את הרגשות המעורבים של הציבור האמריקני כלפי חשיפת "פריזם", התוכנית החודרנית של הסוכנות לביטחון לאומי, ביטא השבוע היטב חבר הקונגרס הרפובליקני דנה רורבכר, כששאלתי אותו מה דעתו על מעשה ההדלפה של אדוארד סנודן. "אני לא יודע מספיק בשביל לגבש דעה", המחוקק השיב בכנות. "אם זה היה מידע שהוסתר רק מהעם האמריקני - טוב, אז זה לא דבר כזה רע שהעם האמריקני יידע שמצותתים לו, מה גם שגילינו לאחרונה שרשות המסים הפכה ארגונים שמרניים למטרה להתנכלות - וגם עיתונאים הפכו מטרה של הרשויות... אך אם החבר'ה הרעים, טרוריסטים, אויבי ארצות הברית, קיבלו בהדלפה של סנודן מידע שהם לא ידעו על שיטות איסוף המודיעין שלנו - אז סנודן ביצע פשע רציני".
רורבכר הוא מחוקק בעל נטיות ליברטיניות מובהקות, עם החשדנות המובנית כלפי "האח הגדול". לעומתו, חברו למפלגה הרפובליקנית, חבר הקונגרס פיטר קינג קרא לסנודן "עריק מסוכן" שיש להסגירו מיד לארצות הברית כדי להעמידו לדין. בקצה השני של סקלת התגובות היה דניאל אלסברג, שמסר לתקשורת ב-1971 את "מסמכי הפנטגון" שחשפו על מלחמת וייטנאם דברים שהממשל דאז לא רצה שהציבור יידע. אלסברג הילל את גבורתו של המדליף שעשה לדמוקרטיה שירות שערכו לא יסולא בפז.
ד"ר סבסטיאן גורקה, מומחה לענייני מודיעין מהקרן להגנה על הדמוקרטיות מוושינגטון, אומר שלהערכתו סנודן לא מגיע לרמה של גיבור, כי הוא לא בדיוק חשף שררת שלטונות ברמה של פרשת ווטרגייט. "מדובר בעובד קבלן שהייתה לו גישה למידע סודי, והוא ניצל אותה להדלפת המידע לתקשורת. איננו יודעים אם הייתה לו סיבה טובה לעשות זאת, כי אנחנו לא יודעים מה הייתה מטרת איסוף המידע אודות עשרות מיליוני שיחות הטלפון שאספו בסוכנות לביטחון הלאומי. לא מדובר בציטוט לשיחות עצמן, אלא מספרי טלפון ומשך השיחות. דמוקרטיה היא לא סיבה להדלפת סודות מדיניים, אך יש גם מגמה מדאיגה של פעילות הרשויות כלפי האזרחים - שערוריית רשות המסים, פרשת אנשי הקשר של כתבי סוכנות הידיעות איי-פי. זו לא גישה בריאה, וייתכן שזה דורש חקירת הקונגרס. האם ההדלפה הזאת פגעה בביטחון הלאומי? לא נראה לי שלמישהו היה ספק שאנשי אל-קאעדה לא יודעים שגופי הביון האמריקנים אוספים מידע על שיחות טלפון וכן הלאה". סביר להניח שגורקה צודק - המנהיג המנוח של הארגון אוסמה בן-לאדן הקפיד להשתמש בבלדרים, ולא להשאיר עקבות דיגיטליים.
להערכתו של ד"ר גורקה, תגובת הציבור לפרשה תקבע מה יהיה ההמשך שלה - האם היא תביא להידוק ההגנה על פרטיות האזרח בתחום הדיגיטלי, הידוק אבטחת המידע של מוסדות הביטחון מול עובדי הקבלן, או פיקוח צמוד יותר של הקונגרס על תכניות המעקב השונות? מה שבטוח זה שהדיונים על הקו הדק בין הצורך לשמירה על פרטיות לבין הביטחון הלאומי יימשכו ויתעצמו עם הזמן, ככל שחלקים יותר גדולים מחיינו נודדים למרחב הווירטואלי.
נשאלת כמובן גם השאלה לגבי יעילות תכנית המעקב, שרק מגדילה במובן מסוים את ערימת השחת שבתוכה האנליסטים מנסים לאתר רמזים לאיומים פוטנציאליים. כלומר האם במעקב אחר המשתמשים בעולם הדיגיטלי, יש בכלל משמעות לגבולות המדינה וצווי בית המשפט האמריקני המאפשרים לכלול בחקירתם מספר מסוים של משתמשים - למרות שהגוף שאסף את המידע נקרא עדיין "הסוכנות לביטחון לאומי", לא בינלאומי.
תקציב מיוחד עבור "מבצעים בזירת הסייבר"
בארגון "פרידום האוס", העוסק בהגנה על הדמוקרטיה וקידום זכויות האדם, שוקלים להוריד בעקבות הפרשה וכמה פרשות אחרונות את דירוגה של ארצות הברית במדד החירות שלהם. סנג'ה קלי, אחראית על פרויקט "החופש ברשת", אומרת שלכאורה, ממשל אובמה סוטה ממסגרת המדיניות שהוא עצמו קבע, כי לרשויות יש גושפנקא לדרוש מידע על אזרחים הקשורים לחקירה מאושרת, ולא לאסוף מידע כולל על עשרות מיליוני אזרחים שלא חשודים בדבר. היעדר השקיפות של התוכניות האלה זו בעיה נוספת, היא אומרת. "במדינה דמוקרטית, אנו צריכים להיות מודעים למדיניות המעקב של הממשלה, כדי שאם הציבור חושב ששיטה מסוימת פסולה - שתהיה אפשרות לערער עליה. במקרה הנוכחי, אלמלא ההדלפה - האמריקנים לא היו יודעים מזה".
לדבריה, במדינות אוטוריטריות מעקב דיגיטלי נועד ספציפית לרדיפת מתנגדי המשטר, אך במקרה של אמריקה, העובדה שרוב חברות האינטרנט הגדולות מבוססות בשטחה, זה מקל על הממשל לאלץ אותן לשתף פעולה בחשיפת המידע על המשתמשים.
החמרת המצב היא כנראה רק עניין של זמן. לדוגמה, בחודש אפריל כלל הפנטגון בבקשת התקציב שלו לשנת הבאה 4.7 מיליארד דולר לצרכי "המבצעים בזירת הסייבר" - וזה בעידן הקיצוצים הדרסטיים בתקציב הביטחון, כולל קיצוץ בתקציב גופי המודיעין השונים. נציגי הפנטגון והצבא עשו השבוע מאמץ ניכר לשכנע את הציבור שתוכנית המעקב הייתה חוקית וחיונית, כי היא תרמה לביטחון הציבור ועזרה למנוע מתקפות. הציבור לא לגמרי השתכנע - על פי סקר מכון "גלאופ", 53% מהאמריקנים רואים את תכנית המעקב "פריזם" באור שלילי, לעומת 43% שרואים בחיוב את השימוש בה. הרפובליקנים חשדניים יותר: 63% מתנגדים למעקב מהסוג הזה אחר האזרחים, לעומת 40% מהדמוקרטים.
ספק אם רובם היה מודע עד לפני שבוע לגודל ההשקעה של הממשל האמריקני בהקמת מערך מאסיבי של לוחמת הסייבר, בעל יכולות ההגנה ומתקפה כאחת, בשנים האחרונות. הגנרל קית' אלכסנדר, העומד בראש הסוכנות לביטחון הלאומי, ומאז 2010 גם בראש מטה פיקוד הסייבר של מערכת הביטחון האמריקנית, לא מסתיר את חששו שפיגוע סייבר בארצות הברית שיגרור קורבנות אדם, עלול להיות רק עניין של זמן - שנים ספורות. אלכסנדר נאלץ לספק השבוע הסברים לקונגרס על תכנית המעקב, אך ספק אם נראה בקרוב את עדותו בישיבה פתוחה של אחת מוועדות הקונגרס על תפקיד חייליו בפיתוח הווירוס "סטוקסנט", שחיבל בסרכזות האיראניות.
אך אלכסנדר יודע טוב מכולם שבמציאות של טשטוש הגבולות של הלוחמה היום, והסכנה שאובייקטים אזרחיים יהפכו למטרה למתקפה, פיגוע אחד באמצעות המחשב שיגרום לקורבנות אדם יכול להשתיק את הספקנים - והציבור האמריקני, בדיוק כמו אחרי פיגועי 11 בספטמבר, ייתן הסכמתו לפגיעה נוספת בזכויותיו ופרטיותו - למען הביטחון.