ימי אביב 2009 היו ימי אופוריה בארצות הברית בכלל, ובבית הלבן בפרט. זה עתה נכנס לתפקידו ברק אובמה, הנשיא השחור הראשון בתולדות ארה"ב, שעצם בחירתו הבטיחה שינוי, רעננות ומנהיגות מחדשת ואפקטיבית אחרי שנים של דשדוש. ימים אלו הפיחו תקווה גם בקרב המנהיגים ועמי המזרח התיכון, שציפו בכליון עיניים לביקור אובמה. ואכן, הוא לא איחר להגיע: בקהיר, באיסטנבול ובריאד, נשא הנשיא נאומים מרשימים שאמורים היו לעצב מזרח התיכון חדש, נקי מאיומי טרור וקיצוניות, ופתוח לדו-שיח מחודש בין מדינות ערב לארה"ב ובין האיסלם למערב. מטרת-העל הייתה חיזוק בעלי בריתה של ארה"ב במזרח התיכון ובידוד אויביה. יעדים מוחשיים יותר שהציב לעצמו אובמה היו קידום פיתרון הסכסוך בין ישראל לפלסטינים, ומניעת אירן גרעינית.
היום, ארבע שנים אחרי ביקורו השאפתני של אובמה, בו פסח על ישראל, הוא ימצא מזרח תיכון חדש - ולא לטובה. המשטרים הידידותיים לארה"ב - של מובארק במצרים, בן עלי בטוניסיה וסלאח בתימן - התרסקו תחת גלגלי איסלם קיצוני עוין; לוב וסוריה מתפוררות - והסיכוי להשתלטות איסלמית קיצונית גם שם הולך וגובר.
בד בבד, איבדו בעלות הברית המסורתיות של ארה"ב במפרץ הפרסי את אמונן ברצון וביכולת של הדוד סם להגן עליהן, בעוד משטר האייתוללות באירן עומד על תילו (וטילו) וממשיך באיומיו. ועוד לא הזכרנו את הקיפאון, והנסיגה למעשה, בתהליך המדיני בין ישראל הפלסטינים. לא לכך פיללו בוועדת פרס נובל לשלום הנורבגית כשהחליטו להעניק פרס יוקרתי זה לנשיא אובמה, זמן קצר לאחר כניסתו לבית הלבן בתחילת 2009.
טייק 2
ארבע שנים לאחר מכן, זה הזמן לתיקון הגדול. קדנציה שנייה ואחרונה של הנשיא אובמה משחררת אותו מאילוצים פוליטיים, והוא מינה מזכיר מדינה חדש: ג'ון קרי השאפתן והדעתן, שהחליף את הילרי קלינטון המחושבת. מרכיב מרכזי בשיקוליה של האחרונה היה שאיפתה להתמודד על הנשיאות ב-2016 - וזו כנראה סיבה מרכזית לכך שהעדיפה להימנע ככל האפשר מהתעסקות באזורנו.
כל אלו, ובעיקר ניסיון הקדנציה הראשונה ולקח משגיאותיו, מחזירים את אובמה למזרח התיכון בחודש הבא. למוד ניסיון אחרי ארבע שנים, יתחיל הפעם אובמה את ביקורו באזור כאן בירושלים, בהבינו שרק בניית אמון עם הישראלים תאפשר התקדמות בתהליך השלום. העצירות בתחנות הנוספות המתוכננות - עמאן, קהיר, אנקרה ורמאללה - אמורות להחזיר לארה"ב את עמדת ההובלה באזור, ולחדש את אמון העולם ביכולת מנהיגותה, כמו גם בנחישותה לעצור את האיום האירני.
אך יותר מכל, הביקור הזה אמור למצב את תפקידו של מזכיר המדינה החדש, קרי - שיהיה ככל הנראה אורח קבוע במחוזותינו בתקופה הקרובה - כשליח הנשיאותי האולטימטיבי לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני, לעצירת אירן ולהשבת היציבות למזרח התיכון.
ג'ון קרי הוא בן למשפחה אריסטוקרטית מבוסטון. סבו מצד אביו היה יהודי שהמיר את דתו. אחיו הצעיר, קמרון, עורך דין מצליח, חזר לשורשיו היהודיים, התגייר ונישא ליהודייה. קרי שירת כקצין בצבא ארה"ב בווייטנאם, וכיהן 29 שנים בסנאט מטעם מדינת מסצ'וסטס. לפני מינויו האחרון למזכיר המדינה, שימש כיו"ר ועדת החוץ והביטחון - היוקרתית ביותר בסנאט. ב-2004 נבחר למועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, והפסיד בבחירות לג'ורג' בוש הבן. נראה כי הרקע שלו ומסלול חייו הובילו אותו לתפקיד הרם של מזכיר המדינה, השני בחשיבותו בממשל האמריקני בנושאי מדיניות חוץ. בגיל 70, זה עשוי להיות תפקידו האחרון - והוא רואה בו את משימת חייו.
קרי זקוק לברכת הדרך ולגיבוי נשיאותי להמשך פעילותו מולנו, מול הפלסטינים ומול שאר הגורמים במזרח התיכון. בהכירי אותו, את יכולותיו, את מעמדו ואת שאיפותיו, אני מעריך שהוא מתכונן להשקיע את כל מרצו באזורנו - בתקווה להישגים שיזכו אולי גם אותו בפרס נובל לשלום הנכסף, והפעם בזכות ולא בחסד. לתשומת לב כל מנהיגי האזור.
הכותב, דני אילון, שימש כשגריר ישראל בוושינגטון, חבר כנסת וסגן שר החוץ