פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מאסף רמון עד בורגס: האחראי לזיהוי גופות חללים

      סא"ל ישי איתן, עד לאחרונה ראש ענף זיהוי חללים וקבורה ברבנות הצבאית, אחד התפקידים הכי רגישים בצה"ל, מספר על הרגעים הקריטיים ועל הפעם הראשונה והאחרונה שאמר לא למשימה

      סא"ל ישי איתן (43), אב לעשרה ילדים, עד לאחרונה ראש ענף זיהוי חללים וקבורה ברבנות הצבאית המוגדר כאחד התפקידים הכי רגישים בצה"ל מספר בראיון מיוחד לוואלה! חדשות על הרגעים הקריטיים בתפקיד, זיהוי טייסי חיל האוויר בארץ ובחו"ל, על החשש הגדול, על היערכות למלחמה כוללת, ועל הפעם הראשונה והאחרונה שאמר לא למשימה צבאית.

      סא"ל איתן התגייס לשירות הקבע בימים שבהם היה קושי לגייס רבנים לרבנות הצבאית בגלל החשש מהלחימה העזה בלבנון מול חיזבאללה ושאר ארגוני הטרור. הוא ראה בתפקיד שליחות והתקדם באיטיות תוך כדי שהוא הופך לרב הצבאי של חטיבת הצנחנים ולאחר מכן לרב אוגדתי. במבצע 'עופרת יצוקה' הוא היה ראש לשכתו של הרב הצבאי הראשי תא"ל במיל' אביחי רונסקי ובשנים האחרונות מילא את התפקיד הקשה של ראש ענף זיהוי וקבורה ברבנות הצבאית. במשמרת שלו נהרגו הטייס רס"ן עמיחי איטקיס והנווט רס"ן עמנואל לוי לאחר שמטוסם, מסוג F-16 התרסק באזור מכתש רמון במהלך טיסת אימונים. טייס הקרב סרן אסף רמון בנו של האסטרונאוט הישראלי הראשון ז"ל נהרג בהתרסקות מטוס האף-16 באזור דרום הר חברון. סא"ל איתן פיקד על זיהוי וקבורתם של אנשי צוות האוויר בהתרסקות מסוק היסעור ברומניה, אסון הכרמל, הפיגוע בבורגס שבבולגריה ולהבדיל אלף הבדלות פיקד על מבצע לזיהוי גופות פעילי ארגון ה-IHH בספינת ה'מאווי מרמרה', ולהעברת 90 קברי מחבלים לרשות הפלסטינים.

      סא"ל ישי איתן, רע?ן זו?ק (דובר צה"ל)
      "אני גאה על שאני חייל במערכה הזו". סא"ל איתן (צילום: דובר צה"ל)

      "מכל התפקידים שמילאתי ראש ענף זו"ק (זיהוי וקבורה א.ב) היה המאתגר ביותר. יש לך עוצמה בלתי רגילה בידיים כשמולך ניצבות המשפחות השכולות. זו לא קלישאה אבל במשך שלוש שנים הרגשתי את סימן האחריות על הכתפיים כמו סחיבת אלונקה. אני גאה על שאני חייל במערכה הזו".

      מה הגדרת התפקיד המלאה של ראש ענף זו"ק?
      "הרב הצבאי הראשי הוא הסמכות היחידה המוסמכת על ידי שר הביטחון לזהות את חללי צה"ל בכל המדינה. הוא מוסמך על ידי התפקיד שלי היה לזהות את חללי צה"ל. ואני הגורם הבלעדי שמגיש לו את הנתונים על בסיסם יזהו חלל צה"ל או יתירו עגונה. במקביל למשימה זאת קיימת משימת הקבורה שהיא רגישה ומורכבת בפני עצמה. לדוגמה באסון הכרמל עסקנו רק בקבורה ולא בזיהוי וזה נתן לנו זווית ראייה והבנה מה יקרה כאן כשיהיה אסון גדול. קברנו ברצף עשרים ושישה חללים ביומיים. האתגר הגדול הוא לעמוד במשימה".

      כיצד יזוהה חייל שנהרג בקרב?
      "אף אחד לא יקבור חייל כי מצאו את הדיסקית שלו בנעל או איתרו תעודות בכיס. זה אמצעי מכוון. עבור מי שנושא באחריות הזיהוי יש ארבע אמצעים ביומטריים (נתונים מדעיים של הגופה א.ב). טביעות האצבע שנסרקו בבקו"ם שנכנסות למאגר ממוחשב שיודע לזהות אותן תוך רבע שעה במידת הצורך. צילום פנורמי של השיניים וצילום חלל הפה. היו חללים שנשבו על ידי האויב בעשור האחרון שזוהו באמצעות טכנולוגיה זו. כמוכן, דגימת DNA שמתקבלת באמצעות דגימת דם בבקו"ם. ד"ר נועם פרומטר הוא ראש מדור זיהוי בענף זו"ק. אחראי על כל הזיהוי הביומטרי הוא איש מקצוע בעל שם בינלאומי".

      במה אנחנו שונים מהעולם בתחום זיהוי חללים?
      "קודם כל ביחס ובחשיבות שמעניקה מדינת ישראל לנושא. מביקור שלי באסון המסוק ברומניה ואחרי הפיגוע בבורגס בבולגריה היחס הוא שונה. הם אדישים למרוץ אחרי הזמן במלאכת הזיהוי בלשון המעטה. אנחנו קבענו רף של אפס תקלות. אי אפשר לטעות. היה כבר רב אחד שהלך הביתה בגלל זיהוי לא נכון. הרגישות בארץ כי גבוהה מאוד ואני בעיקר מזהה פער מנטאלי בין החברה הישראלית לשאר החברות הזרות. זה מוביל אותנו להיות בשורה הראשונה בעולם בתחום. זה נובע מהכבוד העמוק של צה"ל לחייל ולמשפחתו. זה מתחיל מהמסורת היהודית 'ויברא האלוהים את האדם בצלמו'. במלחמות העבר כמו יום כיפור בחלק מהמקרים היו אומרים 'הוא מת ולא יודעים מה קרה'. או אומרים אחרי חודש 'הוא מת ונקבר בחלקה ארעית במצרים'. צה"ל מפעיל עד היום מאמצים כבירים לאתר את החללים שמקום קבורתם לא נודע. לכן אנחנו נמצאים במרוץ אחר הפיתוחים הטכנולוגים כדי שלא יהיה בשום מצב מקרה בו נאמר להורים 'לא יודע'. זה האתגר".

      תמונות אחרונות של הגופות ההרוגים מהפיגוע בבוגרס בולגריה בדרך לתל אביב, יולי 2012 (זק"א , דנו מונקוטוביץ)
      "היחס הוא שונה". הובלת גופות הרוגי הפיגוע מבורגס לישראל (צילום: דנו מונקוטוביץ)

      משנת 2006 אתם אוגרים במערכת הממוחשבת שלכם נתונים ביומטריים. המשטרה מבקשת סיוע מעת לעת?
      "המאגר הזה הוא כלי עיקרי וחשוב מאוד. בגלל שהוא מאגר רגיש משטרת ישראל לא יכולה להתקרב אליו. בקדנציה שלי לא פנו אליי ממשטרת ישראל. רק אם נמצאה גופת אלמוני ולא יודעים מי זה אני מסייע. פלילי? אני לא מסייע ולא הועברה בקשה כזו בתקופתי. אסור לנו להעביר מידע עבורה משימה פלילית".

      במלחמת לבנון השנייה התגלו פערים בכל מה שקשור לזיהוי חללים בדגש על שטח אויב. מה התקדם מאז?
      "הרבנות הצבאית הקימה בשנים האחרונות יחידות סריקה בשטח אויב ותגברה אותם בציוד ובכוח אדם בדגש על 'אקס לוחמים'. אירוע הדגל מבחינתנו היה חיפוש חלקי הגופות בציר פילדלפי לאחר פיצוץ הנגמ"ש. לא יכלו להכניס את אנשי הרבנות הצבאית לאזור כי החיילים של הרבנות לא היו מוכשרים למשימה באזור מאוים. חשיבות האיתור והזיהוי הן חשובות מאוד וקריטיות כשזה קורה בשטח אויב. האויב לצערנו מחפש אירועים מהסוג הזה. לאתר שרידי לוחמים ולאחר מכן להתמקח אתנו. היום מבינים שאם לא תדע להקים גוף מקצועי שיפעל מעבר לקווי האויב תמצא את זה אחרי כמה שעות בטלוויזיה של חיזבאללה. נסראללה הוא שייח והכריז על סחר באיברים בלי למצמץ. כל יחידה כזו מתורגלת ומאומנת על בסיס תורת לחימה מסודרת שמאפשרת לפעול גם בלילה בניגוד למלחמת לבנון השנייה".

      יש רגעים שבהם המשימה נראית בלתי אפשרית?
      "לא. אבל היו אירועים שבהם רעדתי. כשהתרסק המטוס במכתש רמון זה היה קשה, כי הוא נחבט באדמה בעוצמה רבה וכל מי שמבין בנושא יודע שמשימת החיפוש מתפזרת על פני קילומטרים שלמים. זה שונה ממשימת החיפוש של מהמסוק ברומניה שנפל כמו אבן על הקרקע והיקף הפיזור הוא קטן יחסית. יש שיטות רבות לסריקה ואנחנו מאומנים לזה. ברומניה טיפסנו על ההר בקור עם האריות של 669".

      מי מקבל החלטה שהאירוע הסתיים, נאספו כל החלקים ומסיימים את משימת הסריקה?
      "מפקד הכוח. הוא האחראי. בזירות אויב זה יותר קשה. בזירות סטריליות כמו בארץ יש יותר זמן לקבל החלטות. מעריכים ומנתחים לאן זה יכול להגיע על בסיס התו"ל של הרבנות הצבאית ויוצאים לחיפוש. יש יס"ר (יחידת סיור א.ב) לכל פיקוד ואוגדה וזו המיומנות שלהם. אבל החשש הזה שנשאר חלק בשטח לא מרפה ממך. זה גודל האחריות".

      יש משימות לא שגרתיות לענף זו"ק?
      "צה"ל משקיע מאמצים רבים באיתור חללים שמקום קבורתם לא נודע אני מקבל המון סוגים של פניות. אחת מהן הייתה חריגה. זו הייתה בקשה של משפחה של טייס ממלחמת של"ג שהסתובבו עם תחושה לגבי נסיבות המוות של החלל. צה"ל הציג בזמנו נסיבות מוות והם שמעו אחרת. אני מחויב לסייע בכל מה שנדרש. אני רואה בזה שליחות. הם התבססו על כתבה בעיתון ממנה התברר כי עדי ראייה ראו שני טייסים חיים בכלא הסורי ועל כן חשבו שאחד מהם לא נהרג לפני שנפל בשבי הסורי. לא התעצלתי הלכתי ל'בית אריאלה' ובאמת עיתונאי כתב שראו שני טייסים חיים. לשמחתי בגוף הידיעה היה כתוב את מי העיתונאי ראיין. חיפשתי במחשב הצה"לי אחד בן 60 פלוס והשני בן שבעים פלוס. הם טענו שהם ראו משהו אחד וכנראה שהעיתונאי חיבר את שתי העדויות לשני אנשים חיים. הסברנו את מה שארע למשפחה ושהצבא לא טעה בתיאור נסיבות מותו".

      כיצד באה לידי ביטוי ההשקעה בתחום הטכנולוגי בענף זו"ק ?
      "צריך לשבח את ראש מטה הרבנות הצבאית אל"מ אורי הורוביץ שסייע רבות בתקצוב מערכות מתקדמות. לדוגמה אנחנו נקים בעוד כשנה מעבדת DNA בצה"ל ולא נעביר את פרטי החללים למערכות אזרחיות. הכול יעשה בתוך המסגרת הצבאית. בשגרה הם ימירו את כלל הדגימות הישנות שיש לנו למערכת ממוחשבת. כיום לוקח שמונה שעות לפענח דגימת DNA. עבור משפחה שכולה זה נצח ואנחנו מקווים לשפר את זה. מדובר בתחום מאוד חשוב וקריטי ולכן אנחנו לקחנו מרוב הורי השבויים והנעדרים דגימות DNA כדי שבבוא היום אם נדרש תהיה לנו היכולת לבדוק זאת".

      לא הכול מושלם. איפה הפערים?
      "יש בישראל רק חמישה רופאים משפטיים ורק אחת מהן, שמה ד"ר מאיה פורמן, שרשאית לבדוק חיילות שנהרגו. אני לא רואה איך זה נפתר בעת הקרוב. מבחינת טיפול בהיקפים? אנחנו ערוכים למספרים גדולים של הרוגים אבל מאחר והגוף שאחראי על תרחישים מסוג זה הוא מסווג לא אכנס למספרים. אנחנו ערוכים בציוד וכוח אדם. אם זה יהיה מדובר באלפים בגלל רעידת אדמה זה סיפור אחר לגמרי".

      בדיקת מח עצם בבקו"ם (דובר צה"ל)
      דגימות נלקחות בבדיקות בבקו"ם (אילוסטרציה) (צילום: דובר צה"ל)

      קצין בכיר ברבנות הצבאית שכתב מכתב חריף על רמת הכשירות ברבנות הצבאית למלחמה רב חזיתית.
      "המכתב עסק ביחידה המטכ"לית לטיפול בחללים. מדובר ביחידה שהוקמה לפני כשנה וחצי. היא כוללת יחידות סריקה, חקירות, זיהוי וקבורה. היחידה כשירה. יש פערי כוח אדם כי זו עדיין יחידה בהקמה אבל היא בהחלט כשירה לעמוד במשימות שלה".

      ובכל זאת אם נדרש להיקף אלפי הרוגים כמו ביום הכיפורים?
      "יש יחידה שנקראת 'BLACK' והיא ברמה המטכ"לית שיודעת לעשות את המשימות הללו. אני לא נכנס למספרים. אנחנו יודעים להשהות את הקבורה כדי לכבד את המת. יש לענף זו"ק מקרר שעלה מיליון שקל. אבל ממש לא אכנס למספרים. יש כוח אדם מוכשר. אנחנו נערכים לכל תרחיש. היחידה נמצאת בחירום ב-11 בתי עלמין בכל הארץ. הקושי העיקרי הוא הלוגיסטיקה. הכול תלוי ביעד שהמדינה תציב".

      "מי שישבר לא יוכל לשרת אצלי"

      בשנה שעברה הוביל ענף זו"ק למעלה מ-90 גופות מחבלים לידי הרשות הפלסטינית.

      זו פעולה שדורשת מאמץ אחר?
      "כל פעם שהייתה חדירה ממצרים ונהרגו בה מחבלים הם נקברים בשני בתי עלמין לחללי אויב. אכן, החזרנו 90 מחבלים לרש"פ. היום שוקלים לבנות אתר אחד ומתקדם. צה"ל מתייחס לחללי אויב לנחותים שבהם על פי ההלכה כי 'בצל אלוהים עשה את האדם'. לא מבזים את הגופה. לא צוחקים ולא מצטלמים. אפילו לא מדברים. בעבר הרחוק לא עסקנו בזיהוי חללים בשנים האחרונות יש לכך חשיבות רבה. אנחנו יודעים לומר מאיזה אירוע. אנחנו מתעדים את מה שאפשר. לפעמים יש קושי כמו שארע עם האחים עוודאללה. (עדאל עוודאללה היה מפקד הזרוע הצבאית של החמאס בגדה לאחר חיסולו של חסן סלמה. אחיו, שהיה גם הוא בכיר בחמאס, ישב בכלא ביריחו. אך נמלט, ופגש את אחיו בכפר ליד חברון, שם חוסלו על ידי כוח של הימ"מ באוקטובר 1998 א.ב). שני אחים אותו DNA אבל מתאמצים בגלל כבוד המת. עם מסירת 90 הארונות לידי הרש"פ שאל הקצין מהרש"פ: "מי זיהה אותם". ראש ענף זו"ק הנוכחי סא"ל יואב אוקנין, השיב לו: "הרבנות הצבאית". הקצין הפלסטיני השיב, "בסדר גמור". יש לנו מוניטין אפילו אצל הפלסטינים".

      סוגיית החיילות דורשת מענף זו"ק טיפול שונה?
      "הקמתי מערך נשים שמטפל בחיילות. נשים שמתנדבות למשימה הקשה חלקן היו בעבר חיילות חלקן מירושלים ורעננה, בנות 35 ומעלה. לצערי הרב המתנדבות כבר ביצעו משימות. ד"ר מאיה פרומן היא הרופאה המשפטית היחידה שבודקת נשים".

      היה אירוע במהלך ההתנתקות בו נטען כי חיילי הרבנות הצבאית אכלו ושרו בקרבתם של ארונות קבורה שהוצאו מבתי עלמין בגוש קטיף.
      "לא נכחתי באירוע ולכן אני לא מכיר את הפרטים המלאה. אני לא מאמין שזה קרה. אני גם לא אוהב שלוקחים תמונה ומציגים אותה בפרשנות. מצד שני חשוב להבין כי אני לא מצפה מחייל ברבנות הצבאית שיילך שפוף אחרי משימה רגישה וערכית. אני צריך שהם יתפקדו כי יש להם עוד משימות. מי שישבר לא יכול לשרת אצלי. היו כבר מקרים שבאו אנשים שהיו צריכים לקבל סיוע נפשי. אני בפירוש אומר שלא יכול להיות שזה קרה ליד ארונות קבורה. אנחנו נוהגים בכל חלל בשיא הרגישות. להבדיל אלפי הבדלות גם בעת העברת הארונות של המחבלים. לא חשפנו את החיילים לשמות המחבלים כדי לא לעורר תגובות. חששתי מאוד מאירוע כזה. כינסתי את החיילים ב-ח' ואמרתי להם 'אני רב בישראל ואנחנו נוהגים על פי הדת בישראל. אלו הם לא המחבלים אלא הגופות של המחבלים. המחבלים מזמן נשרפו באש הגיהנום. למה אמרתי את זה? כי פחדתי מחכמולוגים שיצלמו ויבזו. חלקם היו חיילי מילואים. מעולם לא נאלצתי להעיר על נושא זה".

      היה רגע בו אמרת עד כאן. אני לא יכול לבצע את המשימה?
      "כן. כשמדובר בילדים. במקרה של משפחת שאבו ביישוב איתמר לא הייתי מסוגל. (הפיגוע ארע בשנת 2002 במהלכו פרצו שני מחבלים לבית המשפחה רצחו את האם ושלושה מילדיה, שני ילדים נוספים נפצעו באורח קשה א.ב). כאבא לילדים אבל עם הזמן אתה מבין את גודל המשימה. במשך ארבעה ימים באסון ברומניה ישנתי בסך הכול שש שעות. אתה ער כי אתה שליח. כל המדינה מחכה לך".

      אתה מביט לאחור ומה אתה רואה?
      "עזבתי ענף בקפיצה. בבולגריה כשהגענו לסייע למשטרת ישראל הגענו עם טאבלטים עם 'סים בינלאומי'. תוך רבע שלחנו טביעות אצבע של האזרחים לישראל ותוך רבע שעה קיבלנו תשובה מהמאגר שלי בישראל. בעקבות ההשקעה המאסיבית של צה"ל ברבנות הצבאית הטכנולוגיה תעצים את היכולות רק שלא נדרש להם. אני גאה בענף זו"ק ובאנשים שלה".

      לקריאה נוספת
      פיגוע בבולגריה: לפחות 7 נהרגו בפיצוץ באוטובוס ישראלי בבורגס
      צוותי זיהוי גופות ייצאו למומביי