לפני מספר שבועות פרסמה הנהלת בתי הדין את סיכום נתוני שנת 2012 ואז טענה כי הנתונים מצביעים על עלייה ושיפור בנושא מסורבות הגט והעגונות בישראל. עם זאת, בשטח הדברים נראים אחרת לגמרי. מבדיקת וואלה! חדשות עולה כי נשים רבות בישראל נמצאות תחת הסטטוס של מסורבות גט ועגונות והעליה במספר הפתרונות היא מינורית, בהשוואה למספר הנשים שנמצאות במצב זה. עוד עולה כי הטיפול אורך שנים והוא מבוצע באופן שרירותי כלפי הנשים שנמצאות במצב זה. בבתי הדין הרבניים בחרו לא לספק את כל הנתונים על הטיפול בעגונות ובחלקם אף נמצאו סתירות.
מסיכום הנתונים עולה כי בשנה החולפת 163 עגונות קיבלו גט לעומת 97 עגונות בשנת 2011. לדברי עו"ד בתיה כהנא מנהלת ארגון "מבוי סתום" המטפל במסורבות גט ועגונות, על פי האתר הרשמי של הנהלת בתי הדין מספר העגונות עמד זמן רב על 20 בלבד. גם בנוגע למסורבות הגט פנתה עו"ד כהנא בדרישה לקבל את הנתונים ועל פי מה שנמסר לה יש בישראל יש רק 11 מסורבות גט, נתון שלדבריה לא מסתדר עם נתונים שנמסרים ממקורות אחרים ומהיקף הפעילות של הארגון שבראשו היא עומדת. "הם דיברו על 11 מסורבות גט אבל השבוע הרב דיכובסקי מנכ"ל בתי הדין התראיין ברדיו ואמר שיש מאות מסורבות גט לפי החישובים שהוא עשה, אז איך זה מסתדר?", היא שואלת.
"רק לארגון שלנו יש מידי שנה כמאתיים פניות של מסורבות גט, ואנחנו לא הארגון היחיד שפועל בישראל", אמר עו"ד כהנא. "על פי הערכות שלנו יש אלפי מסורבות גט בישראל והנתונים שפורסמו על ידי בתי הדין הם ממש הטעיית הציבור, מדובר בטיוח גדול. גם בנוגע למספר העגונות לא ברור המספר ורק אצלנו מטופלות עשר נשים שמוגדרות עגונות". לדבריה הטיפול ארוך ולוקח שנים. "בהתחלה האישה פותחת תיק ובית הדין מנסה להגיע לפשרה והסכם ועד שבית הדין יוציא פסק דין לחיוב גט זה יכול לקחת שנים. גם פסק דין כזה הוא לא סוף פסוק וברוב המקרים עוברות שנים עד שמפעילים סנקציות על בעלים סרבניים".
"אישה לא צריכה לחכות לפסק דין לחיוב גט"
גם שאלת ההגדרה של מסורבות הגט נתונה בוויכוח ובסימן שאלה. לדברי כהנא בתגובה לפנייה של הארגון נמסר להם שההגדרה נמצא כרגע בטיפול של הרב הראשי הרב עמאר והוא אמור להכריע בנושא. באותו ראיון אמר הרב דיכובסקי כי מבחינתו מסורבת גט היא אישה שחלפה שנה מאז שהיא קיבלה פסק דין לחיוב גט והגט לא ניתן. לדברי כהנא מדובר בהגדרה מאוד בעייתית שצריכה להשתנות. "לדעתנו אישה לא צריכה לחכות לפסק דין לחיוב גט כי לפעמים פסק כזה ניתן גם אחרי חמש ויותר שנים ואז בשנים הללו היא לא מסורבת גט. בנוסף, הדיינים לא נותנים פסקי דין לחיוב גט כל כך מהר ובמשך שנים הם מנסים להגיע לפשרה. לדעתנו אישה מסורבת גט מרגע שהיא תבעה מהבעל גט והבעל אמר שהוא לא ייתן את הגט או שהוא התנה את מתן גט בתנאים סחטניים. כמובן שכל זה קורה כאשר האישה באה בידיים נקיות ושהיא עצמה לא סוחטת. אנחנו לדוגמא לא מייצגים אישה שדורשת יותר ממה שמגיע לה על פי הכתובה והחוק. עצם הסירוב או הסחיטה הם עילה למתן חיוב גט, לא צריך לחכות לא שנה ולא שנתיים ופסקי דין כאלו מאוד חשובים והם ניתנים לאחר שנים. לצערנו פסקי דין בכפייה, שהם הצעד הבא, כמעט ולא ניתנים בכלל".
כהנא לא מייחסת חשיבות לנתונים שפורסמו על ידי בתי הדין. "הם מפרסמים נתונים שמראים עלייה, אך לא נותנים שום נתון השוואתי כדי לראות האם לא מדובר בטיפה בים. למשל הנתון בעלייה במספר הפסקים למאסר בעלים סרבניים - יש לנו אישה שקיבלה בשנת 2006 פסק לחיוב גט ורק עכשיו פסקו מאסר על הבעל הסרבן. לפי החוק החדש הם צריכים להפעיל סנקציות אחרי חודש ממתן פסק לחיוב גט והם לא עושים את זה".
בית הדין דרש שהתיק לא יטופל בערכאה אזרחית
רינה, שם בדוי, בשנות הארבעים לחייה מהמרכז, מסורבת גט כבר 17 שנה. לדבריה המאבק שלה היה לא רק אל מול בעלה אלא גם אל מול בית הדין הרבני והכל בגלל שהיא פנתה גם לבית המשפט לענייני משפחה. "יש לנו שלושה ילדים ובשלב מסוים לאור חילוקי דעות על רקע דתי המצב בבית היה בלתי נסבל. בעקבות הוויכוחים הללו היה גם מקרה של אלימות קשה מצדו והחלטנו להתגרש. הוא פנה לבית הדין ואני לבית המשפט לענייני משפחה וכשבית המשפט לענייני משפחה תפס סמכות הכל השתבש. הוא התנה את הגט בכך שאעביר את הדיון בנושאים הכספיים לבית הדין ואני לא הייתי מוכנה ולכן הוא לא הסכים לתת לי את הגט. גם בית הדין לא אהב את זה והתנה את מתן הגט בהעברת סמכויות לבית הדין ולכן היו כל כך הרבה עיכובים".
לדבריה, אף על פי שפסק הדין בבית הדין למתן גט הגיע יחסית במהרה, הוא לא בוצע. "אני פחדתי שיפסקו לי מעט מזונות והוא גם הפחית בעבודה שלו והרוויח פחות ולא רציתי שיקלו עליו ושזה יהיה על חשבון הילדים. בית הדין לא אהב את זה שאני לא מוכנה להעביר את הכל לטיפולו והתנה גם את ביצוע הפסק בכך". בצר לה ערערה רינה לבית הדין הגבוה בירושלים אבל זה לא עזר. "גם הם פסקו שצריך לתת גט והחזירו את התיק לביצוע בבית הדין שהתחלנו בו את התהליך. אבל זה לא עזר והם המשיכו להתנות את התנאי ולבסוף סגרו את התיק".
רינה לא ויתרה ופתחה תיק מחדש אך בית הדין לא הסכים לדון בו. גם הפעם היא ערערה לבית הדין הגבוה ושם הסחבת המשיכה עד השבוע, שלרגע היה נדמה לה שהגיעה הסוף לייסוריה. "בבית הדין עשו כנראה ניקיון לתיקים והבינו שהטיפול בי היה מחדל וזימנו אותנו לדיון לפני מספר שבועות. אבל למרות תקוותי שהגיע הסוף לסיפור הזה הוא התנה את מתן הגט בוויתור על החובות שלו למזונות. עלי זה לא היה מקובל למרות שהם כבר בגירים. 17 שנה אני גידלתי אותם לבד ושילמתי על הכל בכוחות עצמי. הצלחתי לגדל אותם בכבוד ולפרנס אותם בצורה סבירה לבד ויש גבול למה שאפשר לדרוש ממני. בית הדין הבטיח לי שהגט יינתן היום אבל על החוב ידונו בעוד שבועיים. הם גם הוסיפו שהמקסימום שהם יחייבו אותו לשלם יהיה עד חמישית מהחוב שהוא חייב לי. אני הייתי מוכנה לוותר אבל לא הסכמתי להתפשר על כל כך הרבה. למה אני צריכה לקנות את החירות שלי בכסף ולוותר לו על מה שהוא חייב לשלם כל השנים?".
"מדובר בהתנהלות פושעת ממש הם עשו לי עוול. נכון שהמשכתי הלאה וחייתי את חיי. הצלחתי לעבוד ולהתפרנס בצורה סבירה והרבה בזכות המשפחה אבל לאורך כל הדרך הם לא הפעילו עליו שום לחץ, שום סנקציות מלבד הוצאת צווי הבאה לבית הדין שהוא סירב לבוא. הוא היה צריך להירקב בכלא כמה שנים בגלל ההתנהלות שלו ולא שזה ייסחב כל כך הרבה זמן ועכשיו עוד דורשים ממני לוותר על החוב שלו איזו התנהלות זו", המשיכה.
"כל דיין עושה מה שהוא רוצה"
מקרה נוסף הוא המקרה של מיכל שם בדוי, הנחשבת כעגונה כבר 13 שנה. מיכל, המתגוררת במרכז, התחתנה לפני 15 שנה ולבני הזוג נולדה בת. לפני 13 שנה בעלה טס לחו"ל בלי להודיע ונעלם. לאחר שמיכל הבינה שאין בכוונתו לחזור היא פנתה לבית הדין הרבני כדי שיאתרו אותו ושייתן לה גט.
הבעל אותר בניו יורק אצל בני משפחתו ושליח בית הדין העביר את התנאים של הבעל כדי לתת לה גט, כפי שהיא מתארת. "לאחר שאיתרו אותו ושליח בית הדין הגיע אליו עם הבקשה לחתום על גט התחילה הסחיטה. בהתחלה הוא דרש שאוותר על המזונות כתנאי לגט והסכמתי העיקר שאקבל את הגט. בשלב הבא הוא הוסיף תנאי נוסף שאני צריכה לוותר על הכתובה ועל המזונות עד גיל 18 כדי שלא אדרוש ממנו בהמשך. לאחר מכן הוא התנה שבית הדין יקבע איפה הילדה תלמד והסכמתי כי אנחנו בסך הכל מסורתיים והיא לומדת בבית ספר ממלכתי דתי, אבל ללא ספק מדובר בכפייה דתית. התנאי הבא היה שערבים יחתמו שאני לא אדרוש ממנו מזונות וגם לזה הסכמתי והערבים חתמו. לא הייתה לי ברירה כי רציתי לגמור עם זה וחתמתי על הכל ואפילו הדיינים התפלאו ושאלו אותי איך אסתדר מבחינה כלכלית אבל ששאלתי אותם אם יש דרך אחרת לקבל גט הם לא ענו". מעבריו של הבעל ממדינה למדינה לא הקלו על התהליך.
לדרישה האחרונה של הבעל היא כבר לא יכלה להסכים. "בפעם האחרונה הוא דרש שכל אחד מהערבים יחתום על ערבות אישית בסך של מאה אלף דולר במידה ואתבע מזונות בהמשך, ולזה כבר לא יכולתי להסכים וסירבתי לחתום. בתגובה אמרו לי הדיינים שאם לא אחתום לא אוכל לקבל את הגט".
לדבריה כל דיין עושה מה שהוא רוצה ואין דעה אחת שקובעת מה לעשות ואין לכל הדיינים את הרצון לעשות הכל כדי לשחרר את העגונות. "לפני שש שנים ביקשתי מבית הדין להפעיל סנקציות על בעלי כדי לכפות עליו לתת את הגט אבל הם לא התייחסו לתביעה הזו והתעלמו ממנה. השבוע ביקשנו שוב וההרכב החדש התפלא מדוע זה לא נעשה עד כה. לאחר שאמרנו להם שכל השנים הדיונים היו מול הרכב מסוים הם לא התפלאו בכלל, זאת אומרת שהם יכולים להפעיל סנקציות וזה על פי ההלכה אבל זה תלוי בדיין וכל אחד עושה מה שהוא רוצה. אף אחד מהם לא פועל במאה אחוז כדי לשחרר את העגונות וזה די מתסכל".
לדברי מיכל מדובר בשנים מבוזבזות שבהם היא לא יכלה להתקדם הלאה. "אני שמחה השבוע כי משהו סוף סוף התקדם אבל אני חושבת שכבר לפני שש שנים הייתי יכולה להתקדם. בכל השנים הללו לא יכולתי להביא ילד לעולם, אלו שנים מבוזבזות. שנים שלבת שלי לא יכולים להיות אחים, שנים שאנחנו נתמכים. אני עובדת אבל לגדל ילדה לבד עם המשכורות של היום והתנאים הכלכליים של ימינו זה לא קל. המשפחה עוזרת ובגלל שהמשכורת שלי היא קצת מעל המינימום אז אני לא זכאית לקבל מזונות מביטוח לאומי. שנים שאני עגונה ואני לא יכולה לזוז ולהתקדם הלאה וזה משפיע על כל המשפחה. ההורים שלי גידלו ילדה כדי שתהיה מאושרת ואני מגדלת ילדה בצורה דתית כדי שתהיה מאושרת אבל שאני רואה שבתי הדין לא מזיזים דף ולא משתמשים באמצעיים ההלכתיים שיש להם כדי לשחרר את העגונות אז יש לי ספק לגבי היהדות שלהם, זו יהדות גברית ולא יהדות של בני אדם. הם יכולים להפעיל סנקציות אבל הם לא השתמשו בזה עד עכשיו. בכל השנים הללו, בגלל שאני מסורתית, אני נמנעת להיות בקשר עם גבר אחר. הבת שלי לא יודעת מה פירוש המילה אבא. גם אם זה יסתיים בקרוב אני כבר עברתי את גיל ארבעים ולהביא עוד ילד בשלב הזה זה לא פשוט. לא ייתכן שאישה תישאר עגונה בצורה כזו כל כך הרבה זמן".
בג"ץ הוציא לאחרונה צו מניעה לשחרור של בעל סרבן כעשר שנים, מבית הסוהר על אף שבית הדין התכוון לשחרר אותו. בתיק של בני הזוג נפסק חיוב לגט ולאחר מספר שנים גם מאסר בפועל לשישה חודשים ובית הדין רצה לבטל את העונש מפני שהאישה לא הסכימה להביא פסק דין של בית המשפט הדוחה את תביעתה למזונות.
לדברי עו"ד כהנא שהייתה בין מגישות העתירה מדובר בהחלטה מוסרית ממדרגה ראשונה. "בג"ץ הפך את החלטת בית הדין הרבני הגדול בהרכב הרב עמר (הרב הראשי לישראל) הרב אגרא והרב בוארון והורה שלא לשחרר ממאסר גבר שסרב לתת גט לאשתו, עד לדיון בעתירה. אנו שמחות שהצלחנו לעצור החלטה לא מוסרית ולא חוקתית של בית הדין הרבני הגדול לשחרר סרבן גט ממאסרו, שכל מטרתה הנה לנהל מלחמת סמכויות בין הערכאות על גבן של הנשים מסורבות הגט". עו"ד גלי עציון מארגון נעמת, החתומה אף היא על העתירה, הוסיפה כי "אסור שבית המשפט העליון ישאיר על כנה את החלטת בית הדין, הפוגעת בזכויות יסוד של נשים בישראל, זכות הגישה לערכאות זכות הקניין וזכותן לקבל פיצויי נזיקין".
ומה בנוגע לפתרונות יותר יצירתיים בנושא? לדברי עו"ד כהנא שהיא אישה דתייה יש גם על בסיס ההלכה מה לעשות. "לדעתנו צריך להיות תנאי בקידושין שאם הבעל בורח, אחרי ארבעה חמישה חודשים הקידושין צריכים להיות מבוטלים וזה יפתור את כל הבעיות. אני אומרת את זה כאישה דתית ואורתודוקסית אבל בית הדין לא מקבל את דעתי ההלכתית. בנוסף צריך להפעיל יותר סנקציות. יש לנו אישה שהיא עגונה 37 שנים והם כבר יודעים איפה הבעל נמצא והוא לא מוכן לתת גט אז מה נישאר לעשות חוץ מהפקעת קידושין? רק להפקיע אבל הם לא עושים את זה".
עוד באותו נושא:
החיפושים אחר האסיר נמשכים: התקווה לגט נגוזה"
המשטרה מנהלת מצוד אחר אסיר שנמלט מבית הדין בבירה
על מדרגות הרבנות: עלייה של 5% במספר המתגרשים
לפניות לכתב: sben72@walla.com