יום הפליט הבינלאומי 2013: חדיג'ה, מבקשת מקלט מחבל דרפור שבסודן ראתה הרבה ב-25 שנותיה, אנשים קטועי איברים אחרי שנפלו קורבן למליציות ערביות, אנשים נשרפים בחיים או כאלו תלויים שרק משוועים למותם. מחוסר ברירה ברחה מחבל הארץ, שהוגדר כאזור אסון הומניטרי בשל רצח העם שהתרחש במקום, והגיעה לישראל - ישירות לכלא.
יחד עם ציון יום הפליט הבינלאומי שחל אתמול (חמישי), החודש מציינים בישראל שנה ליישום החוק למניעת הסתננות, שבחסותו שוהים אלפי מבקשי מקלט בכלא, חלקם ממדינות שאזרחיהן זכאים למעמד פליט העולם, אבל בישראל מעדיפים להתמהמה בבדיקת הבקשות, והבודדות שנבדקו השנה - נדחו.
חדיג'ה גדלה בכפר ג'ארה, אזור שהוחרב כתוצאה מעימותים של מליציות וקבוצות מורדים. "כשהייתי בת 15 באחד מימי השישי הלכנו למסגד להתפלל", מספרת חדיג'ה, המוחזקת בכלא סהרונים. "אנשי הג'נג'וויד הגיעו, לקחו את הגברים והתחילו לרדוף אחרינו. בדרך שרפו בתים, הרביצו. ראיתי אנשים נשרפים בחיים, נשים, וילדים הם הותירו בחיים. שלוש פעמים הפציצו את הכפר מהאוויר, ובאחת הפעמים הגיעו הג'נג'וויד וירו עלינו". לדבריה, "לאנשים בג'ארה לא היה בכלל נשק ובאותו יום ברחנו כולנו. למשפחה שלי היה הרבה רכוש, עזים וכבשים, בקר ועוד והג'נג'וויד לקחו את הכל. ברחנו רק עם הבגדים שעלינו. הכפר נמחק לגמרי. אני מתגעגעת לג'ארה, אבל אין לי לאן לחזור".
לאחר שנאלצו בני משפחתה של חדיג'ה לעזוב את הכפר, הם הגיעו למחנה העקורים מורנה, ושם הם שוהים זה כעשור. "כל הזמן הזה חיינו באוהלים, כשהאו"ם סיפק לנו מוצרי מזון בסיסיים", משחזרת חדיג'ה. "גם שם לא היה בטוח, לכן יוצאים מהמתחם רק בקבוצות גדולות של עשרה עד 20 איש ולבנות צעירות אסור לצאת, רק לנשים זקנות, אחרת יאנסו אותן. אני מכירה הרבה נשים שזה קרה להן. חלקן נמצאו פצועות בשדות והובלו ישר לבית חולים. שכן שלי נמצא רק אחרי חמישה ימים ללא רגל".
גם בתוך המחנה לא היו האנשים מוגנים לגמרי. "לפעמים הג'נג'וויד באו לתוך המחנה והטמינו פצצה בתוך הסחורות", מספר הצעירה. "הייתי שם באחד הימים שזה קרה, וראיתי את בני הדודים שלי בורחים לכיוון המשטרה ונורים, באותו יום נהרגו יותר מ-30 אנשים". לדבריה, "לפעמים לוקחים גברים, תולים אותם על עץ ומרביצים להם עד מוות. במרץ האחרון כשהייתי שם זה קרה גם לאחיין שלי ולשני חבריו, הם קשרו שניים מהם מהרגליים ואחד תלו מהצוואר, הוא מת ישר".
סיפורה של חדיג'ה קשה אך לא ייחודי. בכלא סהרונים כלואים 1,600 מסתננים, 70% מהם מוחזקים בגין החוק למניעת הסתננות, הקובע כי אדם שהסתנן לישראל יישלח מיידית לכלא למעצר מנהלי של שלוש שנים בלי משפט. תיקון החוק אושר בינואר 2012, ויישומו החל ביוני 2012. כיום מוחזקים במעצר מתוקף החוק 1,114 מסתננים, רובם מאריתריאה וכן מדרפור, אזורים שמדינות העולם מעניקות לאזרחיהן מעמד פליט, אך בישראל אלו מוחזקים במעצר. עוד ניתן למצוא בין המוחזקים 171 נשים ו-43 קטינים.
לטענת משרד הפנים, תיקון חוק זה, יחד עם השלמת גדר הגבול, הוא שהוביל לירידה במספר המסתננים המגיעים לישראל. כמו כן הוביל תיקון החוק, לטענת רשות האוכלוסין וההגירה, לירידה של יותר מ-45% במספר המסתננים ששוחררו ממתקן המעצר ב-2012 לעומת 2011, וכן לעלייה של כ-30% במספר המסתננים שיצאו מישראל ישירות מהכלא, ביחס למספרם בשנת 2011. מתחילת השנה עזבו את ישראל מרצון 997 מסתננים, בהם 775 מסתננים מצפון סודן, 40 מסתננים מאריתריאה, חמישה מדרום סודן ו-19 מחוף השנהב.
בשעה שציינו אתמול את יום הפליט הבינלאומי, עומד שיעור ההכרה בפליטים בישראל על 0.25% בלבד בארבע השנים האחרונות, ובסך הכל בשנים 2012-2009 הוגשו 14,601 בקשות למקלט, מהן אושרו 22 בקשות בלבד. יצוין כי בקשת וואלה! חדשות לנתוני בקשות מקלט לשנת 2013 לא נענתה במשך שלושה ימים. השנה החלו ברשות האוכלוסין בבדיקת 1,400 בקשות מקלט שהוגשו בכלא, אך ניכר כי אלו פועלים, לאטם, בעיקר לדחייתן. שעד כה נבדקו ונדחו 17 בקשות בלבד של אריתראים, מדינה ששיעור ההכרה באזרחיה כפליטים עומד בעולם על 84%.
לאחרונה עתרו ארגוני הסיוע נגד תיקון חוק ההסתננות בטענה כי מדובר בתיקון שאינו חוקתי. חדיג'ה היא אחת מהעותרים ומיוצגת על ידי מוקד סיוע לעובדים זרים, אף שעל פי נציבות האו"ם לפליטים יש להעניק מעמד פליט למבקשי משקלט מדרפור, וכך נוהגות מדינות רבות בעולם.
אבאקר, בעלה של חדיג'ה, נכנס לישראל בשנת 2005 ושוהה מתוקף הגנה קבוצתית המעניקה ישראל למבקשי מקלט מאריתריאה וסודן. לדבריו, הוא עזב את דרפור בשל המלחמה באזור, אחרי שמשפחתו נמחקה כמעט לחלוטין. "נשארנו רק אני ואחותי" סיפר אבאקר. "החלטתי לעזוב כי לא היה ניתן לחיות בבטחה בדרפור, אך כולם אמרו שמסוכן לברוח עם חדיג'ה אז יצאתי לבד. במלחמה אתה לא יודע לאן אתה בורח, אלא רק מתחיל לרוץ".
במשך כארבע שנים לא ידעה חדיג'ה מה עלה בגורלו של בעלה ואף חששה לחייו, עד שקיבלה שיחת טלפון מישראל. אחרי שלושה חודשים הגיעה לארץ. אלא שלרוע מזלה, היא נכנסה בחודש יולי 2012, חודש אחר תחילת יישום התיקון, ועל כן שוהה בכלא. היא ובעלה משוחחים בטלפון מדי יום, ואבאקר שומע רבות על התנאים הקשים בכלא ומייחל ליום שהשניים יפגשו מחוצה לו.
"אם נחזור - חיינו יהיו בסכנה"
"לא טוב פה. לפעמים אפילו יומיים לא אוכלים כי האוכל לא טוב, ורק אחרי יומיים, כשמאוד רעבים, אוכלים לחם ושוקולד", מתארת חדיג'ה את החיים בכלא, "כשאני הולכת לשופט (דיין בית הדין לביקורת משמורת- דו"פ) לא כותבים את מה שאני אומרת, הם כותבים אחרת. פעילת המוקד הקריאה לי את מה שכתבו בשמי- אני אמרתי שבאתי כי אני מחפשת הגנה וכתבו שבאתי לבעלי, ואני בכלל רוצה לחזור".
השניים שמעו על תכניתה של ישראל לגרשם חזרה לארצם באמצעות מדינה שלישית אך יודעים שאין להם לאן לחזור. "שמעתי על אנשים שאיך שחזרו מישראל לקחו אותם לכלא", אומרת חדיג'ה, "זה לא בחוץ, אלא מתחת לאדמה. אם אגיע לשדה תעופה בלי דרכון של סודן, ישר יגידו שהייתי בישראל וייקחו אותי לכלא. אני יודעת כי לקחו את בן דוד שלי לכלא, אחרי שחזר מישראל לסודן". ואבאקר: מבהיר "ברחנו ממלחמה, מרצח עם, אנחנו לא יכולים לחזור לשם כי חיינו יהיו בסכנה. אנחנו לא רוצים להישאר כאן או ללכת למדינה אחרת, אנחנו רוצים לחזור למדינה שלנו אבל רק כשנוכל לחיות שם בבטחה".
ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: הדיון הראשון בעניינה של המוחזקת התקיים בפני דיין, אשר הסתייע במתורגמנית לשפתה השפה הערבית , כפי שמצוין בכותרת לפרוטוקול הדיון . החל מהדיון השני ואילך , הדיונים נערכו בפני דיין, הדובר את השפה הערבית ברמת שפת אם .בדיון הראשון והשני המוחזקת לא הייתה מיוצגת, התקיים דיון לגופו ודבריה נרשמו במלואם לפרוטוקול .לאחר מכן מוקד סיוע לעובדים זרים נטל ייצוגה, ומכאן ואילך דבריה הועברו לבית הדין באמצעות מוקד סיוע. למוחזקת היתה אפשרות להשיג על מי מדבריה טענותיה האמורים בפרוטוקול, באמצעות באי כוחה, דבר שלא נעשה".
לקריאה נוספת
חוק המסתננים אושר בכנסת בקריאה שנייה ושלישית
עתירה נגד חוק מניעת הסתננות: "התעמרות בפליטים"
נתניהו: "יש הצפה של מסתננים, צריך להוציא אותם פיזית"
לפניות לכתבת: danawp@walla.com