נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, העומד לבקר בישראל החודש, התייחס בראיון ששודר הערב (חמישי) בערוץ 2 לסוגייה האירנית. "נשמח לפתור באופן דיפלומטי, אך לא נאפשר שלאירן יהיה נשק שיוכל לסכן את ישראל".
הנשיא האמריקני הוסיף כי הוא סבור שהאירנים יכולים להגיע לנשק גרעיני תוך שנה אם יחליטו, ואמר כי "כמובן שאנחנו לא רוצים שהם יגיעו לכך". באשר לסוגיית האסיר ג'ונתן פולארד, אמר אובמה: "יש לי אמפתיה לפולארד ולבקשה לשחררו, אבל ענייניו יידונו כמו כל אסיר אחר". יצוין כי לקראת הביקור הנשיאותי נפתח קמפיין לשחרור המרגל היהודי, ועשרות אלפי ישראלים חתמו על מכתב הקורא לשחררו.
אובמה אמר כי יגיד למנהיגי ישראל והרשות "שהפתרון היחיד הוא שכל צד יכיר באינטרסים הלגיטימיים של השני". הוא סיפר כי בכוונתו לומר לפלסטינים שניסיונם לפעול חד צדדית באו"ם לא יצלח, ולנתניהו יאמר שיש לו אינטרס לחזק את המנהיגות הפלסטינית. "אני חושב שאנחנו כבר לא יכולים לדבר על תנאים מוקדמים, כולם יודעים במה במה יהיה כרוך פתרון שתי המדינות. אני ממשיך להאמין שזה המסלול הטוב ביותר, המסלול היחיד".
"היו לי יותר פגישות עם ביבי מאשר עם כל מנהיג אחר"
אובמה, שהקפיד לכנות את ראש הממשלה בנימין נתניהו בכינויו "ביבי", הדף את השמועות על מתיחות ביחסים בין השניים. "האמת היא שהיו לי יותר פגישות עם ביבי מאשר עם כל מנהיג אחר. יש לנו יחסים מעולים", אמר. "הוא מביע באזניי את השקופתיו בצורה ישירה וגם אני באזניו".
בסיום הראיון, הודה אובמה כי היה רוצה לזכות לקשר פחות אמצעי עם העם בישראל. "בביקור האחרון שלי עדיין יכולתי להסתובב בעיר העתיקה, זה נהיה מסובך יותר כשאתה נשיא", הסביר. "אחד הדברים החסרים לי הוא המגע הספונטני עם אנשים כשאתה נכנס למסעדה או הולך לים, או פוגש אנשים ומתרשם מהם. לפעמים יש לי פנטזיה כזאת להתחפש, ללכת לבר, לנהל שיחה, או ללכת לאוניברסיטה ולהיפגש עם סטודנטים באווירה שאינה רשמית. זה הדבר הכי קשה בלהיות נשיא. אי אפשר לחמוק החוצה בלי שיהיו סביבך חבר'ה עם תת מקלע".
אובמה צפוי לנחות בישראל ביום רביעי הקרוב, 20 במרץ, לביקור שיימשך יומיים, ובמהלכו ייפגש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו והנשיא שמעון פרס. הוא יתרשם לראשונה מסוללת "כיפת ברזל", יערוך עוד סדרת ביקורים ויישא נאום בבנייני האומה. הפעם הקודמת שנשיא ארצות הברית הגיע לישראל הייתה לפני כחמש שנים, ב-2008. הנשיא הקודם, ג'ורג' בוש, הגיע אז לביקור בישראל פעמיים: בביקור הראשון, בינואר, לא נאם בכנסת, אך בביקור במאי באותה שנה הוא כיבד את הכנסת בנוכחותו.
