הנשיא אובמה הכין את המלכודת הזו לעצמו. ראשית, כשיצר תקדים עם ההתערבות בלוב על רקע הומניטרי, ושנית - כשהודיע בפומבי שהשימוש בנשק הכימי בסוריה זה "קו אדום" שחצייתו תביא לשינוי המדיניות של וושינגטון כלפי הסכסוך הסורי. הלחץ לאחרונה הגיע מהרבה כיוונים - מבעלות הברית, מהקונגרס, אפילו מהנשיא לשעבר ביל קלינטון, שבתקופה שרעייתו שימשה כשרת החוץ של אובמה, נמנע מלמתוח ביקורת על הנשיא המכהן. עם הודעת האו"ם על הערכה מחודשת, של 93 אלף הרוגים לפחות במלחמת האזרחים, ומספר הישגים של כוחות אסד בקרבות שהפכו את נבואת הבית הלבן ש"ימיו של אסד ספורים" למפוקפקת למדי, אובמה נדחק לפינה. המשך שמירת המרחק מהסכסוך פירושו הטלת אשמה על אובמה על כך שהוא אפילו לא ניסה למנוע את זליגת הסכסוך למדינות השכנות ואת הפיכתה של סוריה למקלט לטרוריסטים מסוכנים.
גם נושא הנשק הלא-קונבנציונלי, שעלול לעבור מיד ליד ללא פיקוח, היה מוטל על כתפיו. תומכי ההתערבות בנעשה בסוריה טוענים כבר חודשים שממילא "כולם כבר שם" - מחיזבאללה ואיראן עד לרוסים, חוץ מהאמריקנים, וכל יום שעובר מחזק את הקיצונים. הנשיא נדרש לעשות דבר מה, גם אם זה לא בהכרח יוביל להכרעה.
ההחלטה לספק נשק לאופוזיציה הסורית לא פתרה את הבעיות שמנעו מאובמה מלכתחילה להגיש למורדים סיוע צבאי, ובשלב זה נדמה שאף אחד, כולל אובמה, לא יצא מרוצה מההחלטה. המורדים הסורים קובלים שזה "מעט מדי, מאוחר מדי", כיוון שעל פי הדיווחים מדובר בשלב זה בהעברת נשק קל ואולי כמה טילי נ"ט. האפשרות של החלת אזור ללא טיסה בגבול ירדן עומדת על הפרק - אך העלויות היומיות ותחזיות מעורפלות לגבי סיום הסכסוך הופכות אותה ללא רצויה במיוחד בשלב זה. הבעיה השנייה היא שלא ברור כיצד בדיוק ניתן לקבוע במצב הכאוטי בשטח, מי ראוי לקבל את כלי הנשק, ומי ייתן ערבות שבקרב גדודי "המתונים" בסוריה לא יימצא עוד קניבל לוחמני שמוכן לנגוס בלב האויב ולפרסם זאת ביוטיוב.
הרוסים יתקדמו עם עסקאות הנשק לסוריה?
הרוסים מפקפקים באמינות הראיות שהציגו להם האמריקנים לפיהן המשטר של אסד עשה שימוש בנשק הכימי. אם ארצות הברית תספק נשק למורדים, הרוסים יוכלו להתקדם עם עסקאות הטילים המתקדמים שלהם עם אסד. הצעד האמריקני גם מעלה סימן שאלה גדול מעל הוועידה הבינלאומית שעל קיומה סיכמו במאי במוסקבה שר החוץ האמריקני, ג'ון קרי, ועמיתו הרוסי, סרגיי לברוב. כמו כן אספקת הנשק למורדים תתרחש על רקע הקיצוצים העמוקים בתקציב הפדרלי. אם המשבר יימשך בסוריה המתפרקת, שבה מניין ההרוגים היומי עולה על זה שהיה בשיא המלחמה בעיראק, ותידרש הגברת המחויבות האמריקנית לנושא, כמה סבלנות יגלה משלם המסים האמריקני? ישראל וחששותיה מהמלחמה מעבר לגבול הצפוני אלו סיבות נוספות מדוע אין למהר להעביר לידי המורדים נשק מתקדם מדי.
מעבר לבלימת המבקרים מבית, אובמה בכל זאת מקווה להגיע להישג כלשהו. למשל, הרתעת המשטר של אסד מהמשך השימוש בנשק הכימי ואולי מניעת טבח המוני נוסף, דוגמת אלה שקרו בכמה אזורים לאחרונה. החלת אזור ללא טיס יעזור לאופוזיציה להתארגן ללא סכנה של תקיפות מן האוויר, ותגן על הפליטים. כמובן, כאן נשאלת השאלה עד כמה תתמיד מוסקבה בנחישותה לסייע לאסד, כיוון שטילי S-300 לא יקלו על האמריקנים במשימה, ורק יסלימו את ה"מלחמה הקרה". אם זה עדיין לא מאוחר מדי, אולי בכל זאת הסיוע יחזק את המתונים, בהנחה שהאזרח הסורי הממוצע מעוניין להזדהות יותר עם החילונים, מאשר עם מטיפי הדת הלוחמניים המיובאים. האם יוכלו לעצור מעשי נקמה? בשלט רחוק, לא בטוח.
תקווה נוספת היא הרתעתה של איראן. כל זה יכול לעבוד רק אם האמריקנים באמת יפגינו נחישות ויציעו חבילה משמעותית של סיוע, במקביל להמשך הלחץ מלמעלה, בזירה הבינלאומית. לפי שעה זה נראה כמו המשך הגשת סיוע בשיטת הסלמי - גם בהחלטה לשנות כיוון, אובמה נראה מהסס יותר מאשר נחוש.