בתקופה האחרונה, כשעולה לכותרות המושג "תספורת", כולנו מבינים שמדובר בהתנהגות פסולה של בעלי הון, שמצליחים לדלל את ערך החזקותינו בחברות הנסחרות בבורסה. כשמדברים בעזה על "מבצע תספורות", המושג המוכר תופס משמעות שונה לחלוטין, מילולית הרבה יותר: שם השלטון מבצע לאחרונה תספורות (של ממש) לאזרחים, בכוח, רק משום שמדובר בתספורות מערביות.
תהליך החמרת האכיפה האלימה של ערכי האיסלם בידי שוטרי חמאס, שהחל עם השתלטות הארגון על הרצועה ב-2007, הידרדר באחרונה לשפל חסר תקדים.
לפני כשבועיים, חיכה בחור בן 19 בשם איימן א-סייד, שעובד כצבעי ומתגורר בעזה, למונית שירות בדרך הביתה אחרי יום עבודה. לפתע עצר לידו ג'יפ משטרתי. שוטרים פלסטינים יצאו מהרכב, תפסו את א-סייד, זרקו אותו לתוך רכבם והסיעו אותו לתחנת המשטרה. מה היו החשדות נגדו? שיערו הארוך מדי הגיע עד כתפיו.
השוטרים העמידו את אל-סייד בשורה עם עוד כעשרה אנשים, לרבות נער בן 17 בשם טארק נקיב, שברוב חופצתו העז להעמיד את שערות ראשו באמצעות ג'ל. השוטרים גילחו באופן חלקי את ראשם של "העבריינים", ופקדו עליהם לסיים את המלאכה אצל ספר מקצועי בשכונתם. לפי אל-סייד, הבחורים שהתנגדו לגילוח ראשם חטפו מכות נמרצות מהשוטרים.
שוטרי החמאס בעזה החלו באחרונה במבצע אלים במקומות ציבוריים, הכולל את הכאת באמצעות מוטות של גברים או נערים בעלי שיער ארוך, המשתמשים בג'ל, או ההולכים ברחוב עם מכנסיים צמודים מדי או רופפים מידי (בצורה שניתן לראות את הפס העליון של התחתונים).
ארגוני טרור, מטבעם, מטילים אימה לא רק על אויביהם, אלה גם על האנשים הנתונים למרותם. נראה שככל שמדינת חמאס בעזה זוכה להכרה ולזכויות בקהילייה הבינלאומית, כך זכויות האדם של העם הפלסטיני הולכות ונרמסות בה, ברגל גסה.
מבצע התספורות בעזה החל ימים ספורים אחרי שפרלמנט חמאס העביר חוק שמחייב הפרדת בנים ובנות בכיתות בתי הספר מגיל תשע והלאה. מדיניות הפרדת המינים במוסדות חינוך שכיחה גם בגדה המערבית תחת שלטון אבו מאזן. מדובר בצעד נוסף של אכיפת כללי האיסלאם הקיצוני על הציבור הפלסטיני. רק לפני כחודש, אסר חמאס על נשים להשתתף במרתון בעזה שמומן על ידי האו"ם. בעקבות התעקשות החמאס בעניין הזה, ויתר האו"ם וביטל את המרוץ.
לא מנהיגות לגיטימית
שר החוץ של קנדה, ג'ון ביירד, שעד לפני שבוע לא הכרתי את שמו, הצליח לזכות בהערכה רבה בעיניי כאשר בתמימותו קיים פגישה עם השרה ציפי לבני במזרח ירושלים, וזכה בגין כך לגינוי חריף מפי מנהיגי החמאס. אל תתרגש, מר ביירד. אם החמאס כועס עליך, סימן שאתה בסדר.
אבל הפגישה עם לבני לא הייתה חטאו היחיד של ביירד. הוא הציע בביקורו לקלוט 120,000 פליטים פלסטיניים בקנדה ולהעניק להם אזרחות קנדית לצמיתות. קנדה היא אחת המדינות היחידות בעולם שהיטיבו להבין שפליטים פלסטינים לעולם לא יחזרו לתל-אביב, יפו, חיפה, צפת או באר שבע. המחווה האדיבה של ממשלת קנדה נועדה לשים קץ לסבלם הנוראי של פליטים פלסטינים המתגוררים במדינות ערב זה 65 שנה מבלי לקבל אזרחות מלאה או זכויות אזרח במקום מושבם. מנהיגי חמאס הביעו מיד את מורת רוחם מההצעה הקנדית והכריזו שמדובר ביוזמה ציונית המרוקנת מתוכן את זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים.
בכך, הוכיח החמאס שוב שחשיבות הריסת מדינת ישראל גדולה הרבה יותר בעיניו מחשיבות קידום איכות חיי רווחה לעם הפלסטיני.
בימים אלה, מקיים מכון ירושלים לצדק את "שבוע זכויות האדם הפלסטיני". אנו מארגנים אירועים והרצאות בקמפוסים אקדמיים ברחבי העולם על מנת לחשוף את פרצופם האמיתי של הפוגעים העיקריים בזכויות האדם הפלסטיני: הרשות הפלסטינית והחמאס.
כשקיימנו פאנל אקדמי באוניברסיטת טורונטו בשבוע שעבר, נשאלתי על ידי אדם בקהל שהזדהה כפליט פלסטיני. השאלה שלו הפכה במהרה להטחת האשמות קשות כלפי מדינת ישראל. כשסיים את דבריו, השבתי לו: "אף עם לא מטיל יותר ביקורת על ממשלתו מאשר העם היהודי. אני, בתור עו"ד לוחם זכויות אזרח, קורא תיגר על מדיניות ממשלת ישראל בנושאים של זכויות אזרח וחופש דת זה עשר 10 שנים. מה אתה בתור פלסטיני עושה כדי לקדם זכויות אדם ברשות הפלסטינית?". התשובה שלו הייתה פשוטה וקצרה: "הרשות הפלסטינית אינה מנהיגות לגיטימית של העם הפלסטיני". ניכר שהוא צודק.
מתן הכרה ולגיטימציה למנהיגות הפלסטינית, הן על ידי העם הפלסטיני והן על ידי הקהיליה הבינלאומית, חייב להיות תלוי ביכולתה לנהל את שלטונה בצורה תקינה, מתוך שמירה על זכויות אדם, שלטון החוק והדמוקרטיה. כרגע הוא מבוסס על ברית השנאה כלפי ישראל, וכל עוד זה המצב - כולנו, בשני צדי הגדר, נמשיך לסבול.
הכותב, עו"ד כלב מאיירס, הוא מייסד מכון ירושלים לצדק
לכל הטורים של כלב מאיירס