הנה פרט טריויה שבוודאי מעולם לא שמעתם אודות יו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט. מתברר שהוא היה לוחם וקצין בסיירת מטכ"ל וביחידת מגלן. כן, אני יודע שאתם חושבים שהוא היה סתם ג'ובניק בקריה, בעיקר בגלל נטייתו להמעיט בערכו של השירות הצבאי בצה"ל, ובגלל גישתו המצטנעת בכל הנוגע לדרגותיו (רב-סרן). אבל לא, בנט הוא אח, קצין וג'נטלמן.
תחקיר מקיף שערכנו העלה עוד כמה פרטים מעניינים: 1. הוא הולך לישון בגרביו האפורות - מנהג שהשתרש אצלו מאז ההקפצות בלילה בלבנון. 2. הוא מסרב בתוקף לשתות אספרסו, ומחזיק בחדר השינה ערכת מילואים מדוגמת, כולל קפה שחור, סוכר עם נמלים ופלנלית לניקוי הכתמים. 3. הוא מזמזם מבלי דעת במקלחת את "גבעת התחמושת", וכשנחה עליו הרוח הוא ממציא בית חדש (למשל, על ההסתערות של אורית סטרוק על מזנון הכנסת). 4. עד היום, למרות שכבר ראה עולם, המעדן האהוב עליו יותר מכל הוא פרוסות של לוף, מקומחות ומצופות בפירורי לחם, ומטוגנות במרגרינה. "קוויאר של לוחמים", הוא קורא לזה בחיבה.
ועכשיו ברצינות: אח שלנו, תרגיע קצת. הכנסת היא לא פלוגה, אנחנו לא טירונים שלך, ואתה מזמן מזמן לא בשירות סדיר. בשנה האחרונה, מאז התוודענו אליך, השתמשת בז'רגון הצבאי בליברליות יתרה, בלשון המעטה. כשאמרת על שרה שאתם מכירים מ"קורס טרור" - זה עוד היה קצת מצחיק ויצירתי; כשנתניהו והליכוד יצאו בקמפיין נגד המפלגה שלך וביקשת מראש הממשלה להפסיק "לירות בתוך הנגמ"ש" - זה היה כבר קצת מגוחך (פוליטיקה בנויה מאינטרסים, לא ממחויבויות חבריות); ממערכת הביטחון דרשת "להיכנס מתחת לאלונקה" ולעזור בסחיבת התקציב המתרוקן - כאילו שאין פה בעיה של כיסי שומן מיותרים, אלא לכל היותר "נכונות להתנדב".
אבל השבוע באמת הגיע השיא, כשבישרת לנו, בחגיגיות אינפנטילית משהו, ש"הבעיה ההיא" עם הפלסטינים (אותה בעיה שגבתה את חייהם של רבבות גברים, נשים וטף, סיבכה אותנו עם העולם כולו ומשכה את ישראל אחורה כמעט בכל תחום) היא בעצם כמו "רסיס בישבן" - אותו רסיס שחבר שלך בשירות חטף, והתלבט אם לשלוף אותו החוצה ולהסתכן בנכות, או להשאיר אותו בתחת ולסבול קצת "עם חילופי העונות".
רגע, מערכת הבחירות הסתיימה?
האמת, אני לא חושב שבנט הוא מהגרועים באישים הפוליטיים שדרכו על רסיס ישבננו בדרך לשלטון. יאיר לפיד, למשל, ציני ממנו בעיניי, נתניהו נכלולי ממנו, אולמרט חובב כסף ממנו וקודמיו לחרד"לות המפד"לניקית היו לעתים מטורזנים ממנו. נכון, המפלגה שלו היא זאב בכסות של בנט, עם כמה דמויות משיחיות שהיו שמחות לעשות פזצט"א על הר הבית (רואה, נפתלי? גם אני יכול). אבל לבנט יש כישרון וכריזמה, ואני מאמין שהוא בא ממקום נקי משחיתות. זה לא מעט בימינו.
הבעיה עם פיקסציית הצבא המתעצמת של בנט היא כפולה. ראשית, יש כאן דיסוננס מוזר: כיצד נשאר איש ההיי-טק, עם האקזיט והמיליונים והווילה ברעננה, תקוע בעבר המיליטריסטי שלו כמו רס"ר מזדקן שממשיך לשחק שש-בש גם באזרחות? הרי בנט לא באמת תקוע - כבר בגילו הצעיר (41) הוא הספיק להחליף יותר קריירות מרוב האנשים, וברובן הצליח לא רע. הוא כבר היה ראש מטה ראש הממשלה, מנכ"ל מועצת יש"ע והיי-טקיסט, ועכשיו הוא שר. אין לו שום סיבה לדבר כמו גידי גוב בסידרה ההיא עם אורלי זילברשץ ("כן, מה?").
שנית - וזה כבר מטריד יותר - כמו חברו יאיר "כתבתי סטטוס" לפיד, בנט חושב שמערכת הבחירות עדיין לא הסתיימה והוא יכול להמשיך למרוח אותנו במרגרינה לעד. כבר ידענו פוליטיקאים עם הומור משובח, ונדמה לי שלחלקם אנחנו אפילו קצת מתגעגעים. אבל מדינאי אמיתי יודע לעשות מדי פעם את ההפרדה הנדרשת: היחסים עם שרה נתניהו אולי מזמינים בדיחה, אבל פתרון הבעיה הפלסטינית דורש התנסחות קצת יותר רצינית.
אלא שטבח-הלוף הנצחי הזה התמכר כנראה לעצות של היידעונים האסטרטגיים שלא מפסיקים ללחוש לו באוזן: "תהיה אח", "תהיה מגניב", "תכתוב סטטוסים", "תזכיר את צה"ל". הוא כל כך נהנה בקמפיין המוצלח שלו לכנסת, שעכשיו כבר לא בא לו להיכנס אליה. לכן הוא ימשיך למרוח אותנו במרגרינה במקום להציע מדיניות של ממש - ולספר לנו צ'יזבטים ליד המדורה, במקום לכבות אותה. הפוליטיקה "חדשה" - המדים בלויים מאד.
לכל הטורים של אבנר הופשטיין בוואלה!
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il