החודש קיימו במחוז תל אביב במשטרה את סיכום שנת העבודה האחרונה, שמטרתו להציג את נתוני הפשיעה לעומת השנה שקדמה. בטקס מהודר בו השתתף גם המפכ"ל, נמסרו לכלי התקשורת נתונים אודות קשת שלמה של פשעים. למדנו שישנה עליה של כ-50% במקרי שוד ומעורבות הולכת וגדלה של קטינים בפלילים. במשטרה אף טרחו לפרט את סוגי הסמים השונים שנתפסו בשנה האחרונה וכמות כלי הרכב שנגנבו, במסגרת סיכום שנת העבודה, איסוף נתוני הפשיעה וההתייחסות המפורטת שניתנה על ידי קציני המשטרה לכל אחת מהסוגיות שהעלו הנתונים. אך רק דבר אחד היה חסר: לא נמסרו כלל נתונים הנוגעים לעבירות קשת הפשיעה המינית על כל נגזרותיה - אונס, פגיעה מינית בקטינים, או כל עבירת מין אחרת.
משטר דמוקרטי מניח בבסיסו את שקיפות המידע, אולם משטרת מחוז תל אביב נמנעה השנה מפרסום נתונים על היקף הפשיעה המינית שמתרחשת במחוז המרכזי בישראל. אי מסירת המידע יוצרת מראית אין כאילו מדובר בפשיעה פחות פחותת ערך וחומרה ביחס לשאר הפשעים שעל סדר היום הציבורי. דוברות המשטרה מסרבת לספק סיבה למדיניות הזו, אך את התוצאה אנו כבר רואים בשטח: לא ניתן לשקף בפני הציבור את המרחב הציבורי שבו הוא מתנהל מיום ליום ואת הסכנות הניצבות מולו.
הדוברות לא מורשה לדבר
פניתי לדוברות מחוז תל אביב בבקשה לקבל את הנתונים. הם אישרו שלא נמסרו נתונים לכלי התקשורת ולציבור על כל סוגי עבירות המין, וציינו כי אינם מורשים למסור אותם, מאחר וניתנה הוראה למסור לתקשורת רק את הנתונים שהוצגו בטקס סיכום השנה. מי נתן את ההוראה? על כך לא התקבלה תשובה. אך מענה לשאלה אפשר אולי למצוא בחרם שהכריזו לאחרונה כתבי הפלילים על דוברות המשטרה, שלטענתם, "מעלימה מהציבור סיפורים בעלי ערך ציבורי ועשתה לה לנוהג לפעול במחשכים".
ייתכן שבשנה החולפת חלה עלייה משמעותית של עשרות אחוזים במקרי האונס המדווחים במחוז תל אביב, נתון המחייב התייחסות של קציני המשטרה ומאיים על ביטחונן של מאות אלפי נשים - אך זאת לעולם לא נדע, מאחר ובמשטרה בחרו להסתיר את הנתונים מעיני הציבור, דווקא בשנה שבה התקיימו כמה הפגנות של נשים בתל אביב שמחו על הפקרות בטחונן האישי, ומדי יום שישי מתכנסת משמרת מחאה בתחנה המרכזית הישנה, שם נאנסה לא מזמן קשישה בת 83 (מקרה נוסף שהמשטרה ניסתה להסתיר).
זה קורה דווקא בשנה בה המשטרה עצמה מדווחת על עלייה באונס בעזרת סמים המוחדרים לכוסות השתייה, בשנה בה אירע האונס האכזרי בחניון גן העיר ובשנה בה התגלה כי עשרות נערות בעיר שודלו לזנות, משטרת מחוז תל אביב לא מצאה לנכון לאסוף ולמסור נתונים על כמות התיקים שנפתחו השנה בגין חשד לעבירות מין מסוג כלשהו, הן בקטינים והן בקרב בוגרים. על זעקתם הרועמת של אלפי נשים שיצאו להפגין רק באחרונה נגד התרבות עבירות המין ואינסוף מקרי אונס והטרדה מינית שמתרחשים בישראל ובדרום תל אביב בפרט, המשטרה ענתה בשתיקה מהדהדת והתעלמות מעליבה.
אז מה הם מסתירים? נתוני ארגוני הנשים והמרכזים לנפגעי תקיפה מינית מדווחים על עלייה מדאיגה בפשיעה המינית בארץ, שקורבנותיה הינם ברוב המקרים החלשים ביותר בחברה - ילדים ונשים. אלפי נשים המתגוררות בדרום תל אביב מספרות שהן חוששות לעזוב את ביתן לאחר רדת החשיכה, פן ייפלו קורבן לתקיפה מינית. רק בחודש שעבר, קיימו חלקן ערב התרמה לרכישת ספריי של גז פלפל, בתקווה שזה ימנע מהן להפוך לקורבן של האונס הבא.
היסטוריה של התעלמות
ההתעלמות המשטרה מכל קשת הפשיעה מינית היא לא עניין חדש. גם בסיכומי השנה של 2009, 2010 ו-2011, משטרת ישראל לא שכחה לפרט את כמות הסמים וכלי הנשק השונים שנתפסו ואת פעילותה העיקשת למניעת אלימות, אך לא את מקרי האונס, הפדופיליה וההטרדה המינית, שעל פי נתוני ארגוני הנשים, מתרחשים מדי שלוש שעות.
אם במשטרה פשוט מתעלמים מהנתונים לגבי קשת שלמה של פשיעה, זה מעלה את השאלה - האם בעיניהם אונס הוא לא פשע הראוי להתייחסות? איך אחרת ניתן יהיה לאמוד את היקף ביצוע עבירות המין שהפכו למחלה קשה בה לוקה החברה? אם במשטרה בחרו ביודעין שלא למסור את הנתונים, עולה השאלה - מה היא מסתירה? הגיע הזמן למאבק חדש, ובעצם אנו חייבות וחייבים לדרוש מהמשטרה שקיפות.