30 ימים בתוך ממשלת נתניהו השלישית ולעתים נדמה שיותר משזו ממשלת הליכוד, זו ממשלת יש עתיד. מילא שר האוצר, יאיר לפיד, שתופס את מירב תשומת הלב. נוכחותו בראש סדר היום החדשותי נראית טבעית לאור העניין האישי שהוא מייצר והתפקיד שלקח על עצמו. אבל גם שריו האחרים שי פירון בחינוך, יעל גרמן בבריאות, מאיר כהן ברווחה תופסים שוב ושוב את הכותרות. אפשר לייחס את זה לחשיבות המשרדים שנפלו בחלקם של אנשי יש עתיד, או לעניין הטבעי של התקשורת בפנים החדשות ואפילו להסרת המצור התקשורתי שהטילו לפיד ואנשיו על דמויות ורבליות ודעתניות כפירון, גרמן וכהן, שמחייב אותן להשלים את שהחסירו במשך המשא ומתן הקואליציוני.
מה שבטוח, שלכולם ברור שבקרוב גן העדן התקשורתי הזה יסתיים. המבחן יהיה בפעולות בשטח ולא בהצהרות. שר החינוך יכול לדבר עד מחר על המהפכות. אבל אם שר האוצר וראש הממשלה יחליטו על קיצוץ, הוא יישאר להתמודד עם השאלות על הכותרות הראשיות שניתנו ללא כיסוי. כמוהו שרת הבריאות. התלהבות של התחלה, יש מי שמסבירים את שלל הכותרות שמספקים שרי יש עתיד. טעות של טירונים פוליטיים, מחמירים בביקורת ותיקי קרבות במשרדי הממשלה.
בסופו של דבר, מנתח גורם שמבין דבר או שניים בפוליטיקה, מבחינה ציבורית מה שיקבע את העתיד של יש עתיד זו התדמית של לפיד. לא ביצועים טובים או פחות טובים של השרים במשרדים. נכון, אולי זה לא בסדר, אבל ככה זה עובד.
ומה הסיכויים של לפיד להצליח בכך? הוא נשאל. אני חושב שלפיד לקח משרד שקשה להצליח בו באופן אובייקטיבי, הוא הסביר. באופן עקרוני, כשצריך לקצץ, הציבור לא אוהב ובסופו של דבר כשהוא נפגע הכעס מופנה כלפי מי שמכהן. לכן, קשה מאוד להצליח במובן של פופולריות. אבל ללפיד יש יתרונות כתקשורתן. הוא יעביר יותר טוב לציבור את הכורח בקיצוצים.
סביר להניח כי לפיד מכיר היטב בעובדה שהוא יזדקק בחודשים הקרובים למיטב כישרונו התקשורתי על מנת להסביר לציבור את ההיגיון שמאחורי התקציב הבא וגזרותיו. ימים ספורים במשרד האוצר הבהירו לו עד כמה המצב הכלכלי קשה והוא יודע שההחלטות שיקבל יהיו הכל חוץ מפופולריות. המנטרה של "באנו לשנות", שליוותה את קמפיין הבחירות של יש עתיד, שונתה עכשיו ל"באנו להציל". השאלה הגדולה האם יצליח לתקשר למאות אלפי בוחריו ולרבים ששיבחו את התנהלותו בעת המשא ומתן הקואליציוני, את העובדה שהוא מצליח לשמור על עקרונותיו גם מול מצב כלכלי לא פשוט.
לזכותו ולזכות ראש הממשלה עומדת העובדה שיחסי העבודה בין השניים עלו על פסים חיוביים. סביר להניח שהחשדנות שנתניהו מגלה כלפי לפיד לא נעלמה לחלוטין ובצדק גמור מבחינתו. אבל לשניהם מאוד חשוב להצליח לנווט את הספינה בימים הקשים הללו. לנתניהו נוח שלפיד עומד בחזית במקומו, ולפיד יודע שאם יצליח במבחן הזה, הוא יצבור נקודות זכות רבות בדרך לשאיפתו האמתית. לכן, הוא משתף פעולה עם ראש הממשלה באופן מלא וגם מקשיב לו. בסופו של דבר, הוא יודע, מדובר במישהו שמבין דבר או שניים בכלכלה.
פרי יוצא לקרב
מבין חברי הכנסת של יש עתיד, יעקב פרי הוא אחד הראשונים שידע על כוונותיו הפוליטיות של יאיר לפיד. לפני שנים ישבו השניים והשתעשעו ברעיון, שבאותה עת לא הבשיל. לפיד המשיך בטיפוח הקריירה התקשורתית שלו, ופרי נותר לעשות חיל במגזר העסקי. לימים, כשיחבור ללפיד ויטען שגם הוא ממעמד הביניים, יחטוף ביקורת נוקבת על האמירה הזו. מי שגרף הון בסלקום ובבנק מזרחי, אמרו מבקריו, רחוק שנות אור ממעמד הביניים.
מי שפוגש בימים אלו את פרי מספר על אדם בן 69 עם אנרגיות של בן 30. ולא, לא מדובר בשמחה חסרת גבולות על משרד המדע והטכנולוגיה שנפל בחלקו, אלא בוועדה לשוויון בנטל שבראשה הוא עומד. הוועדה הזו היא עיקר עיסוקו של פרי בימים אלה. לגזירות הסרטים בחנוכת מרכז מחקר מדעי זה או אחר, או למסיבות עיתונאים משמימות עם הנשיא שמעון פרס שבהן יפליג האחרון בנאום מטרחן על נפלאות הטכנולוגיה הישראלית עוד יהיה זמן. פרי יודע שעם כל הכבוד למדע ולטכנולוגיה, אם הוועדה שבראשותו תצליח להביא לשינוי במתווה הגיוס בישראל הוא יוכל לסמן "וי" על תרומה נוספת ומכרעת לציבור הישראלי.
לשמחתם, פרי ואנשיו ניצבים בפני לוח זמנים לוחץ. פחות מ-40 ימים נותרו להם על מנת להביא את החוק בפני הממשלה. לפי ההסכמים הקואליציוניים שבין יש עתיד לליכוד, הצעת החוק אמורה לעבור בממשלה עוד לפני תקציב 2013. לכן לא אמור להיות כאן קרקס תקשורתי. גם לא מצעדים מתוקשרים של מומחים ואישי ציבור שיופיעו בפני הוועדה ויפרטו את תובנותיהם. פרי מתכוון לקיים דיונים מעשיים ככל שניתן, שיאפשרו לו להציג בתוך שבועות ספורים את טיוטת החוק הראשונה. לאחר שיישמעו ההשגות בנוגע אליה היא תעודכן ותובא בפני הממשלה. את נציגי הציבור החרדיים שמעוניינים להופיע בפני הוועדה פרי דוחה לעת עתה. הוא ישמע אותם בהמשך, אחרי שמתווה החוק הראשוני יגובש.
בוקר טוב, מר פרץ
המכשול העיקרי שעמו תצטרך להתמודד ועדת פרי יהיה נושא הסנקציות שיוטלו על בחורי הישיבה שיחמקו משירות צבאי או אזרחי והישיבות שבחסותן יתקיים הליך החמקנות הזה. בית המשפט העליון כבר הבהיר כי לא נכון יהיה להטיל סנקציות פליליות על המשתמטים משירות החובה. כלי רכב צבאיים שנוסעים ברחובות בני ברק ועליהם לוכדי עריקים ששולפים יהודים מעל דפי הגמרא זה לא מחזה שמישהו כאן מעוניין לראות. אבל גם הגרסה המעודנת של הסנקציות מניעת הטבות כלכליות עוד תעורר כאן הדים רבים. החרדים כבר מכינים את תופי הטם-טם לקראת המאבק הזה. סביר להניח שפרי יודע שלא ירחק היום והוא יושווה מעל דפי העיתונים בבני ברק ובירושלים לאכזרים שבצוררי העם היהודי לאורך הדורות. נו מילא, בחייו הוא התמודד עם סיטואציות מורכבות ומסוכנות יותר.
ועוד שלוש הערות פוליטיות בעניין:
1. הרכב הוועדה המקורי מנה, מלבד פרי, את השרים בוגי יעלון ויצחק אהרונוביץ' (הליכוד-ביתנו), אורי אריאל (הבית היהודי) ועמיר פרץ (התנועה). לאור המחאה שקמה על היעדר נשים בוועדה צורפה אליה השרה לימור לבנת, שמפרה את האיזון הפוליטי. עכשיו למפלגת השלטון יש שלושה שרים, בדיוק כמו לשאר חברות הקואליציה ביחד. כל עוד הדיונים לא יחרגו מגבולות הגזרה הענייניים, הפרט הזה לא חשוב. אבל אם יחלו החריקות הדבר עשוי להיות משמעותי.
2. בעת הדיונים בוועדת פלסנר העלה שר החוץ דאז, אביגדור ליברמן, את הדרישה שדין האזרחים הערבים יהיה כדין האזרחים היהודים. גיוס לכולם. אמנם בסעיף מתווה הגיוס בהסכמים הקואליציוניים עם הבית היהודי ויש עתיד מצוין בפירוש שבכל הנוגע לבני מיעוטים השירות יהיה התנדבותי בלבד, אולם ליברמן אינו צפוי. אם יעלה בשנית את דרישתו להחלת החוק גם על הערבים, עוד עלול להתפתח כאן משבר קואליציוני.
3. בינתיים המהמורות הפוליטיות מגיעות ממקום לא צפוי. בישיבת הוועדה הראשונה, שהתקיימה השבוע ביום ראשון, הודיע נציג התנועה, השר עמיר פרץ, שלמפלגתו יש מתווה גיוס משלה. בוקר טוב, מר פרץ. איפה הייתם בדיוק כשלפיד ונפתלי בנט נלחמו מול נתניהו ואנשיו על הכנסת מתווה הגיוס להסכמים הקואליציוניים? מדוע הסתפקתם באמירה כללית ולא מחייבת ולא התעקשתם על התוכנית שלכם? כמו שראשי התנועה ציפו מראש הממשלה לעמוד בסיכומים הקואליציוניים איתם כי "מילה זו מילה" וזה בדיוק מה שהם קיבלו מוטב שייתנו לנתניהו לעמוד גם במילתו כלפי השותפות הקואליציוניות האחרות.