שר האוצר, יאיר לפיד, לא מופתע מהמתקפה התקשורתית והציבורית עליו. הוא הביא את זה על עצמו במו ידיו, במו פיו ובמו סטטוסיו. במשך למעלה משנה הוא מטיף לנו על דאגתו לאדם העובד, על הטעות החוזרת ונשנית שבשליחת היד האוטומטית לכיס של מעמד הביניים בכל פעם שנדרש קיצוץ כואב. ומה יחשוב האדם העובד עכשיו, כשהוא קורא את התוכנית הכלכלית לשנה וחצי הקרובות? העלאה בהשתתפות העצמית בתשלום על תרופות טאק. העלאת מס הכנסה טאק. ביטול סבסוד הצהרונים טאק. מיסוי הפרשות חלק מקרנות הפנסיה טאק. וכך זה נמשך ונמשך. בכל בית שבו יש אדם עובד יורגשו היטב הגזירות הכלכליות.
לזכותו של לפיד ייאמר שלפחות חלק מהאשמה על המתקפה לא מוטלת עליו, אלא על הפוליטיקה הישראלית המשוגעת. גם הוא לא האמין שכל כך מהר הוא יעומת עם כל בדל אמירה או שורה שכתב בנושאים כלכליים. היום לפני שנה בדיוק נכנס שאול מופז באישון ליל לממשלת נתניהו. השניים הבטיחו לשנות את סדרי העדיפויות ולנצל את כוחם הפוליטי. את לפיד תפסה החבירה המשונה הזו בעת ששהה בכנס רבנים קונסרבטיביים באטלנטה. הוא אמר משהו על כך שהמהלך הזה רק מחזק את יש עתיד, אמירה שלא בטוח שהאמין בה עד הסוף. חלפה שנה והוא שר האוצר והציר המרכזי בממשלתו של נתניהו. שאול מופז עומד בראש מפלגה של שני ח"כים. הסיעה שלהם כל כך קטנה עד שהיא אפילו אינה זכאית לחדר משלה.
לפיד יודע שהוא פגע במעמד הביניים, ליבת בוחריו. אבל אנשי משרד האוצר הבהירו לו שאם הקיצוצים יפסחו עליהם אין לו מהיכן לגלח. לכן חצי (או רבע) הכוס המלאה מבחינתו היא הנשיאה בנטל הקיצוצים מצד קבוצות אוכלוסייה שבעבר לא נפגעו או נפגעו באופן לא מידתי. העשירים ישלמו יותר, החרדים ילמדו ליב"ה וייצאו לעבוד והמתנחלים ייפגעו בשוליים.
את הפעולות הללו, שחלקן סמליות, הוא מתכוון להציב בקדמת התוכנית, בתקווה שיצליחו לסוכך על שאר הגזירות. אמנם אף אחד לא מאשים אותו במצב הכלכלי שאליו הגיעה ישראל, אבל מעכשיו הסיפור הזה שייך בעיקר לו. לטובה ולרעה. לפיד בא לשנות. נכון לעכשיו הוא בעיקר מקצץ.
מבחינה פוליטית ראש הממשלה ושר האוצר הידקו את הקשר ביניהם, לפחות למשך השנה וחצי הקרובה. שניהם יודעים שהפירות לתוכנית הכלכלית שלהם, אם יהיו כאלו, ינצו את ניצניהם רק בעומקה של 2014. נתניהו, למרות ביקורו בסין, היה מעורב עד פרטי פרטים בתוכנית. לכן ברור שיגבה את לפיד.
השאלה האם ינהג בשר האוצר הנוכחי שלו כפי שנהג בקודמו. דהיינו, ייתן לו להזיע, להתפתל ולהסביר למה הקיצוץ הזה והקיצוץ ההוא נדרשים להצלת המשק, רק כדי להיות מושיע עם ישראל בדקה ה-90 ולבטלם כלאחר יד. מצד אחד לפיד, בניגוד ליובל שטייניץ, אינו מהליכוד, כך שפגיעה בו יכולה לשחק לידיו של ראש הממשלה. בטח אחרי ההצהרות של לפיד בדבר ירושת כיסא ראש הממשלה. מצד שני הכוח הפוליטי שלפיד מחזיק עשוי למתן את תמרוניו הפוליטיים של נתניהו.
האח הגדול
גם כוחה של הברית עם בנט תשחק לידיו של שר האוצר. יש עתיד והבית היהודי מחזיקות בידיהן את כל התיקים החברתיים החשובים: אוצר, בריאות, רווחה, כלכלה, חינוך ושיכון. אם אחדות השורות בין המפלגות תישמר, הביקורת על התוכנית תהיה מתונה הרבה יותר מכפי פוטנציאל הנפיצות שבה. אולי בשל כך הפגיעה בנימי נפשם של משרדי הבית היהודי קטנה יחסית. מתקציב החטיבה להתיישבות קוצצו 30 מיליון שקלים, כסף קטן ביחס לתמונה הכוללת. גם הפגיעה בתקציב משרד השיכון אינה גדולה וכך גם בשלל משרדיו של נפתלי בנט.
אך כל זה כאין וכאפס לעומת הטיפול הרך שמעניק משרד האוצר למשרד לענייני גמלאים. לפי משרד האוצר, העניינים מתנהלים כך: המשרד ממומן מתקציב משרד ראש הממשלה. מכיוון שמדובר במשרד קטן, שאין לו יכולות ביצוע, הוא מחלק את הכספים שלו בין משרדי הממשלה שפעילותם רלוונטית לגמלאים. "המשמעות של תקצוב בדרך זו", נכתב בהצעת התקציב, "הינה הוצאה מיותרת מתקציב המדינה תוך הקצאת מקורות ניכרים באופן שאינו יעיל. זאת כיוון שהמשרד לאזרחים ותיקים למעשה מקצה כספים מתקציבו למשרדי הממשלה האחרים ללא הכנסת תקציבים אלו לסדרי העדיפויות של המשרדים".
כלומר, כמעט כל מהותו של המשרד לענייני גמלאים היא להוות תחנה בדרך של הכספים ממשרד האוצר למשרדים האחרים. ובשביל זה צריך שר ומנכ"ל ויועצים. באוצר, משום מה, לא מציעים לסגור את המשרד, שסך תקציבו עומד על עשרות מיליוני שקלים בשנה, אלא לקצץ ממנו 15 מיליון שקלים. האם הדבר קשור לכך שהשר הממונה הוא אורי אורבך, מהבית היהודי? חבל, אורבך בחור מוכשר, אפשר למצוא לו סידור עבודה יותר מוצלח ומתאים למידותיו שגם יחסוך למדינה עוד כמה הוצאות מיותרות.
האוצר מציע גם לאחד מטות בשלושה משרדי ממשלה שנבנו מחיבור של משרדים קודמים. כולם בקרב שרי הליכוד. אף לא מילה על שלושת המשרדים של בנט. גם אם זה מוצדק, זה מעורר תהיות. בקרבת לפיד אומרים שהשרים ידעו מראש על הקיצוצים העתידיים במשרדם. השאלה מה חושבים עכשיו שרי הליכוד, כשהם רואים את התמונה המלאה. סביר להניח שהם לא אוהבים אותה.
בסופו של דבר ברור שתוכנית האוצר תעבור בכנסת. אבל לפיד יצטרך לגייס את מירב יכולותיו הפוליטיות והאשראי שצבר על מנת להסביר לציבור את מהלכיו. הוא ויועצת התקשורת שלו, נילי רייכמן, הולכים לעבוד קשה בתקופה הקרובה.
האחות הקטנה
בזמן שלפיד נאנק תחת עול הגזירות ונפתלי בנט ממשיך להתלבט בין האני מאמין שלו לבין האמונה של האיחוד הלאומי, הצלע הרביעית בקואליציה דווקא די נהנית. בשבוע האחרון נפגשה ציפי לבני, שרת המשפטים והממונה על המו"מ עם הפלסטינים, עם מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי פעמיים, בוושינגטון וברומא. בין לבין היא הספיקה לקפוץ לאוסטריה על מנת לייצג את מדינת ישראל בטקס חנוכת אתר הנצחה במחנה הריכוז מאוטהאוזן. ברקע ניתנה הצהרת הליגה הערבית על כך שמדינות ערב יהיו מוכנות לשינויים קלים בקווי 67' במסגרת הסכם שלום עם הפלסטינים, ואם זה לא משכנע שאולי משהו קורה כאן בזירה המדינית הגיעו הדיווחים על עיכובים באישורי הבנייה בשטחי יהודה ושומרון.
את המו"מ המדיני מנהלת לבני בהרמוניה יחד עם נציגו של ראש הממשלה, יצחק מולכו. בין פגישה לפגישה הם משוחחים בטלפון באופן שוטף ומנהלים התייעצויות (אנחנו "מפרים רעיונית אחד את השני", היא התפייטה השבוע בגלי צה"ל). גם היחסים עם ראש הממשלה טובים, והוא מעודכן על כל שלב בשיחות המדיניות. במקביל, בוועדת השרים לענייני חקיקה שבראשה היא עומדת היא מצליחה, לרוב, לשמור על הערכים שחשובים לה. לא שלבני שמחה כשהצעת החוק שמאפשרת להגיש תביעת לשון הרע על מי שהוציא את דיבת חיילי צה"ל עברה השבוע, אבל כשחוק המשילות מאבד מעט מעוקצו, חוק משאל העם נתקע והחוקים הקיצוניים שידענו בכנסת הקודמת כלל לא נראים באופק לבני יכולה לסמן "וי". את המלחמות שלה היא למדה לבחור.
לבני שבה מפסק הזמן הקצר שלה מהפוליטיקה כדי להחליף את בנימין נתניהו. מפה לשם היא מצאה את עצמה המצטרפת הראשונה לממשלתו. הנדוניה שהביאה יחסית לגודל מפלגתה היתה מכובדת, אבל הביקורות היו קטלניות. גם לפיד ובנט אמרו בשיחות סגורות, כל אחד מסיבותיו, שאם וכאשר יצטרפו לממשלה ייעשה שינוי בהסכם עם לבני. בסוף הם הצטרפו בלי שלבני ויתרה על כיבוד אחד. נכון לעכשיו, עם ששת המנדטים שלה, נראה שלבני מהווה גורם לא פחות משמעותי משני האחים הגדולים.