השבוע החלה ועדת הבחירות המרכזית באיראן ברישום המתמודדים על נשיאות המדינה. לצד המועמדים הטבעיים, רשימת השמות - שתינעל ביום שבת - כוללת מספר רב של אלמונים, המבקשים לקבל לכל היותר 15 דקות של תהילה במרוץ לנשיאות, ובכלל.
הרשימה כוללת גברים ונשים ותוגש לאישורה הסופי של מועצת שומרי החוקה. לכן, יודעים רבים כי התמודדותם לא תאושר, ונראה שכל רצונם הוא לקבל את זמן המסך הנלווה למסיבת העיתונאים של הגשת המועמדות. כך למשל הצהירה אחת הנרשמות, דוקטורנטית לרפואה העונה לשם סוראיה מאלק, כי הרכב ממשלתה יהיה "פיפטי-פיפטי" (כך במקור) תוך שוויון מלא של מספר הנשים והגברים שיכהנו כשרים.
פרט למחפשי התהילה נרשמו גם כמה מועמדים בעלי שם, שבקשתם להתמודד על משרת הנשיא הבא של איראן צפוי להישקל ברצינות רבה יותר. אחד מהם, ואולי אפילו המועמד הרציני ביותר מאלה שטרם נרשמו עד כה, הוא חסן רוחאני.
רוחאני הוא אחד מהמתמודדים הבולטים לעבור את הסינון הראשוני, ובעל סיכוי סביר גם לשבת על כסא הנשיא. קורות החיים שלו מעלים שאלה מתבקשת: כיצד הוא עדיין לא התמנה לנשיא? רוחאני, שמסתובב במסדרונות הפוליטיקה האיראנית עוד מתחילת המהפכה, מבקש להתמודד בפעם הראשונה ולזכות באמון העם, ובעיקר באמונו של המנהיג העליון, עלי חמינאי.
חמינאי כבר נתן בו אמון בעבר כשמינה אותו לראש צוות המשא-ומתן לנושא הגרעין, מתוקף תפקידו כמזכיר המועצה לביטחון לאומי, מועצה בה הוא יושב גם כיום בתפקיד אחר כנציגו של המנהיג העליון. אך יש מי שטוען כי רוחאני מבקש רק להפיח חיים בקריירה הפוליטית שלו, שהלכה ודעכה בשנים האחרונות, וכי התמודדותו לנשיאות נועדה רק לשם הצבת שמו ברשימת השרים העתידית. לפי חלק מהפרשנויות, רוחאני אף עשוי להסיר את מועמדותו כשיתקרב מועד הבחירות.
המורד מאיראן שעשה דוקטורט בסקוטלנד
רוחאני נולד וגדל במחוז סמנאן, מזרחית לטהרן. בגיל 12 הוא כבר החל בלימודי איסלאם גבוהים אצל אנשי הדת במחוז, ושנה לאחר מכן נשלח ללמוד במרכז הדתי השיעי הגדול באיראן בעיר קום, שם למד אצל בכירי הממסד הדתי שלפני המהפכה האיסלאמית. בגיל 17 החל להתקרב אל אחד מאותם אנשי דת, שבאותם ימים החל לצבור מוניטין והשפעה אייתוללה חומייני. הוא נלווה אליו בדרשותיו, ובמקביל החל להביע את מורת רוחו משלטון השאה, תוך שהוא קורא להחלפת השלטון המלוכני. פעולות אלה הביאו לכליאתו, ונאסר עליו לשאת דרשות דתיות.
כשהשתחרר מהכלא, רוחאני למד משפטים. בתחילה פקד את אוניברסיטת טהרן ובהמשך בא לסקוטלנד, שם גם קיבל דוקטורט במשפטים. הוא התפרסם בתקופה שבה החלו סימניה הראשונים של המהפכה האיסלאמית, בשל העובדה שכינה בפעם הראשונה את חומייני בתואר "אימאם", תואר השמור בקרב השיעים רק למהדי. לאחר המהפכה, הוא עסק בשלל תפקידים, החל בפיתוח הצבא האיראני המתחדש ושירות קצר כסגן ראש הכוחות המזוינים. בהמשך עמד בראש ועדת הפיקוח על שידורי רשות השידור האיראנית והיה חבר במג'לס. בהמשך נבחר לכהן בכמה מן המועצות במדינה, כגון מועצת המומחים והמועצה לאבטחת האינטרס של המשטר.
את החותם הגדול השאיר רוחאני במועצה העליונה לביטחון לאומי, בה שימש מזכיר במשך 16 שנים תחת הנשיאים אכבר האשמי רפסנג'אני ומוחמד חאתמי. בתוקף תפקידו, ניהל בתחילת העשור הקודם את המו"מ בנושא הגרעין מול שש המעצמות. בהקשר זה הוא תקף את הממשלה הנוכחית, ולפני כמה שבועות, כשהודיע על התמודדותו לנשיאות, אמר כי איראן זקוקה לניהול חדש שאיננו מבוסס על מאבקים פנימיים, על חוסר עקביות ועל שחיקה של יכולותיה המדינה, אלא על התלכדות, אחדות והזרמת "אנשים טובים" לזרועות השלטון.
כשהכריז על התמודדותו לנשיאות היו לצדו שניים מילדיו של אחד מחבריו הקרובים, הנשיא לשעבר של איראן. תמיכתם של יאסר ופאטמה רפסנג'אני , וקרוב לוודאי גם זו של אביהם, יכולה להעיד על פריסת הקולות המעניינת לקראת ההצבעה בקלפיות בחודש הבא. שני ילדים אחרים של רפסנג'אני יוצאים ונכנסים בשנים האחרונות בשערי הכלא בגין תמיכתם ברפורמות במשטר האיסלאמי. לעומתם, רוחאני, שרבים רואים בו הן איש המחנה השמרני ובו בזמן אדם פרגמטי, יכול לסחוף אחריו קולות משני צדי המתרס.
עמדותיו בנושאים מדיניים שונים מבקשות להגיע לעמק השווה, בין היתר בין דרישות המערב לפיקוח הדוק יותר בנושא הגרעין חרף בקשתה של איראן להמשיך בפיתוחו. בחירתו לנשיא יכולה להביא לשינוי במדיניותה של איראן בנושא הגרעין, גם אם לא לשינוי בעמדותיה העקרוניות בנוגע לפיתוח הגרעין בכלל, שכן רוחאני הוא זה שהביא בשעתו לשיחות המואצות, שלראשונה נשאו פרי.
למרות זאת, השבוע, בתגובה לציטוט מפיו של ג'ק סטרואו, לשעבר שר החוץ של בריטניה, שאמר כי רוחאני הבטיח לו השעיה של 10 שנים בתוכנית הגרעין, אמר רוחאני כי מדובר בשקר מוחלט. הוא הוסיף כי הישגי תקופתו כמזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי היו "הגדלת כמות הצנטריפוגות מ-150 ל-300, פתיחת מתקן המים הכבדים בעיר אראק והכנתה של ה'עוגה הצהובה'", מתוך כוונה לומר כי בתקופתו התקדמה תוכנית הגרעין מבלי לנקר את עיני המערב ומבלי למשוך תשומת לב מיותרת, כדרכה של הממשלה הנוכחית.
בנושא הפוליטי, אמר רוחאני כי מאז ומעולם היו לו יחסים טובים הן עם המחנה השמרני והן עם המחנה הרפורמיסטי וכך ימשיך להיות, והוסיף כי הממשלה שבראשותו תהיה על-מפלגתית. בתפקידו כראש המכון למחקר אסטרטגי של איראן, הוא אמור לתכנן את עתידה של המדינה מתוך מבט מקיף על החברה הפנימית בה, יחד עם המצב הגיאו-פוליטי מסביבה. מכאן, שהעיסוק היומיומי שלו דורש ממנו שמירה על איזון בין התפיסות הפנים-איראניות שונות, במטרה להתוות מדיניות עתידית בראיה אסטרטגית.
בעצם התמודדותו, משלב רוחאני כמה תפיסות פוליטיות באיראן, שמציבות אותו בצד השמרני של המפה הפוליטית, תוך קריצה משמעותית למי שבעבר הטילו פתק ירוק עבור מבקשי הרפורמות בבחירות לנשיאות. אם ישכיל לאסוף את שלל הקולות הנמצאים במאגר הפוליטי הגדול הזה, וחשוב מכך, אם יאושר לו להתמודד בבחירות לתפקיד הנשיא, יש סיכוי שהוא יקבל הפעם את קולם של המצביעים שמבקשים למחות על חוסר ההתחשבות בקולם בבחירות הקודמות.
הבחירות באיראן: סיקור מקיף בוואלה! חדשות
הבחירות של 2013 הן הרגע הנכון של הקצין המהפכן
הכירו את האמריקאי בעניבה שרוצה להיות נשיא איראן
האם הטייס שלמד אצל חמינאי יהיה נשיא איראן הבא?