"מה ביקשתי? להיות האמא של הבת שלי מרגע הגעתה לעולם. למה אדם זר צריך להיות בייביסיטר שאני תלויה בו ברגעים הכי קריטיים בחיי? למה להעניש אותנו שוב ושוב?", כך אומרת ענת (השמות בכתבה בדויים), ומשמיעה את מצוקתם של הורים רבים נוספים, שנאלצו להביא ילדים לעולם באמצעות הליך פונדקאות. גם אחרי הלידה, הם נתקלים בביורוקרטיה מתישה שלא מתאימה למציאות ויוצרת מצבים אבסורדיים - אולי אף מסוכנים.
על פי החוק שמסדיר את הליך הפונדקאות בישראל, אחרי פגישה קצרה עם ההורים נהפכת עובדת סוציאלית למשמורנית על התינוק עד להסדרת ההורות עניין של כמה חודשים, פרק זמן ארוך במונחים של חיי תינוק. כל טיפול רפואי דורש את אישורה של העובדת, שעסוקה עד מעל הראש ולא תמיד זמינה. במקרי חירום עלולים הורים למצוא את עצמם מתחננים בפני הרופא שיעבור על החוק ויטפל בילד.
חותמת גומי
"זה הליך מטופש. פקידת סעד דיברה אתי ועם הפונדקאית חמש דקות, מעולם לא פגשה בבעלי ומעבירה תסקיר עלינו. אם היא נכנסת בסוף ההליך, כשיש ילד, מה מצפים שהיא תגיד, שאנחנו לא כשירים להיות הורים?", אומרת רינה, אם לילד שנולד לפונדקאית. "פקידת הסעד טענה בעצמה שהיא חותמת גומי ולא מבינה מה היא עושה בהליך הזה. צריך לתקן את החוק ולהשתית את העברת היילוד על הסכם שמציגים למשרד הבריאות".
זוג שפונה להליך פונדקאות נדרש לאתר אישה שתשמש כפונדקאית, ולהביא את ההסכם שחתם עמה לאישור ועדה של משרד הבריאות. לאחר הלידה, נדרשים ההורים לזמן פקידת סעד לבית החולים וזו מחתימה את ההורים ואת הפונדקאית על טפסים שונים ומאשרת לשחרר את התינוק מבית החולים. בתקופה זו, רשום הילד על שם הפונדקאית, ניתן לו מספר זהות זמני, והמשמורנית שלו לכל צרכיו היא פקידת הסעד. ההורים פונים לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לצו הורות, ופקידת הסעד מתבקשת להגיש תסקיר לגביהם. החוק לא קובע בתוך כמה זמן עליה להעביר את המסמך. הבקשה עוברת לשופט, וזה מאשר אותה בלי דיון. ההליך אורך בדרך כלל עד חודשיים, אך כל פגרה גורמת לעיכוב.
הפקידה לא ענתה לטלפון
רינה הכירה את ההליך היטב. מרגע הלידה היא הייתה מוכנה ו"צווחה על כולם", להגדרתה, כדי שההליך יושלם במהרה ללא תקלות מיוחדות. אך גם כשהכל מתנהל כשורה, יש אירועים לא מתוכננים. "אחרי הברית גילינו שהדימום נמשך והבנו שאנו חייבים טיפול רפואי", מספרת רינה. "ניסיתי להשיג את פקידת הסעד בטלפון והיא לא ענתה. אנו גרים ביישוב קטן, אז הרופא שלנו, שעובד בבית החולים, פגש אותנו שם וליווה אותנו למיון. למזלי מדובר בבית חולים קטן שהסכים לטפל בילד על אף שלא היה לו את האישור הנדרש. הבעיה צצה שוב כשבאנו לשחרר את הילד מבית החולים, ושוב פקידת הסעד לא ענתה ולא היה עם מי לדבר. לשמחתי הם לא התווכחו ולא הבינו שלי אין את הסמכות לשחרר את הילד. אם יש משהו שלא רצינו זה להישאר עם תינוק בן שבוע בבית חולים ללא צורך".
כאן לא הסתיים הצורך באלתור ובכיפוף נהלים. "בדרך כלל תינוק נולד וישר נרשם בקופת החולים של אמו, גם יום אחרי הלידה. אבל אצלנו זה לא אפשרי כי הוא רשום על שם הפונדקאית", מסבירה רינה. "היינו צריכים לעשות בדיקות צהבת, אז הן נעשו על שמי וביקשו ממני לשמור תיעוד. כמובן שנדרשנו לשלם על הטיפול בבית חולים במקום שקופת החולים תשלם. בהמשך רציתי לעשות לו ביטוח רפואי פרטי, אך דרשו גיליון שחרור מבית החולים והגיליון שלו נרשם על שם הפונדקאית. גם כאן פקידה נחמדה נתנה לי טיפ ואמרה לי להמתין לגיל חצי שנה, אז כבר לא ידרשו גיליון בית חולים. המזל שלנו הוא שאנו גרים ביישוב שהבין את המצב. בכל מקום אחר זו עלולה להיות בעיה גדולה מאוד. לא הגיוני לדרוש מאיתנו להסתמך על כיפוף חוקים ועל קבלת טיפים איך לרמות את המערכת".
מחכים לדמי הלידה
ענת ובן זוגה עברו שני הליכי פונדקאות, בארץ ובחו"ל. "בארץ הרבה יותר קשה", הם מסכמים. נוסף לקשיים באיתור פונדקאית ולהתקשרות עם אישה שדרשה דרישות מופרכות ולבסוף נעלמה, נאלץ הזוג להתמודד עם הביורוקרטיה. בתם נולדה בשבוע ה-33 ונאלצה לשהות בפגייה. "היינו שבועיים בבית החולים, שבועיים שבהם היא לא על שמנו ונדרש אישור פקידת סעד לכל צעד. גם לאחר השחרור זה לא הסתיים. היינו זקוקים למעקב צמוד של טיפת חלב, שלא רצו לקבל אותנו כי הילדה רשומה על שם הפונדקאית ופקידת הסעד לא עונה לטלפון כדי לתת אישורה וצריך לקוות שיעשו טובה ויטפלו".
הליך הרישום של בתם ארך שלושה חודשים. "מדובר בחודשים קריטיים ואם לא היו עושים לנו טובה בטיפת חלב מצבנו לא היה טוב. זה מצב אבסורדי. פקידת סעד רודפת אחרי כדי לנהל שיחה של עשר דקות, אחריה היא אחראית על כל הטיפול החיצוני בבתי, וכשאני צריכה אותה היא נעלמת ולא עונה לטלפונים ולך חפש. יש גם היבט נוסף, של דמי לידה. לכולם נראה טבעי שיולדים ומקבלים דמי לידה מביטוח לאומי. אנחנו לא זכאים לדמי לידה עד להשלמת רישום במשרד הפנים, וזו פרוצדורה בפני עצמה. אנשים מסיימים את התהליך עם הלשון בחוץ וצריכים את הכסף. המצב הזה חייב להשתנות".
"חייבים לשנות את החוק כך שהכל יטופל לפני הלידה ולבטל את המעורבות של פקידת הסעד כי היא מיותרת", מציעה רינה. "גם אם רוצים צו רשמי שאומר שאנחנו ההורים ניתן להסתפק במסמכים שדורש משרד הבריאות. האבסורד הוא שדווקא בחו"ל הכל נהיה עכשיו הרבה יותר פשוט. אני מקווה שהסדרת ההליך בחו"ל שמתכננים לא אומרת שיתאימו את ההליך למה שקורה בארץ".
במשרד הרווחה סירבו להציג עמדתם בעניין ומסרו: "הליך הגשת בקשה לבית המשפט למתן צו הורות לאחר הגשת תסקיר עובדת סוציאלית, מוסדר בחוק הסכמים לנשיאת עוברים וכל עוד אין שינוי בחקיקה לא ניתן לפעול אחרת. שינוי הליך החקיקה הוא בידי משרד הבריאות".
לפנייה לכתבת דנה ויילר-פולק: danawp@walla.com
לקריאה נוספת:
הביטוח הלאומי לא שינה דבר - ו"עקרות הבית" נואשות
ישי מנקה שולחן: דחייה סיטונית של מעמד לזרים
מכות, הרעבה והטרדה מינית במעון לחוסים בבני ברק