צדק מפתיע במכון הפתולוגי

מינויו של ד"ר חן קוגל לתפקיד מנהל המכון לרפואה משפטית באבו כביר, במקומו של פרופ' יהודה היס שהודח, מהווה בשורה חשובה לחברה הישראלית. מינוי זה משאיר מאחורינו תקופה אפלה וכואבת של המכון, ותחילתו, כך ניתן לקוות, של עידן חדש - עידן של ניהול תקין ומקצועי, מתוך אחריות, כבוד וחמלה לנזקקים לשירותיו.

במינויו של ד"ר קוגל לתפקיד יש מסר חשוב. המתריע בשער - שהיה סגנו של היס וחשף את העוולות והליקויים - אמנם שילם בשלב הראשון מחיר כבד על פועלו החשוב, ובהעדר גיבוי, נאלץ לגלות ממקום עבודתו. אולם ברבות הימים הוא ראה את הצדק יוצא לאור ואת הרשויות מתעשתות וקיבל את האפשרות לשוב למקום עבודתו ולהביא לתיקון הליקויים אשר עליהם זעק והתריע.

ד"ר קוגל התפרסם לפני למעלה מעשור, עת סומן כגורם הבכיר במכון לרפואה משפטית ששיתף פעולה עם וועדת הבדיקה מטעם משרד הבריאות, בראשות כב' השופט אריה סגלסון, והתריע על מעשים לא תקינים ולא חוקיים במכון - בכללם פגיעה בכבוד המת, לקיחת איברים בלא אישור, ובניגוד לחוק, מכירת האיברים ושימוש בהם לצורכי מחקר ותצוגה. ד"ר קוגל גם חשף כי,הוראות הבטיחות במכון נזנחו עד כדי פגיעה בבריאותם של עובדי המכון. הוועדה אכן פרסמה דו"ח חמור ומזעזע ביותר על התנהלות המכון בראשות פרופ' יהודה היס, אולם ד"ר קוגל הוא אשר סבל מהתנכלויות קשות ומניסיונות להביא לפיטוריו, עד שנואש ועזב את המכון.

התנועה למען איכות השלטון בישראל עתרה לבג"ץ בדרישה להדיח את פרופ' יהודה היס מראשות המכון בעקבות הממצאים הקשים, אולם העתירה לא התקבלה. בסופו של יום, ננזף פרופ' היס משמעתית אך נשאר הרופא הראשי של המכון. במוסד נערכו שינויים מבניים שהכפיפו את המכון לבית חולים אסף הרופא, נכתבו נהלים, אולם בדיעבד התגלה כי יש דברים שבמהות לא נשתנו.

בשנת 2006 העניקה התנועה למען איכות השלטון בישראל אות אביר איכות השלטון בקטגורית "הלוחם בשחיתות" לד"ר קוגל, על פועלו במכון. בחלוף השנים, התברר כי במכון הצטברו למעלה מ-8,000 רקמות ואיברים שנלקחו מבני אדם שנותחו בו. הלחץ הציבורי בעקבות הפרסום הביא את סגן שר הבריאות הרב ליצמן להביא לסיום כהונתו של פרופ' היס כמנהל המכון, ולפרסום מכרז לאיתור מנהל חדש.

בשבוע שעבר פורסם כי ד"ר חן קוגל נבחר לתפקיד. נדירים הם המקרים בהם חושפי השחיתות, אלו שעמדו בפרץ, זוכים לסגור מעגל באופן כזה. הפתולוגיה המוכרת כל כך של חושפי השחיתות הינה כזו, שהמתריע בתום לב על חשדות לשחיתות ומינהל בלתי תקין הוא בדרך כלל זה שמוצא עצמו נפגע ומורחק מעבודתו. למרות שהחוק מקנה סמכויות נרחבות למבקר המדינה ולבית הדין לעבודה להגן על אנשים יקרים אלו ועל פועלם החיוני, המחיר שהם משלמים בפרנסתם ובשמם הטוב הינו כבד ולעתים הנזק כמעט בלתי הפיך.

לכן, מינוי זה, אף שהוא מתבקש נוכח כישוריו וניסיונו של ד"ר חן קוגל, הינו מפתיע ומשמח כל כך. נקווה שד"ר קוגל יצליח בעבודת הקודש שקיבל על עצמו, הן כמנהל המכון והן כסמל למאבק הציבורית למינהל ציבורי תקין.

הכותבת, עו"ד צרויה מידד-לוזון, היא היועצת המשפטית של התנועה לאיכות השלטון