בית המשפט העליון של ארצות הברית החל אתמול (שלישי) בסדרת שימועים, כשעל הפרק אחת הסוגיות השנויות ביותר במחלוקת במדינה - נישואים חד-מיניים. לפתחו של בית המשפט הגיעו שני תיקים בנושא, שאילצו את השופטים, כפי שהעיד אחד מהם, אנטוני קנדי, "להפליג במים לא ידועים". בתיק הראשון אמורים השופטים להכריע בנוגע לתוקפו החוקתי של "תיקון 8" במדינת קליפורניה, המגדיר נישואים בתור ברית בין גבר לאישה, ועל כן מונע את המשך ההכרה בנישואים החד-מיניים, שהייתה תקפה למשך חודשים ספורים, ושבמהלכה נישאו כ-1,8000 זוגות.
על פי סקרים עדכניים, 61% מתושבי קליפורניה תומכים כיום בנישואים חד-מיניים. אם בית המשפט העליון יפסוק נגד "תיקון 8" - השפעת ההחלטה תהיה מוגבלת לקליפורניה. הדיון הנוסף, ומשמעותי יותר, ייערך היום בנוגע ל"חוק ההגנה על הנישואים", המונע הכרה פדרלית בנישואים חד-מיניים שנערכו במדינות שמכירות בהם. כזכור, הנשיא ברק אובמה הביע תמיכה בנישואים חד-מיניים, וכך עשתה לאחרונה גם שרת החוץ לשעבר הילרי קלינטון - מועמדת אפשרית לנשיאות ארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית בבחירות 2016.
בציפייה לשימוע ההיסטורי, אלפים התכנסו ברחבה מול בניין בית המשפט העליון שבוושינגטון - תומכי הנישואים החד-מיניים היו לרוב, אך מתנגדיהם היו בוטים לאין שיעור, כולל כמה שהחזיקו שלטים המגדירים הומואים כ"חיות" וקוראים להטיל עליהם עונש מוות. בקהל בלט גבר המרקד על עקבים גבוהים בחולצת רשת ורודה, שענד לראשו קרני שטן והחזיק בידו צלב. אך רוב המפגינים באו בלבוש רגיל, חלקם אף דחפו עגלות ילדים.
גולדה לי, בחולצה שעליה מתנוסס מגן דוד על רקע דגל בצבעי קשת, באה עם בת זוגתה קתרין מניו יורק - ושתיהן נעמדו בתור ארוך, בתקווה להיכנס למשך שלוש דקות בלבד אל אולם בית המשפט. לדבריהן, המאמץ היה שווה את זה. "בת הזוג שלי ואני לא מאמינות ש'תיקון 8' הוא החלטה שראויה לאמריקה", אומרת גולדה. "התחתנו בלי בעיה בניו יורק, אבל קתרין באה מקליפורניה, ואנחנו, כמובן, רוצות שנישואים כמו שלנו יוכרו בכל ארצות הברית".
לדבריה, "אני מאמינה שהתיקון הזה יבוטל. הנשיא אובמה הזכיר לנו שכולנו אחים ואחיות, יותר ויותר אנשים מכירים בן משפחה, קולגה בעבודה, מישהו ששייך לקהילה הגאה, כך שאני מאוד אופטימית לגבי החלטת בית המשפט".
גולדה לי וזוגתה משתייכות לבית הכנסת "בית שמחת תורה", בית להומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים יהודים בניו יורק. "יש לנו מזל שיש לנו קהילה כזאת", אומרת גולדה. "אבל לאחרונה כשעברנו ליד יהודי אחד בחולצות כאלה, הוא עצם לילד שלו את העיניים, שלא יסתכל עלינו. כנראה שזה לא משנה לאיזה דת אתה משתייך - אם אתה ימני קיצוני, לרוב אתה לא צודק בנושאים האלה, כי לעמדות האלה אין קשר לאהבה".
האנשים שהיא דיברה עליהם עמדו במרחק מטרים ספורים ממנה. מרג'י פלפס, שבאה להפגין מטופיקה שבקנזס, נתקלת בצעיר הומו המנסה לברך אותה בתור "אחותו". "אני לא צריכה ברכה מסוטים", היא קוטעת אותו. "כדי לזכות בברכת האלוהים, צריך למלא את המצוות שלו. תחשוב על זה, ואולי עוד תינצל מהרס". למרות העמדה הלוחמנית, היא בטוחה שבית המשפט העליון יפסוק לטובת קהילת הלהט"ב - ובכך "יזרז את נפילת ארצות הברית והגעתו של ישו". לדבריה, "כשדור שלם גדל על תובנה שזה בסדר להיות הומו ושאם אתה אוהב את זה, אז קדימה - מה אתם מצפים שיקרה?".
ואילו אלן הייז, שהגיע לוושינגטון משיקגו, סבור כי בית המשפט יבטל את האיסור על נישואי ההומואים בקליפורניה - אך לא יתקדם לקראת ההכרה בנישואים אלה ברמה הפדרלית. "כולם יוכלו להתחתן בקליפורניה, ושם זה ייגמר בשלב זה. בכל זאת, מדובר בהרכב די שמרני של בית המשפט העליון. בני אדם הם בני אדם, לוקח להם זמן לשנות את דעתם. האם זה מפריע לי? בוודאי. יש עוד הרבה דברים שמפריעים לי בחיים - למשל, פקקים. אבל צריך ללמוד להתמודד עם זה, כי אם תתחיל לחשוב על זה כל יום, אלה יהיו חיים אומללים".
במהלך הדיון באולם בית המשפט, ניכר כי הדבר האחרון שההרכב מעוניין בו הוא להכריע בנושא הבעייתי. השופטת סוניה סותומאיור התבטאה בעד המשך הדיון ברמת המדינות. ברוח דומה דיבר גם השופט סמואל אליטו. לדבריו, "אנו מנסים להעריך את השפעת המוסד הזה, שצעיר מהתקשורת הסלולרית והאינטרנט", והשופט אנטוני קנדי הוסיף: "יש לנו כאן חמש שנים של מידע אל מול 2,000 שנות היסטוריה". ואולם, אותו קנדי עצמו העלה בדבריו גם את סוגיית טובת הילדים - בקליפורניה, הזוגות החד-מיניים מגדלים כ-40 אלף ילדים. "הם רוצים שלהורים שלהם תהיה הכרה מלאה ומעמד מלא, וקול הילדים האלה חשוב".
לא רק סיפוק נפשי
לעומתם, תהתה השופטת אלנה קייגן כיצד נישואים חד-מיניים יכולים בכלל לפגוע בנישואים המסורתיים. "איך בדיוק עובד הקשר הסיבתי הזה?", שאלה. לפי נתוני מכון וויליאמס, בארצות הברית מתגוררים כיום כ-581 אלף זוגות חד-מיניים, ו-50 עד 80 אלף מהם נשואים באופן פורמלי.
ברברה הלמן מתגוררת עם זוגתה בוושינגטון, אך את החתונה שלהן, שנערכה ב-2009, הן ארגנו במחוז כפרי במדינת איווה, שבה גדלה. "כשבית המשפט של איווה פסק ששוויון זה שוויון, נסענו לחגוג איפה שמתגוררת כל המשפחה שלי. זו הייתה חתונה יפהפייה. האחייניות שלי היו השושבינות, כל הילדות הקטנות שבאו לחתונה החזיקו פרחים, אחותי הקריאה קטע מהברית החדשה. חתונה זה מדהים, כל אחד צריך להיות מסוגל לעשות את זה, אם הוא רוצה".
ואולם, לא מדובר אך ורק בסיפוק נפשי. היעדר מעמד רשמי גורם לאפליה כשמדובר בהטבות שבן זוג יכול ליהנות מהם, או אפילו זכויות בסיסיות כגון גישה לבן זוג משולל הכרה בבית חולים - או בענייני ירושה. פרנק קפלי וג'וזף אלפנו מקליפורניה התחתנו במדינה ב-2008, לפני שהטקסים בוטלו על ידי "תיקון 8". פרנק, מכונאי מעליות, מספר כי בן זוגו זה 13 שנים יכול סוף סוף ליהנות מביטוח הבריאות שלו, שכן בעקבות תאונת דרכים, נותר ג'וזף נכה, ונאלץ לעבור התאמת ברך ועצם ירך מלאכותיים.
"התחלתי לאבד יכולת ללכת, ובמשך שש שנים נלחמנו עם איגוד העובדים בעבודה של פרנק, כדי שיכירו בזוגיות שלנו", מספר ג'וזף. "רק כשהתחתנו רשמית, הם כללו אותי בתוך ביטוח הבריאות שלו. לפני חמש שנים, לא יכולתי לצעוד במצעד למען השוויון על גשר הזהב בסן פרנסיסקו. היום, בזכות הטיפולים שכעת מגיעים לי, אני יכול לעמוד כאן בהפגנה בוושינגטון".