עמוק בתוך השבוע הרביעי למשא ומתן הקואליציוני, וההבקעה הפוליטית אינה נראית באופק. אם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לא יפתיע כפי שעשה כמה פעמים בשנים האחרונות אנו צפויים לעוד שבועיים של ספינים על גבי ספינים. זה אולי נחמד וממלא היטב את כותרות האתרים, מהדורות הטלוויזיה והעיתונים, אבל מביא את הדברים לידי אבסורד.
קחו לדוגמה את ביקורו של נשיא ארצות הברית, ברק אובמה. קשה להפריז בחשיבות הביקור של הנשיא האמריקאי, בוודאי על רקע היחסים המורכבים בינו לבין נתניהו. בלשכת ראש הממשלה עמלים במרץ על הכנת הביקור, בלי שהם יודעים מי יהיה לצד נתניהו והנשיא שמעון פרס בקבלת הפנים שתיערך לאובמה בשדה התעופה. יאיר לפיד בוודאי יהיה שם, אבל האם על תקן שר החוץ החדש והדנדש, או בכובעו כיו"ר האופוזיציה? וציפי לבני האם תהיה שם בתור מנהלת המו"מ המדיני מול הפלסטינים, או כשרה מוחלשת שזה לא מכבר נלקחו ממנה הסמכויות בעניין המדיני בשל דרישת עמיתה החדש לממשלה, השר נפתלי בנט?
שני משאים ומתנים מהותיים מתנהלים בימים אלו. הראשון והחשוב מבין השניים נמצא בתוך מוחו של נתניהו, ונוגע לשאלה האם לוותר סופית על החרדים לטובת הזוג לפיד-בנט. אנשים ששוחחו איתו בימים האחרונים התרשמו שההכרעה טרם נפלה. הקושי של ראש הממשלה לוותר על שותפיו הנוחים ביותר הוא אמיתי. הוא באמת סומך על נאמנותם, בניגוד לשניים שבשפתו של ליברמן עוד עלולים להקים לו ממשלה בתוך ממשלה.
נתניהו מנסה כל העת לפרק את הבית היהודי או להכניס את מפלגת העבודה לממשלתו, בינתיים ללא הצלחה. למרות שהקשר בינו לבין שלי יחימוביץ' בנוי על הערכה הדדית, הרי שהפערים המהותיים בין השניים תהומיים. יחימוביץ' אמנם הצהירה שלא תשב בממשלת נתניהו, אבל תמיד דאגה להוסיף כוכבית: "אלא אם כן נתניהו ימיר את דתו הכלכלית". וההמרה הזו לא עומדת על הפרק. ההבדל בינה לבין נתניהו תהומי. גורם שמכיר היטב את שתי הגישות הכלכליות אומר שהתיישרות של נתניהו עם הדרך של יחימוביץ' דומה להסכמה שלו לסגת לקווי 67' בלי להשאיר את גושי ההתנחלויות. זה לא שיש איזה קו אמצע בין השניים. יחימוביץ', למשל, מתנגדת עקרונית לקיצוצים. אז נאמר שהיא תהיה שרת האוצר היא זו שתוציא לפועל את הקיצוצים של נתניהו? מוטב לה לפרוש מהפוליטיקה הרבה לפני שתעשה את הצעד האובדני הזה.
המשא ומתן המהותי השני מתנהל במרץ בין יש עתיד לבית היהודי. לא מדובר סתם על שיחות מזנון בין לפיד לבנט, אלא על פגישות של נציגים משתי המפלגות שבהן מלובנות המחלוקות ומתחדדות ההסכמות בנוגע לשורה של נושאים. לא רק השוויון בנטל או מחירי הדיור עולים על השולחן, אפילו סוגיות שוליות יותר כמו זהותו של הרב הראשי הבא באות לידי ביטוי. נתניהו מביט בעיניים כלות בקשר ההולך ומתחזק בין השניים, אבל אל לו לבוא בטענות אלא אל עצמו. הוא זה שדחף אותם האחד לזרועות השני. "ברית הפלדה" שנוצרה מהחיבור בין השניים היא כבר על אחריותם הבלעדית.
במהלך מערכת הבחירות הציעו הפרסומאים של יש עתיד ללפיד לרדת מהמונח "פוליטיקה חדשה". זה מעורפל מדי, הם אמרו לו, הציבור לא מבין מה זה ומה ההבדל בין הפוליטיקה החדשה לישנה. בנט ולפיד מרגישים שהמונחים המופשטים שהם טבעו בחודשים האחרונים "משהו חדש מתחיל" ו"פוליטיקה חדשה" באים לידי מימוש בימים אלה. הסקרים שפורסמו בשבוע האחרון מוכיחים להם שהמפגש ביניהם הוא הדבר הטוב ביותר שיכול היה לקרות, אפילו יותר מתפקיד מיניסטריאלי משמעותי זה או אחר. אבל ירח הדבש הזה יסתיים בתוך כשבועיים, ואז תתחיל שגרת הזוגיות השוחקת. אם ייכנסו לממשלה בתנאים שלהם, יצטרכו לפיד ובנט להוכיח לנתניהו ולציבור שפניהם לשותפות אמיתית, ושהם לא באו לעשות אקזיט ולפרק את הממשלה מבפנים. אולי נתניהו ימצמץ הפעם ראשון, אבל אם הם יתחילו לזייף, כל זיכרונותיהם מפברואר 2013 המתוק ייעלמו כלא היו.
בשלב הזה נראה שכל הצדדים עוסקים בבניית ביצורים סביב עמדותיהם. אלא שלחץ הזמן יחל בקרוב לתת את אותותיו. האם בלון ההתעקשות במו"מ יתפוצץ? האם השותפות בין בנט ללפיד תתפוצץ? ואולי הפיצוץ יהיה בתוך מפלגת העבודה, למרות הכל? "בפוליטיקה בלונים לא מתפוצצים בדרך כלל", אומר גורם פוליטי, "על פי רוב הם נמוגים". זה נכון. השאלה אם גם זה לא שייך לפוליטיקה הישנה.
פוסט פוליטי - טורים נוספים
חבל על הזמן שלך, אדוני ראש הממשלה
פוסט פוליטי: בנט נפל למלכודת של הליכוד
פוסט פוליטי: הפעולה של דיכטר בעורף האויב