חטיפת משקיפי האו"ם ברמת הגולן בידי קבוצת מורדים, והדיווחים מסוריה כי באזור החוף שלה נחשפו אמצעי ריגול של ישראל, מצביעים על הסיכונים והיתרונות שיש לישראל מהמתרחש בשכנה הצפונית.
מלחמת האזרחים בסוריה, הנמשכת זה שנתיים, היא מתנה משמיים לחיזוק בטחונה של ישראל, והאינטרסים הלאומיים שלה. לרפאל (רפול) איתן, בעת שהיה רמטכ"ל, מייחסים את התשובה הבאה לשאלה שנשאל על רקע המלחמה העקובה מדם שנמשכה שמונה שנים בין עירק של סדאם חוסיין לאירן. מה טוב לישראל? לניצחונו של מי היא מקווה? תשובתו הייתה: "אני מאחל הצלחה לשני הצדדים". וכך, לכאורה, אפשר לומר שמבחינת ישראל (אם מנטרלים את ההיבט המוסרי) ככל שתארך מלחמת האזרחים כן ייטב לה. על פניו, מעניקה המלחמה לישראל יתרונות אסטרטגיים המקדמים את האינטרסים הביטחוניים.
אפשר למנות יתרונות רבים שמהם "נהנית" ישראל. עד לפרוץ מלחמת האזרחים ב-2011 נחשבה סוריה לאויב המסוכן ביותר לישראל, אף שצבא מצרים היה ונותר, באופן עקרוני, לחזק ולמאיים ביותר. בין ישראל לסוריה, בניגוד למצרים, לא היה הסכם שלום, ודרישתה של סוריה לקבל בחזרה את כל רמת הגולן שימרה את פוטנציאל הנפיצות, עד כדי גלישה למלחמה כוללת. אף שצבא סוריה לא היה יריב שווה כוחות לצה"ל, היו לו עוצמות לא מבוטלות.
אמנם, צבא סוריה מצויד בדיביזיות טנקים, חיל אוויר וחיל ים עם מטוסים ומערכות נשק מיושנות מתוצרת ברית המועצות ורוסיה, אך עדיין מדובר בצבא מסודר ומאורגן עם יכולת מרשימה של הגנה אווירית, כולל מערכות מכ"ם וטילים (שישראל הצליחה לחדור שוב ושוב, כולל בתקיפה המיוחסת לה ב-2007 נגד הכור הגרעיני, ולאחרונה, כפי שאישר שר הביטחון אהוד ברק, נגד השיירה שהתכוונה להוביל טילי נ"מ לחיזבאללה י.מ).
לצבא סוריה יש כוחות קומנדו מיומנים ומערכת אימונים סדורה. ומעל לכל יש לסוריה אלפי טילי ורקטות קרקע-קרקע, חלקם עם ראשי חץ כימיים, שמכסים כל נקודה אזרחית צבאית ואסטרטגית בישראל, כולל שדות תעופה, תחנות חשמל, הכור הגרעיני בדימונה, הקריה בתל אביב, מחסני החירום של צה"ל ועוד. לכל אלה מצטרף הנדבך של הקשר האסטרטגי בין דמשק לטהרן שאיים על ישראל, והתמיכה של שתי המדינות בחיזבאללה ובארגוני הטרור הפלסטיניים הקיצוניים: חמאס, הג'יאהד האיסלמי, החזית העממית של אחמד ג'יבריל ועוד.
הבריחה מדמשק
אך כל העוצמה הצבאית, העורף האסטרטגי ויכולותיה של סוריה לאיים על ישראל ולהתישה באמצעות זרועות הטרור שלה, נחלשו עד לבלי הכר בשנתיים של המלחמה. מפקדות החמאס והג'יהאד האסלאמי, כמו גם מרבית מנהיגי הארגונים ומפקדיו, נטשו את סוריה והתנתקו פוליטית וצבאית ממשטרו של הנשיא אסד, ובמקרה של חמאס גם מאירן. במקום הסתמכות על הציר אירן-סוריה, מצא חמאס את משענתו העיקרית במצרים. כמובן שבעיני ישראל עדיפה אפוטרופסות מצרית על חמאס על פני זו של דמשק וטהרן.
הצבא הסורי נלחם מלחמה א-סימטרית נגד מיליציות חמושות וכוחות גרילה. הכלכלה הסורית קורסת. חיזבאללה נשאב יותר ויותר לסכסוך בסוריה, ומתעמת עם גורמי "הג'יהאד" הסונים, הפועלים להפלת המשטר הסורי. צינור האספקה של חיזבאללה מאירן דרך סוריה הולך להיחסם עם נפילת המשטר.
המלחמה בסוריה "זולגת" ללבנון בצורה של התנגשויות בין תומכי משטרו של אסד מקרב הפועלים ומהגרי העבודה הסורים, המונים כמיליון איש. אירן, שהפכה למשענת העיקרית של משטר הנשיא בשאר אסד, חוששת מנפילת בן-בריתה, נפילה שתשים קץ לשותפות האסטרטגית השיעית-עלאווית.
יכולת הכיסוי המודיעינית של ישראל על סוריה השתפרה: מלחמות אזרחים, שיוצרת תוהו ובוהו, כמו גם גלי בריחה של פליטים המונית, טומנים בחובם הזדמנויות לשירותי ביון בעולם. שירותי המודיעין של ישראל ניצלו את בריחת/גירוש הפלסטינים במלחמת העצמאות ב-1948 כדי להחדיר את סוכניה, שהתחזו לפליטים-נמלטים, לשטחי הגדה המערבית, עזה והמדינות הערביות השכנות. כך גם עליית יהודים ממדינות הגוש המזרחי, לאחר הקמת המדינה, אפשרה לקג"ב, הביון הסובייטי ויחד עמו לשירותי המודיעין של גרורותיו בגוש הקומוניסטי, להחדיר לישראל סוכנים.
אפשר להעריך כי זה קורה גם הפעם. סוריה מפוררת. הנאמנויות נפרמות, פליטים סורים שכועסים ומבקשים לנקום במשטר בדמשק מגיעים למחנות בירדן ובטורקיה. מה עוד, שבכירים במשטר הסורי עורקים ומתושאלים, וכל אלה מספקים מכרה זהב מודיעיני למי שפועל בזירות אלה. אפשר גם להידבר עם נציגי האופוזיציה המתונים והפרו מערביים, שמשוועים לסיוע צבאי מכל מקור שהוא, ושרואים בישראל "פותחת דלתות" לארצות הברית. דבר זה מעניק עמדת פתיחה טובה ויתרון לגורמי ממשלה בישראל.
איומים מסוג חדש
במילים פשוטות, סוריה נחלשה עוד יותר והיא אינה מהווה עוד איום על ישראל. למעשה, אין כיום על ישראל איום צבאי רציני במונחים הקלאסיים המקובלים. לישראל יש הסכמי שלום וסידורי ביטחון מוצקים עם ירדן ומצרים, שעומדים היטב במבחן. עירק של סדאם חוסיין, שהיוותה מרכיב חשוב במה שהוגדר "החזית המזרחית", הוצאה מהמשוואה. כך גם לוב של מועמר קדאפי, שחמשה ארגוני טרור ותמכה כספית באויביה של ישראל. כך גם נעלמת סוריה מזירת האיומים. האיום הרציני היחידי על ישראל הוא אירן. אך גם זהו איום בערבון מוגבל. אירן מרוחקת לפחות 1,500 קילומטרים מישראל, והאיום שהיא יכולה להטיל על ישראל הוא בעיקר באמצעות טילי השיאהב שלה. טילים, עם כל ההרס שהם מסוגלים לגרום, אינם מהווים סכנה קיומית על מדינה.
יחד עם זאת, הכאוס בסוריה מייצר לישראל גם לא מעט בעיות ואתגרים. היתרונות המופקים מהמצב בסוריה בטווח הקצר של השנים הקרובות עלולים להפוך לחסרונות בטווח הארוך. צה"ל צריך כבר עתה להיערך לבאות - והוא אכן עושה זאת. ברמת הגולן נבנית גדר גבול חדש, צה"ל הגביר את הסיורים לאורל הגבול - אך זה לא מספיק כמובן. עליו לשנות את מרבית תכניותיו מול הזירה הסורית. תכניות אלה שגובשו במשך שנים רבות על סמך מידע מודיעיני, הערכתו וניתוחו, יצאו מנקודת הנחה כי המלחמה העתידית עם סוריה תהיה בין צבאות. טנקים מול טנקים. חיל רגלים מול חיל רגלים. חיל אוויר מול סוללות טילים.
עתה שוקדים בצה"ל על שינוי התכניות. שדה המערכה העתידי עם סוריה לא יהיה כפי שתוכנן להיות. גם בלי לדעת מה יהיה עתידה של המדינה, ואין איש שיודע, בהנחה שמשטרו של אסד יתמוטט, איזה סוג של משטר יקום בסוריה ומה יהיה יחסו לישראל? או אולי, אף שסוריה תפוצל לכמה ישויות, המדינה תיכנס לתקופה מתמשכת של חוסר יציבות - במצב כזה, התרחיש החמור ביותר והמסוכן ביותר הוא שגורמי טרור איסלמיים, כמו הקבוצה החמושה הפעילה ביותר במלחמת האזרחים - ג'בהת אל-נוסרה, שחותרת להקים אמירות אסלאמית בסוריה - או ארגונים אחרים, ישתלטו על האזורים בקרבת הגבול עם ישראל. השבוע שידר אור הלר מערוץ 10 סרטון ווידאו שהפיצו חברי הקבוצה באתרים המזוהים עם רעיון הג'יהאד העולמי, המראה כיצד הם מתקרבים לגבול עם ישראל ומתעדים את פעילות צה"ל מעברו השני.
השתלטות כזו, במוקדם או במאוחר, תביא לעימות חדש שיישא אופי של תקיפות טרור, הסתננויות מעבר לגבול, ירי רקטות וטילים במתכונת דומה לעימותים בין ישראל לעזה ובין ישראל לחיזבאללה בגבול הלבנון. ברור שבמתאר כזה הקונצפציה והתכניות שהיו קיימות עד היום אינן רלבנטיות, או שהרלבנטיות שלהן פחתה ביחס למציאות המתהווה במדינה השכנה. בצד שימור היכולת הבסיסית להפעיל כוח צבאי "קונבנציונלי", שינוי התכניות וההערכות פירושו חשיבה חדשה, משאבים וכסף להשקעה בתכניות אימונים חדשות של החיילים, בהסטת הדגשים מודיעיניים ובשרטוט תרחישים אחרים.
גם בתקופה הנוכחית, כל עוד המלחמה בסוריה נמשכת, קיים סיכון ממשי של זליגת נשק מסוגים שונים בין אם נשק אשר יכול ליפול לידי קבוצות הטרור הפועלות כנגד השלטון ויכולות להוות איום פוטנציאלי עתידי לישראל, ובין אם מדובר במערכות נשק מתקדמות, שתועברנה לידי חיזבאללה ויהוו "נשק שובר שוויון", כלומר טילים ומערכות נגד מטוסים. ישראל כבר הגדירה כי היא אינה מוכנה לאפשר את הגעתו לידי ארגון זה, ואף נתנה לסוריה "רמז עבה" על עמדתה, בדמות "תקיפת המתקן הצבאי" ליד דמשק.