בסוף השבוע האחרון צוינה באיראן נקודה חשובה נוספת במערכת הבחירות, שבסופה יתמנה מחליף לנשיא מחמוד אחמדינג'ד. רשימת המתמודדים נסגרה, ו-686 גברים ונשים ניצלו את ההזדמנות להירשם כמועמדים בתקווה להפוך לנשיא השביעי של הרפובליקה האיסלאמית.
מערכת הבחירות שהסתמנה עד כה כמנומנמת, עם פייבוריטים ידועים מראש, קיבלה תפנית מפתיעה כשהנשיא לשעבר, אכבר האשמי רפסנג'אני, הגיש גם הוא את מועמדותו, כמעט בדקה ה-90. רפסנג'אני, שגילו נושק לשמונים, החליט כי התפקיד שמילא בעבר במשך שמונה שנים (ועליו כבר התמודד פעם נוספת , אך הפסיד לאחמדינג'ד) קוסם לו מחדש. אמנם, נמוכים הם סיכוייו של הנשיא לשעבר להסתנן לרשימה הסופית שתיקבע לקראת סוף השבוע הקרוב; אך הוא הצליח לגרום הן למתנגדיו - והן למי שנחשבים לתומכיו - להרים גבה ואולי גם למתוח עליו ביקורת
בחירות באיראן - סיקור מיוחד בוואלה! חדשות
מערכת הבחירות יצאה לדרך בקטטה עם אחמדינג'ד
הנשיא הבא באיראן: מומחה הגרעין שקורץ לרפורמיסטים?
האם הטייס שלמד אצל חמינאי יהיה נשיא איראן הבא?
הכירו את האמריקאי בעניבה שרוצה להיות נשיא איראן
חסן רוחאני, שנחשב מועמדו של רפסנג'אני לבחירות הללו, אמר עם הצטרפותו של רפסנג'אני למרוץ כי הוא שמח על כך שהנשיא לשעבר יתמודד גם הוא למשרה הרמה, אך ביקש מכולם להמתין כמה ימים עד שיתבררו המועמדים הסופיים. גם מוסטפא כאוכביאן, מנהיג המפלגה הדמוקרטית, המשתייך למחנה הרפורמיסטי ומועמד לנשיאות בעצמו, אמר דברים דומים. כאוכביאן הוסיף כי יחליט בקרוב מאוד אם להישאר במרוץ או לוותר על מקומו לטובת רפסנג'אני. מנגד, כמאה חברי מג'לס ביקשו לבדוק את תקינות מועמדותו של רפסנג'אני (כמו גם את מועמדותו של המקורב לנשיא, אספנדיאר רחים משאאי). לדבריהם, יש לברר מה היה חלקו של הנשיא לשעבר ושל בני משפחתו במהומות שהיו באיראן לאחר הבחירות הקודמות לנשיאות ב-2009.
כך או כך, רשימת המועמדים לנשיאות רשמה לפחות הישג אחד, בכך שכלולים בה רביעיית המדינאים המובילים של איראן, אשר כבר שנים נמצאים ברשימת המבוקשים של האינטרפול, בשל חלקם בפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה בשנת 1994. לצד רפסנג'אני, שהיה הנשיא באותם שנים, מצטרפים כמועמדים כמה מבוקשים אחרים: מוחסן רזאאי, שהיה מפקד משמרות המהפכה; עלי פלאחיאן, שר המודיעין דאז; ומי שהיה שר החוץ בשלהי תקופת רפסנג'אני עלי אכבר ולאיתי.
ולאיתי, רופא ילדים במקצועו, חולש כבר מעל שלושים שנה על זרועות מדיניות החוץ של איראן, הן בתפקידו כשר החוץ במשך 16 שנה, ולאחר מכן כיועצו של המנהיג העליון, עלי חמינאי.
הוא נולד בעיירה שמיראן שבמחוז טהראן, ובנערותו היה מתנגד תקיף להמשך שלטונו של השאה, תוך שהוא נמצא במשך תקופה ארוכה ברשימות השחורות של המשטרה החשאית. בתחילה, התנגדותו לשלטון המלוכני נבעה מסיבות חברתיות, אולם בהמשך עזב את הארגונים החברתיים בהם היה חבר והצטרף לזרם הדתי של המהפכה האיסלאמית.
את לימודיו והתמחותו ברפואת ילדים עשה באוניברסיטת איראן, ובהמשך בילה תקופה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס שבמרילנד. לאחר המהפכה האיסלאמית, נבחר לכהן במושב המג'לס הראשון ובהמשך היה לסגן שר הבריאות. עם הקמת ממשלתו של מיר-חוסיין מוסווי בתקופה בה היה נהוג באיראן גם תפקיד של ראש ממשלה התמנה לשר החוץ, תפקיד אותו מילא, כאמור, גם תחת רפסנג'אני. ולאיתי היה מועמד לנשיאות בבחירות 2005, אולם פרש מן המרוץ והביע תמיכה במועמדותו של רפסנג'אני.
כוח ה-3: היועץ, המחותן וראש העיר טהרן
בעניין מועמדותו הנוכחית של רפסנג'אני, צוטט השבוע ולאיתי באתרי אופוזיציה כאילו אמר שהנשיא לשעבר "הותיר את המנהיג העליון לבד בזמן הבחירות לנשיאות ב-2009", וכי הוא לא ביטא את העמדות שהיה אמור להביע באותה עת.
לקראת הבחירות, כרת ולאיתי כבר לפני כמה חודשים ברית פוליטית בתוככי המחנה השמרני המכונה "הברית התלת-ראשית" או "ברית 2+1", יחד עם גולאם-עלי חדאד-עאדל (יו"ר הפרלמנט לשעבר ומחותנו של חמינאי) ועם מוחמד-באקר קאליבאף, ראש העיר טהרן. השלושה הגישו בשבוע שעבר את שמותיהם לרשימת המועמדים, מתוך התפיסה כי מי שיעבור את הסינון הראשוני של מועצת שומרי החוקה יזכה לתמיכתם של השניים האחרים.
סקרים שונים מהתקופה האחרונה מציבים את ולאיתי ברביעייה הראשונה של בעלי הסיכויים לזכות בבחירות, וכמו שאר המועמדים, גם הוא עסוק בימים האחרונים במסע בין המחוזות השונים של איראן במטרה לגייס תומכים, תוך שהוא מנפק הצהרות מעניינות.
בנוגע לבעיותיה הכלכליות של איראן, אמר ולאיתי כי בתוך מאה ימים מבחירתו הוא יוכל לבלום את האינפלציה והאבטלה הגואות. לדבריו, יש לו ארבע עקרונות עיקריים עליהם הוא מתכוון לבסס את ממשלתו: 1. זיקה דתית חזקה; 2. ניסיון בעבודה ממשלתית; 3. עבודה משותפת של הרשויות; ו-4. פתיחות לרעיונות חדשים. בעניין האחרון ניתן אולי להזכיר כי בעבר - ולמשל במסמכי ויקיליקס הוזכר כי ולאיתי, שכאמור חי במשך כמה שנים בארה"ב, מחזיק בקשרים עם גורמי ממשל מערביים ואמריקניים, מה שעשוי להעיד על פרגמטיות מסוימת בגישתו ליחסים שבין שתי המדינות ועם המערב בכלל.
מנגד, בנוגע ליחסו אל ישראל ולסכסוך הישראלי-פלסטיני, נדמה שאין הבדל בינו ובין שאר המדינאים באיראן. ולאיתי, מתוקף תפקידו הנוסף כמזכ"ל התנועה להתעוררות איסלאמית, צוטט בעבר כאומר "פלסטין תישאר תמיד במרכז מדיניות החוץ של איראן. מדובר בלב המדיני של עולם האיסלאם, וישראל משמשת כמגדל השמירה של המערב בתוך עולם האיסלאם".
הכל ממתינים לראות מה תחליט מועצת שומרי החוקה וכיצד תיראה לבסוף רשימת המועמדים הסופית לנשיאות איראן. ה"באזז" הגדול שהיה בתקשורת האיראנית עד לפני כחודש בעניין מועמדותו של ולאיתי, והדיבורים על הסיכויים הטובים להצלחתו, תורגמו בשבועות האחרונים לטובתו מועמדותו של קאליבאף, ובימים האחרונים לעבר רפסנג'אני. אך לולאיתי יש סיכוי לא-נמוך לחזור לכותרות ולהפוך למועמד המוביל מטעם השמרנים לתפקיד הנשיא: קרבתו הגדולה לאוזנו של המנהיג העליון חמינאי, שרואה בו בר-סמכא לכל נושא מדיניות החוץ, יכולה לעמוד לזכותו בעת בחירת המועמדים הסופיים, אם אכן איראן מבקשת לשפר את מצבה המדיני בעיני המערב. זהו כנראה המפתח שבאמצעותו מבקש ולאיתי להשתמש כדי לשנות גם את מצבה הכלכלי והחברתי של ארצו אם ייבחר.