האם בקרוב יוכלו לאבחן פושעים מועדים באמצעות סריקה של המוח? מחקר שפרסם לאחרונה צוות מדענים משותף לאוניברסיטאות שונות בארצות הברית, מעלה את האפשרות הזו. המחקר, שהתפרסם בכתב העת PNAS (חידושים באקדמיה הלאומית למדעים בארה"ב), מתאר ניסוי שנערך ב-96 אסירים, בהם פורצים, שודדים, סוחרי סמים ומורשעים בעבירות אלימות. החוקרים גילו כי סריקות של מוחם של המשתתפים במהלך תהליך השיקום חזו לעתים קרובות את סיכוייהם להיעצר מחדש.
האזור שנבדק במוחם של המשתתפים הוא ה-הסינגוליט קורטקס (ACC), האחראי בין היתר על ריסון פעולה אינסטינקטיבית. שלא במפתיע, לאסירים המשוחררים שבמוחם התגלתה פעילות נמוכה באזור זה, היו סיכויים גבוהים בהרבה לחזור לבית המעצר במהלך ארבע השנים שלאחר שחרורם כפי שתיים מלאלה שב-ACC שבמוחם התגלתה פעילות גבוהה. הערכת המסוכנות שלהם על פי הסריקות נותרה גבוהה, גם לאחר שהחוקרים שקללו לתוכה גורמים נוספים כמו גיל, התמכרויות לסמים או אלכוהול, ואף פסיכופתיה (כ-20% מהמשתתפים אובחנו לפני המחקר בפסיכופתיה או התנהגות אנטי-סוציאלית קיצונית אחרת).
רמת הפעילות באזור ה-ACC של האסירים נמדדה באמצעות ניסוי: בזמן סריקת ה-MRI, הוקרנו מול האסירים אותיות. בכל פעם שהוקרנה האות X התבקשו האסירים ללחוץ על לחצן. כאשר הוקרנה האות K, הם התבקשו להימנע מכך. האות X הוקרנה בתדירות גבוהה ב-84%, ולכן אלו שהצליחו להימנע מללחוץ כאשר הוקרנה האות K הם למעשה אלה שניתן להסיק שהתנהגותם מרוסנת יותר, והפעילות באזור ה-ACC של מוחם גבוהה יותר.
"לבדוק האם שימוש בהערכות עלול לפגוע בזכויות העבריין"
למרות המסקנות המסקרנות של המחקר, החוקרים עצמם הזהירו מפני ההשלכות הבעייתיות שעלולות להיות לו מבחינה אתית וחוקית, והדגישו שיש מרחק גדול בין תוצאות המחקר לשימוש בהערכות כמו אלו שהודגמו בו כראיות בבית משפט. "האם על סממנים נוירוביולגיים להפוך אי פעם לתחזיות ממשיות אודות רמת המסוכנות של עבריין מסוכן זו שאלה בעייתית", כתבו מחברי המחקר בסעיף ה"דיון" אודותיו. לדבריהם, התשובה לשאלה תלויה בכמה שאלות נוספות, שאחת מהן היא האם שימוש בהערכות אלה עלול לפגוע בזכויות העבריין.
כמו כן, החוקרים עצמם הודו כי אם משלבים את תוצאות הסריקה עם פרופיל פסיכולוגי וגורמים נוספים, יכולת החיזוי של החזרה לפשע מדויקת אף יותר. "אנחנו ספקנים באשר לאפשרות שסממנים נוירולוגים יוכלו אי פעם להתעלות על כלים אחרים ברגישותם ובדיוקם, אך ייתכן שיוכלו לסייע בגיבוש הערכות מסוכנות, בשילוב עם גורמים קליניים מוכרים", כתבו במאמרם.
