לפני כמה ימים ציינו את יום השואה. ציינו את התקופה השחורה והאכזרית ביותר שידעה האנושות מעולם; תקופה שאנושיות הייתה נטע זר; תקופה שבה עצם היותך אדם יהודי, משכיל ככל שתהיה, חכם ככל שתהיה ותורם לחברה ככל שתהיה - הפכה אותך לחסר ערך.
אתמול (חמישי) עלו שוב נשות הכותל לתודעה הציבורית לאחר שחמש מהן נעצרו פעם נוספת. אלו נשים יהודיות שרק ביקשו לקיים את מצוות דתן במקום שהכי קדוש להן, בירושלים, ברחבת הכותל. יחד עם זאת, אותן נשים אינן שייכות לזרם המושך בחוטים בכל מה שנוגע לאוטוריטה הדתית בישראל, והן מאמינות שהן זכאיות לעטות טלית לראשן. אך מה דינן של הנשים שהאוטוריטה הדתית בישראל אינה חפצה ביקרן? להיעצר כמו פושעות.
נסו לדמיין תרחיש, בו יהודי או יהודייה ינסו להתפלל בבית כנסת באירופה, ואותו יהודי או אותה יהודייה ייעצרו על ידי המשטרה בגלל שבחרו לקיים פולחן דתי. עכשיו תארו לכם שבמקרה יפורסמו תמונות של אותו אירוע מצער. האם מדינת ישראל תבוא בתלונות נגד אותה מדינה? האם נזעק שרודפים אותנו פעם נוספת בגלל שאנו יהודים? האם נצא נגד התופעה? - ודאי שכן.
שאלתי את עצמי האם ייתכן שבמדינת ישראל של שנת 2013 תיעצר אישה יהודייה בגלל שבחרה היא לעבוד את אלוהיה? וכי למה? כי בחרה לעטות טלית לראשה? האם כל היהודים מקיימים טקסים באותו אופן ובאותה צורה? האם ייתכן שאנחנו כחברה ניתן יד לאפליה באמונה בין אם אותו אדם משתייך לדת מסוימת או לזרם מסוים בה? מדינת ישראל חייבת להעניק חופש אמונה - בראש ובראשונה לאזרחים שעבורם היא הוקמה.
אני מניח שחלקכם יגידו, אבל רגע, בג"ץ הקצה להן את אזור קשת רובינסון, בחלקה הדרומי של רחבת הכותל כדי שהן יוכלו להתפלל בצורה הזאת שהן רוצות. נכון, אבל אזור הקשת אינו פעיל במשך כל ימות השנה, אינו פתוח לציבור הרחב בכל שעה ובעיקר מפלה בין היהודים שרוצים להתפלל בצורה כל כך שונה ולפי נשות הכותל דוחק אותן לגטו. גטו ויהודים, נשמע כמו שילוב מנצח לא?
כל גווני האמונה
שלא תטעו - אני נגד הפרדה של דת ממדינה. אבל לא ייתכן שמדינת ישראל תהיה מחויבת לזרם אחד באמונה היהודית, ורק על פיו יישק דבר. מי קבע שזה בסדר וזה לא? לא ייתכן שרק אם אתה יהודי אורתודוכסי אתה תוכל לעסוק באמונה, ואם אתה חס וחלילה רפורמי אז לא יהיה לך כל מקום או ערך. גם לא יכול להיות כל שינוי, כל עוד הזרם שמושך בחוטים הוא זה שקובע מיהו יהודי ומי לא. יש לתת מקום לכל גווני וצבעי האמונה ביהדות ולא להפלות בין הזרמים.
בעניין זה, הרשו לי לשתף אתכם בחוויה אישית. במשך שלוש שנים התנדבתי לצאת לשליחויות בצפון אמריקה, במסגרת הסוכנות היהודית שעושה עבודת קודש כדי לשמר את הקשר עם יהדות התפוצות. הדור הצעיר של יהדות ארה"ב רואה את מדינת ישראל באופן שונה מסביהם שחיו בתקופת השואה. מבחינתם להיות יהודי זאת כבר לא בעיה, ולכן אין כל כך צורך לשמור או לחזק את הקשר עם המדינה. בדיוק בגלל זה הוקמו פרויקטים נפלאים שבעצם רוקמים קשרי חברות אנושיים, בינינו היהודים, כדי לשמר את הקשרים.
במסגרת שליחותי, שימשתי כמדריך וכראש משלחת למחנה טאמארק במישיגן, מהגדולים במחנות הקיץ שבארה"ב. במחנה היו אלפי חניכים ומאות מדריכים, יהודים וגם לא-יהודים. המחנה השתייך לארגון ה-JCCA, ולפיכך קיבל לשורותיו חניכים יהודים מכל הזרמים. כבר בתור מדריך של אותם חניכים, נתקלתי בשאלות ובמקרים שקשורים ליהדות שלא העזתי לפסוק בהן. לא העזתי להגיד לחניכי שאחד מהוריהם אינו יהודי אם הם יהודים פחות ממני. המשימה הזאת הייתה גדולה מדי בשבילי. אבל הדגש שאני רוצה לתת לכם, מהחוויה שלי, הוא הקבלה הטוטאלית של כל יהודי באשר הוא, מכל זרם שהוא.
בכל סוף שבוע, היה המחנה משחרר את כל המדריכים שאינם אזרחי ארה"ב לחופשה של 24 שעות כדי שנוכל ליהנות קצת, ותאמינו לי - נהנינו מאד. אבל כשנגמרה החופשה וכשהיינו בדרך חזרה, הדבר היחיד שרציתי לעשות הוא להספיק להגיע לטקס ההבדלה בזמן, ופשוט לשבת בין החניכים שלי, להחזיק איתם ידיים וליהנות מטקס יהודי מדהים, ושונה ממה שהכרתי בארץ. כל המחנה היה ישוב מול גדות האגם, ושר שירי תפילה. זה היה מדהים בעיניי וזאת התקופה שבה הייתי הכי מחובר ליהדות שלי, דווקא במקום הכי רחוק והכי לא מפלה.
שלשום הגיש יו"ר הסוכנות היהודית נתן שרנסקי לראש הממשלה מתווה לשוויון ברחבת הכותל, בין גברים לנשים ובין אורתודוכסים לרפורמים וקונסרבטיבים. הפתרון המוצע כרגע זוכה להסכמת כל הצדדים, מהציבור החרדי בירושלים ועד ליהדות הרפורמית בארה"ב. ברחבת הכותל תחולק שלושה חלקים שווים: לציבור גברים, לציבור נשים ולציבור מעורב.
כולי תקווה כי מסקנות אלו יאומצו, ואולי נתחיל סוף סוף במלאכת השוויון בינינו, שאנו כל כך זקוקים לה במדינה. אולי השינוי שיתחיל בקשת רובינסון ייתן את המענה לכל הצבעים השונים שמרכיבים את היהדות שלנו ככלל ואת החברה שלנו בפרט. יש לנו עוד דרך ארוכה להשלים, ואני מקווה שהמחוקקים שלנו יעשו את המעשים הנכונים.
לסיכומו של דבר חשוב לציין, כי באופן תקדימי שחרר היום בית המשפט את הנשים שעוכבו לחקירה, לאחר שקבע, כי לא הייתה עילה למעצרן. כמו כן ציין בית המשפט, כי קבוצת הנשים אינה מבקשת לעורר פרובוקציה, אלא נאבקת למען חופש דת להתפלל על פי אמונתן ומנהגיהן. אז לפני שיזדעקו המחוקקים שבית המשפט מתערבב להם בעניינים, כדאי שהם יתחילו לדאוג בעצמם לכלל האזרחים.
הכותב, ערן אובסיוביץ', הוא עורך דין וקופירייטר