בתום שנים של חקירות ממושכות, אחר הצהריים (ראשון) נפתח בבית משפט השלום בירושלים משפטו של שר החוץ לשעבר אביגדור ליברמן, הנאשם במרמה ובהפרת אמונים ב"פרשת השגריר". במסגרת המענה לכתב האישום טען ליברמן כי לא עבר עבירה כלשהי, וכי לא פעל לקידומו של שגריר בבלארוס לשעבר, זאב בן-אריה. בפתח המשפט נקבעו ארבעה מועדי דיון נוספים - בסוף חודש אפריל ובתחילת מאי.
ליברמן הגיע לבית המשפט כשהוא מלווה בעורכי דינו ובפתח הדיון הודיעו הפרקליטים, עורכי הדין יעקב וינרוט, ירון קוסטליץ, עודד גזית, גיורא אדרת ונתי שמחוני כי ליברמן כופר בהאשמות נגדו. הפרקליטים הגישו מענה לכתב האישום, בו הם טוענים כי שר החוץ לשעבר לא עבר עבירה פלילית. במענה נכתב כי ליברמן מודה שקיבל מבן-אריה את המסמך ובו בקשה של הפרקליטות לחיקור דין בעניינו, אולם טען כי לא ביקש ממנו זאת מעולם, לא עשה בכך שימוש, ואינו נאשם ביחס למסירת אותו מסמך.
בנוגע למינוי של בן אריה לצוות היועצים המדיניים של ליברמן לאחר שסיים לכהן כשגריר, הבהירו עורכי הדין כי הדבר נעשה בשל כישוריו וניסיונו של בן-אריה וכי לא היה בכך קידום. בנוגע לטענה על התמודדותו של בן-אריה לתפקיד השגריר בלטביה, אמרו עורכי הדין כי בן-אריה סיפר לו כי בכוונתו להגיש את מועמדותו וכי עשה זאת יחד עם תשעה מועמדים נוספים.
ליברמן מבהיר במענה לכתב האישום כי לא פעל לקידום מינויו בן-אריה, והכחיש את הטענות לפיהן זימן את סגנו דאז, דני אילון, לחדרו, וביקש ממנו למנות את בן-אריה. כמו כן טען כי בן-אריה נבחר פה אחד על ידי ועדת המינויים. הוא גם כפר בטענה שהוא לא עדכן את הממשלה וועדת המינויים במשרד החוץ באשר להיכרותו המוקדמת עם השגריר.
טרם החל הדיון, התייחס ליברמן לתקשורת הרבה במקום. "אני יכול לבקש אחוזים מהתקשורת, אני רואה כמה תעסוקה אנחנו מספקים. לפי דעתי לא נשארה אף מצלמה בירושלים", אמר בבית המשפט.
"אמר לאילון שיש למנות את בן אריה לתפקיד"
כאמור, על פי כתב האישום נגד ליברמן, במהלך שירותו של בן-אריה כשגריר ישראל בבלארוס, הוא העביר לידי ליברמן בקשה של הפרקליטות לחיקור דין במסגרת חקירה שהתנהלה נגדו ב"פרשת חברות הקש", שנסגרה מבלי שהוגש בה כתב אישום. השניים שוחחו בפרטיות, ושם מסר בן-אריה לליברמן את הפרטים. ליברמן היה מודע לכך שבן-אריה פועל כדי לסייע לו באמצעות פגיעה בחקירה נגדו.
לטענת הפרקליטות, כמה שנים לאחר מכן, כשבן-אריה הגיש את מועמדותו לתפקיד השגריר בלטביה, זימן ליברמן את סגנו דאז במשרד החוץ, דני אילון, שעמד בראש ועדת המינויים של המשרד, ואמר לו שיש למנות את בן-אריה לתפקיד. ליברמן נימק זאת בכך שבן-אריה הוא האדם המתאים ביותר לתפקיד. אילון, נכתב בכתב האישום, שלא הכיר את בן-אריה, הסתמך על דבריו של ליברמן ופעל לבחירתו לתפקיד. בהמשך נמנע ליברמן מלהביא לידיעת חברי ועדת המינויים, ובהם אילון, את פרשת המידע הסודי.
ליברמן קיווה לסיים את ההליך המשפטי עוד לפני הבחירות האחרונות, אולם המגעים בין עורכי דינו לבין הפרקליטות הסתיימו ללא תוצאות. זאת, בשל אי נכונותו של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, להסכים שלא יוטל על ליברמן קלון. לאחר שהמגעים כשלו, ביקשה הפרקליטות לקיים את הדיון בפני שלושה שופטים, בשל החשיבות שהם מייחסים לתיק, וכחודש לאחר שהוגשה הבקשה, מונה ההרכב.
לאחר שמיעת העדויות יכתבו השופטים את הכרעת הדין, שעל פניה לא אמורה להיות ארוכה, וכתיבתה לא צריכה לארוך זמן ממושך במיוחד. אם ליברמן יזוכה, הוא יוכל כמובן להתמנות לשר. אולם אם יורשע וייקבע שיש במעשיו קלון, יהיה עליו להתפטר מהכנסת לאחר שפסק הדין נעשה סופי, כלומר - בתום כל הערעורים. ועדת הכנסת רשאית להשעותו עד שפסק הדין הופך לסופי. אם ליברמן יורשע וייגזר עליו עונש של למעלה משלושה חודשי מאסר בפועל, וייקבע שיש במעשיו קלון, הוא לא יוכל להתמודד לכנסת במשך שבע שנים או להתמנות לשר במשך עשר שנים. יצוין כי בראיון לגלי צה"ל לפני חודש אמר ליברמן כי יפרוש מהחיים הפוליטיים במידה שיורשע, גם אם לא יוטל עליו קלון.