הבחירות לנשיאות איראן הולכות ומתקרבות, ובתוך פחות מחמישים ימים יידע העולם מי ישמש כמחליפו של הנשיא מחמוד אחמדינג'אד. השבוע התפרסמו תוצאות סקר שערכה רשות השידור האיראנית, ולפיו שני המועמדים בעלי הסיכוי הטובים ביותר לזכות בבחירות, ביתרון בולט, הם שני הנשיאים לשעבר אכבר האשמי רפסנג'אני ומוחמד חאתמי.
במקום השלישי בסקר ניצב ראש העיר טהרן מוחמד באקר קאליבאף, ולאחר מכן אספנדיאר רחים משאאי (המקורב לנשיא הנוכחי), והיועץ לענייני חוץ עלי אכבר ולאיתי, האוחז בברית עם קליבאף ועם גולאם עלי חדאד עאדל, שהיה יו"ר המג'לס. בסוף הרשימה ניצב מוחסן רזאאי, שהפך למתמודד עקבי על משרת הנשיא בשתי מערכות הבחירות האחרונות.
העובדה ששני המובילים ברשימה הודיעו כי לא יתמודדו על התפקיד (רפסנג'אני אמנם לא הכחיש שיתמודד, אך כנראה ימסור הצהרה סופית בנושא בימים הקרובים), יש בה כדי לפתוח את ההתמודדות בתוככי המחנה השמרני בין הרשומים מעלה בציפייה לזכות באמון העם, וחשוב מכך באמון המנהיג העליון בבחירות לנשיאות.
ד"ר מוחסן רזאאי, שהכריז זה מכבר על מועמדותו ושהגיע אחרון בסקר הנ"ל, הוא אולי המועמד עם הרקורד העשיר ביותר מבין השמות שמוזכרים כמועמדים לנשיאות. הוא נמצא כבר עמוק בקמפיין הבחירות שלו, והשבוע ביקר בכמה ערים ומחוזות ברחבי אירן. זו הפעם השלישית שבה הוא מבקש להיות נשיא, לאחר שבבחירות 2005 הסיר את מועמדותו קרוב ליום הבחירות. ב-2009 הוא סיים במקום השלישי מתוך ארבעה, עם קצת פחות משני אחוזים מהקולות.
רזאאי, בן 59, נולד בדרום-מערב איראן, במחוז חוזסטאן העשיר בנפט. כבר בגיל צעיר ובזמן לימודיו התיכוניים, מצא עצמו עובד עבור חברת הנפט שבעיר הבירה המחוזית אהואז. נוסף על כך, היה מתנגד פעיל לשלטונו של השאה האיראני, ועל פי הביוגרפיה הרשמית שלו אף הקים קבוצת גרילה מחתרתית שפעלה להפלתו של השאה. בגיל 17 נעצר על ידי השירות החשאי האיראני של אותם ימים, ואף שהה לתקופה מסוימת בבידוד. עם שחרורו לא שינה את דעותיו בנוגע להפלת משטרו של השאה, אולם ביקש להמשיך את לימודיו באקדמיה ולשם כך עבר לטהרן לטובת לימודי הנדסת מכונות באוניברסיטה למדע וטכנולוגיה (שם, לימים, ילמד וירצה גם אחמדינג'ד).
לאחר המהפכה האיסלאמית, התאחדו כמה מקבוצות הגרילה המרכזיות והפכו לכוח הצבאי שהיה היסוד להקמת משמרות המהפכה, מתוך מטרה לשמור על ערכיה. אחת מהן הובלה על-ידי רזאאי. בשנת 1981, בגיל 27, הפך רזאאי למפקד משמרות המהפכה ושירת בתפקיד עד לשנת 1997. מדובר בתקופה ארוכה שבמהלכה היו איראן ומשמרות המהפכה בפיקודו של רזאאי מעורבים באירועים גדולים, בהם המלחמה מול עירק, שיקומה הצבאי והאזרחי של איראן בימים שאחרי המלחמה והפיגועים בארגנטינה בשנים 1992 ו-1994.
עם סיום תפקידו כמפקד משמרות המהפכה, כמה שבועות לאחר בחירתו של חאתמי לנשיא, ביקש חמינאי מרזאאי לעזוב את תפקידו במטרה לצבור ניסיון פוליטי בתפקידים שאינם צבאיים. רזאאי נענה לבקשה, וסיים באותם ימים את לימודי הדוקטורט שלו בכלכלה באוניברסיטת טהרן, בהמשך לתואר השני שלו שגם הוא בתחום הכלכלי. עם שחרורו, החל לשמש בתפקידים שונים במסגרת המועצה לאבטחת האינטרס של המשטר (שהיא הגוף שנועד לפתור מחלוקות בין המג'לס למועצת שומרי החוקה), בעיקר בתחום הכלכלי, עד שהפך למזכיר המועצה שבראשות רפסנג'אני, התפקיד בו הוא משמש גם כיום.
רזאאי נמצא בימים אלה במסע לגיוס תומכים ומצביעים ברחבי איראן, וסיפק בשבועות האחרונים כמה התבטאויות מעניינות. למשל, בביקור באיספהאן אמר: "לכל עם ישנו זוג כנפיים שיכול להביא להתרוממותו מעל פני הקרקע, מדיניות ושלטון מחד והחברה והחיים בה ומאידך. ישנן מדינות כמו אירא, שלפני המהפכה שתי הכנפיים בה היו חלשות. איראן חיזקה מאוד את יכולותיה הצבאיות, אך הכנף החברתית והכלכלית שלה נותרו מאחור והוחלשו". בהמשך האשים את הממשלה בחוסר סדר בתחום הכלכלי, ואמר: "על איראן להשתמש בשיטת השיחות והמו"מ כדי לצאת מן הסנקציות". לדבריו, איראן הייתה מוכנה מאז ומעולם לשיחות עם ארה"ב ועם מדינות אירופה.
כפי שמצביע הסקר שבוצע השבוע, הפופולריות של רזאאי לא הצליחה לחלחל לקהלים נרחבים, וכישלונו במועמדויותיו בשלושת הקמפיינים האחרונים לנשיאות מעידים כי הציבור האיראני לא מתחבר לכלל הרעיונות שרזאאי מציג. מנגד, בקשתו של המנהיג העליון, שייעד לו תפקידים בפוליטיקה עם שחרורו מן הפיקוד על משמרות המהפכה, וניסיונו הרב בנבכי הפוליטיקה האיראנית, כמו גם בכלכלה ובשיקומה של המדינה, יכולים להירשם לטובתו כמשפיע האמיתי בבחירות באיראן באמצע יוני.
חמינאי ניחן ביכולת הפוליטית של קריאת המפה החברתית ורחשי העם, בשילוב עם הצרכים והאינטרסים שתכליתם היא שימור הערכים של המהפכה האסלאמית באיראן. הוא נוטה לבחור את המועמד המועדף עליו מתוך השיקולים הללו. לכן, ישנו סיכוי שלאחר צמצום רשימת שמות המועמדים הפוטנציאלים, יהיה דווקא שמו של רזאאי המתאים ביותר, כאשר ניסיונו הפוליטי והכלכלי ישמשו ככרטיס הכניסה שלו לארמון הנשיאות בתקווה לשיקומה הכלכלי של איראן אחרי תקופת אחמדינג'אד, לצד שיקום היחסים שהיו מעורערים בשנים האחרונות בין המנהיג לנשיא.