגלה את הפוליטיקה החדשה מסרבת להסביר את עמדתה בסוגיה חשובה כל כך. אבל זה עוד כלום לעומת הזלזול שהפגין שר האוצר, יאיר לפיד, שפרסם פוסט בפייסבוק בו הוא מלגלג על המוחים נגד ייצוא הגז בזחיחות אופיינית: "אני לא רוצה לפגום בהתלהבות הדמוקרטית שלהם, אבל הם צריכים לדעת שעוד לא נולד המגפון שישמעו אותו בתוך ישיבת הממשלה", כתב. בהזדמנות אחרת כינה השבוע את המפגינים "אנרכיסטים הזויים". אם לא היה מדובר באותו יאיר לפיד שכתב בעצמו, רק שבועיים לפני הבחירות: "מסקנות ועדת צמח על ייצוא הגז הן אכן שגויות ועתודות הגז צריכות להיות מופנות לטובת אזרחי מדינת ישראל, לא לייצוא יקר שמשרת רק כמה טייקונים", זה עוד היה יכול להיות משעשע.