ההודעה של ממשלת בולגריה ושל יורפול - איגוד המשטרה האירופי, לפיה חיזבאללה הוא שעומד מאחורי הפיגוע בבורגס, התקבלה ברגשות מעורבים בממסד המדיני והביטחוני של ישראל. מצד אחד, ההודעה תסייע לישראל ולממשלות אחרות באיחוד האירופי, כמו בריטניה וגרמניה, להגביר את הלחץ על החברות שמתנגדות, בהן צרפת, להכריז על הארגון השיעי כעל ארגון טרור ולחדול מלקיים עמו כל קשרים.
מאידך, הייתה תקווה שההודעה תרחיק לכת ותאשים גם את אירן במעורבות בפיגוע, שכן ברור לגורמי המודיעין בישראל כי מאז מלחמת לבנון השנייה, הפיקוח של אירן על חיזבאללה, באמצעות "כוח אל-קודס" של משמרות המהפכה והמיניסטריון למודיעין, התהדק מאוד ואף ביתר שאת, מאז חיסולו בדמשק לפני חמש שנים של "שר ההגנה" עימאד מורנייה חיסול המיוחס למודיעין הישראלי. התקווה הישראלית התבססה גם על הסיוע שסיפקו גורמי המודיעין בישראל, ובראשם אמ"ן, ובמיוחד המוסד לרשויות החקירה בבולגריה שאפשר את קידום החקירה. לא מדובר בדבר חדש, הסיוע הישראלי בחקירות פיגועי טרור נגד ישראלים במדינות זרות חוזר על עצמו - כך זה היה בארגנטינה בשנות ה-90 וכך גם בקניה, ושוב בניסיון להפיל מטוס ארקיע במומבסה ב-2002.
על כל אלה, יש לציין שקדמה לפיגוע בבולגריה שורה של ניסיונות שלא צלחו, או שהצליחו למחצה, לפגוע בשגרירויות ובדיפלומטים ישראלים באזרבייג'ן, גיאורגיה, תאילנד, הודו ובמקומות נוספים שלא דווח עליהם. וזאת, בנוסף לפעולות של איסוף מודיעין למבצעי טרור (מל"מ מודיעין למבצע) כמו בקפריסין, נגד תיירים מישראל. כל הפעולות האלה היו קופרודוקציה הפקה משותפת של שני גורמי המודיעין האירניים עם מנגנון פיגועי החוץ של חיזבאללה, מה שמכונה ג'יהאד, שבראשו עומד וטלאל חמיה, גיסו של מורנייה.
מלחמת הצללים של אירן וחיזבאללה
בדרך כלל, חלוקת העבודה היא כזו - ראשית, גורמי המודיעין האירניים מאשרים את המבצע. לרוב, האישור ניתן רק לאחר שהם מתייעצים עם הדרג הבכיר בממשלת אירן הנשיא ושר המודיעין, או אפילו עם לשכתו של המנהיג העליון עלי חמינאי, כפי שהיה במקרה של שני הפיגועים בארגנטינה ב-1992 וב-1994 נגד שגרירות ישראל ובניין הקהילה היהודית. לאחר קבלת האור הירוק מהדרג המדיני-דתי, מעניקים גורמי הביון האירניים למבצע המתוכנן מעטפת לוגיסטית מודיעינית - שכוללת תיעוד ודואר דיפלומטי להעברת מטענים - וכאן נכנס למשחק חיזבאללה, שאחראי לרוב על הביצוע בשטח.
דפוס הפעולה שנחשף בבורגס לא היה שונה בהרבה מקודמיו. גם הפעם נזהרו האירנים שלא להשאיר טביעת אצבע. באירן מוכנים שחיזבאללה יסתכן גם במחיר של חשיפת מעורבותו, ובלבד שלא ניתן יהיה למצוא ראיות שיקשרו אותם למעשה. גם השימוש בדרכונים זרים מקוריים של אוסטרליה וקנדה - שכבר אישרה רשמית את ממצאי החקירה - אינו צריך להפתיע. לא רק כיוון שגורמי מודיעין וטרור ברחבי העולם עושים שימוש כזה. אלא משום שחיזבאללה שלח בעבר לבנונים בעלי אזרחות כפולה או זרים לבצע פיגועים או לאסוף מודיעין בישראל. היו לפחות שלושה מקרים שניתן לציין, בהם זה של חוסיין מקדאד, שנפצע ב"תאונת עבודה" בחדרו במלון במזרח ירושלים ב-1996 כשטיפל בחומר הנפץ, של ג'ראד שומן ב-2001 ושל הגרמני סטפן סמיראק.
גורמי מודיעין בישראל מעריכים כי אירן וחיזבאללה ימשיכו בניסיונות לפגוע ביעדים ישראליים ובאזרחים ישראלים מכמה טעמים: הרצון לנקום על חיסולו של מורנייה ועל חיסול המדענים האירנים המיוחס למוסד לא התפוגג. אך שני הארגונים לא רק מונעים מיצר נקמה. הם גם חותרים ליצור משוואה של הרתעה מול ישראל ולהעביר לה מסר: המלחמה בינינו נמשכת ותימשך, גם אם היא לובשת דפוסים של מלחמת צללים וטרור.