ידיעה בעיתון "הארץ" בשבוע שעבר (29 באפריל, ניר חסון) בישרה על עלייה במספר הילדים החילונים בירושלים ועל ירידה במספר הילדים החרדים. אין ספק שנתונים אלה, מוגבלים ככל שיהיו, יככבו בקמפיין הבחירות של ראש עיריית ירושלים בשנה הקרובה קמפיין שסביר להניח שכמו קודמיו, יחדד את המתחים בין בוחריה החילונים והדתיים-לאומיים של ירושלים לבין אלה החרדים. ירושלים תמשיך להיות מיוצגת כעיר משוסעת המשסה את אוכלוסיותיה זו בזו, וככזו היא גם תמשיך להתעלם מהאוכלוסייה השלישית בגודלה בירושלים התושבים הפלסטינים, המהווים כיום קרוב ל-40% מאוכלוסיית העיר. רק סמלי הוא שנתונים אלה התפרסמו ימים ספורים לפני יום ירושלים, שחל היום (רביעי).
תרבות השיסוי והגזענות הפכה זה מזמן לתת-תרבות בעיר. מופעיה האלימים, בעיקר אלה המכוונים נגד התושבים הפלסטינים, נראו בשנים האחרונות בראש חוצות. דוח שפרסמה לאחרונה עמותת עיר עמים מראה שחלק לא מבוטל ממופעי "תג מחיר" בירושלים מתבצע על ידי פורעים תושבי ההתנחלויות בגדה, שבמקום להיות מועמדים לדין "הוגלו" על ידי כוחות הביטחון לירושלים. כך נעשית ירושלים בהדרגה עיר מקלט לחוליגנים ימנים.
הדבר נכון לכל ימות השנה, אבל ביום ירושלים התופעה הופכת למצווה מיוחדת. זה כמה שנים שמצעד הדגלים המתקיים ביום ירושלים הפך למצעד התפרעות והסתה בלב השכונות הפלסטיניות. חלקם של הירושלמים בקרב הצועדים אינו גדול במיוחד. רובם תלמידי ישיבות תיכוניות ואולפנות המגיעים לעיר בהסעות מיוחדות מרחבי הארץ ובייחוד מההתנחלויות שמחוץ לירושלים. במהלך המצעד מושמעות קריאות גזעניות בוטות ונעשים מעשי התגרות ו-ונדליזם תחת עינה הפקוחה של משטרת ישראל. עיריית ירושלים נותנת מדי שנה את חסותה למצעד ומשרד החינוך, שתלמידיו מתפרעים ברחובות, אינו פוצה פה. למותר לציין שאף מנהל ישיבה או אולפנה אינו נקרא לסדר.
צקצוקי הצדקנות לא יעזרו
46 שנים טורחים קברניטי העיר והמדינה להציג לנו מצג שווא של עיר מאוחדת. אולם אין דבר המנציח יותר את חלוקתה של העיר מאשר מצעד הדגלים ביום ירושלים. קו הגבול חי וקיים בירושלים והוא מסומן על ידי תוואי המצעד המשרטט הפרדה ברורה בין שלטון החוק לבין הטלת פחד ואימה, ובין מנהל תקין ואחריות להפקרות והזנחה משוועת. עד כדי כך עמוקה ההבחנה בין "אנחנו" ו"הם" בירושלים, שבשנים האחרונות ממליצה משטרת ישראל לסוחרים הפלסטינים שהמצעד עובר בתחומם לסגור את חנויותיהם בשעת המצעד. היעלה על הדעת שמשטרת ישראל תאפשר לקיים מצעד שהיא צופה מראש שיפגע בשלום הציבור, לולא התקשתה לראות בציבור זה ציבור שמחובתה להגן עליו? כך קורה שמשטרת ישראל ועיריית ירושלים מעניקות את חסותן ומבטיחות את שלומם של עשרות אלפי לא-ירושלמים בצאתם להשתלח בעשרות אם לא מאות אלפי ירושלמים. לא יעזרו גלגולי העיניים וצקצוקי הצדקנות שבאים בכל פעם שגילויי גזענות מגלים את פרצופם המכוער בריש גלי. כמו תמיד זה מתחיל מהראש.
ירושלים לא הייתה מעולם עיר אחת או עיר מאוחדת. זה מאות בשנים חולקים בה יהודים ופלסטינים אשר גם כאשר התקיימו ביניהם יחסי שכנות טובים העדיפו לנהל את חייהם אלה לצד אלה ותוך שמירה על אורחות חיים ועל מרחבים ציבוריים נפרדים. בשנה שנפתחה בבחירות כלליות ותסתיים בבחירות מוניציפאליות ראוי לדבר על ירושלים בגובה העיניים. כישלונה של המציאות הנוכחית והעדרו של אופק מדיני מחייבים לבחון דרכים חדשות לניהול הוגן של העיר תוך הכרה באופיה הרב-לאומי והפלורליסטי של העיר ומתן ביטוי מלא לזכויות כל אוכלוסיותיה, כמו גם לזיקתן הלאומית, פוליטית ודתית לעיר. מצעד הדגלים אינו חלק מהחזון הזה.
הכותבת היא מנכ"לית עמותת "עיר עמים", הפועלת לקידום יציבות, שוויון ועתיד מדיני מוסכם בירושלים
דעות נוספות של יהודית אופנהיימר:
מנהיגות חכמה תאמץ את פלסטין
עיריית ירושלים מתאמצת להבעיר את השטח
מי יציל את ירושלים הגוססת?