ההפצצה הישראלית לכאורה על שיירת נשק באזור הגבול בין סוריה ולבנון, או לחלופין על מפעל לייצור אמצעי לחימה בצפון מערב דמשק, ממחישים ביתר שאת עד כמה סבוכה ומורכבת הסביבה הביטחונית החדשה שעמה תיאלץ ישראל להתמודד בשנת 2013. בדומה אולי לנוהל הצבאי של "אדמה בוערת", נדמה שבמזרח התיכון פוסט-האופוריה של "האביב הערבי", קשה לראות באופק ולו מקור אחד של יציבות ושקט. השנה הזו הופכת להיות קריטית לישראל לא רק בהקשר של פרויקט הגרעין האירני. המציאות הפוליטית והחברתית המשתנה בעולם הערבי, מעמידה בסימן שאלה את עתידן של מדינות הלאום הערביות במודל המוכר לנו והאפשרות שכמה משכנותיה של ישראל יתפוררו וישנו את פניהן, הופכת ליותר מסבירה.
מלחמת האזרחים המשתוללת בסוריה שבחודש הבא ימלאו לה שנתיים, היא רק אחת מהדוגמאות לכך. בעירק מתנהלת יותר מחמישה שבועות "אינתיפאדה" סונית נגד הממשלה וגם היום התכנסו בפלוג'ה עשרות אלפי אנשים כדי למחות על הרג המפגינים בשבוע שעבר, אך גם על ההזנחה של האוכלוסייה הסונית מצד המשטר המרכזי. קשה לומר עוד כמה זמן תשרוד המסגרת הלאומית העיראקית המוכרת לנו, לנוכח השאיפות הסותרות כל כך של הכורדים, הסונים והשיעים. שאלה דומה מרחפת על עתידה של לבנון, ביום שלאחר נפילתו של בשאר אסד.
אויביה המסורתיים של סוריה בביירות כבר מנגחים את חיזבאללה בכל הזדמנות וסביר שלאחר התמוטטות המשטר בדמשק, המבנה הפוליטי הנוכחי של "ארץ הארזים", לא יוותר כפי שהיה. האפשרות שלבנון תתפורר ותפוצל לאזורי שליטה בין העדות השונות, גם היא כבר אינה נראית דמיונית. וכמובן סוריה. משטרו של בשאר אסד מצליח לשרוד לעת עתה ואינו מראה סימנים של כניעה או ויתור על השלטון. אולם המשטר הזה אינו שולט בסוריה בגבולות הבינלאומיים המוכרים לנו. צבאו של נשיא סוריה שולט בכ-25% עד 30% מהטריטוריה של המדינה ולא יותר מכך. בשאר חלקי המדינה אין גוף מוכר, מרכזי, שמצליח להראות סימנים של משילות. לתוך הוואקום השלטוני הזה צועדות גם קבוצות רדיקליות, המזוהות עם האידיאולוגיה של אל-קאעדה שרק מגבירות את הכאוס בסוריה.
ומה ביום שלאחר נפילת בשאר? ההתנהלות של האופוזיציה הסורית הרשמית יכולה רק להעיד במשהו על עתידה של המדינה. אחד ממשתתפי כינוס "קואליציית האופוזיציה הסורית" (הגוף המרכזי המאגד את קבוצות האופוזיציה השונות - א.י) במרקש בסוף השנה שעברה, כמאל א-לבוואני, פרסם בפורום העוסק במזרח התיכון כמה רשמים מהאירוע. הוא תיאר כיצד כמחצית ממשתתפי הכינוס עזבו את האולם רק בגלל שהציע את ריאד חיג'אב, ראש ממשלת סוריה לשעבר, לתפקיד ראש הממשלה שאמורה האופוזיציה להרכיב. לדבריו הקואליציה שהוקמה בתמיכתן הנלהבת של כמה ממדינות ערב והמערב, לא הצליחה במשך חודשיים לעשות דבר מלבד להקים עוד ועדות ולהסכים על קיומן של פגישות נוספות. גם הפגישה המתוכננת של סגן נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, מחר, עם העומד בראש הקואליציה הזו, מועאז אל-ח'טיב, אינה צפויה לסייע רבות בפתרון המחלוקות הקשות בתוך האופוזיציה הסורית. ניתן רק לנחש שלאחר נפילת בשאר, סוריה עלולה להיגרר למלחמת כל בכל, אם על רקע עדתי, דתי או פוליטי וצפויות להיות לכך השלכות על הגבול עם ישראל.
העתיד הלוטה בערפל של סוריה, לבנון ועירק, אינו משליך בהכרח על המציאות במצרים ובירדן. שם מדובר עדיין בהפרות סדר ועימותים, בעיקר במצרים ופחות מכך בירדן, שבמקרה הקיצון הלא סביר יובילו לחילופי שלטון, אך לא להתפוררות של מדינה.
בינתיים בסוריה
בינתיים בדמשק עסקים (כמעט) כרגיל. המשטר, למרבה ההפתעה, אולי ניסה לגייס את ההתקפה הישראלית לכאורה כדי לנגח את אויביו מבית והציג את התקיפה על מרכז המחקר בג'ומראיא כפעולה משולבת לישראל ולמורדים. האופוזיציה מנגד השתמשה בהתקפה המדוברת כדי לשלהב עוד יותר את רוחות המלחמה בין ישראל ובשאר אסד. לטענת אחד הגנרלים שערקו מסוריה, הגנרל עדנאן סילו, המתקן שהותקף שימש לייצור נשק כימי וקונבנציונלי. גורמי אופוזיציה סורים ידעו לספר אתמול לעיתונות הסעודית על כמות גדולה של אמצעי לחימה כימיים שהעביר צבא סוריה לידי חיזבאללה לפני קצת פחות משנה.
ייתכן שמתנגדי בשאר מייחלים לעימות צבאי בין ישראל לסוריה שיוביל לפגיעה קשה בחיל האוויר של בשאר אסד. עבורם מטוסי הקרב של הצבא הסדיר ממשיכים להוות את האיום הגדול ביותר על "צבא סוריה החופשי". אולם לעת עתה נראה שאפילו תקיפה ישראלית לא "תציל" את בשאר אסד. כוחות האופוזיציה ממשיכים לסגור אט אט על דמשק והתקרבו בימים האחרונים לשדה התעופה הבינלאומי. שלושה פיצוצים עזים נשמעו הלילה לא הרחק מארמון הנשיאות ומאז שעות הבוקר נרשמו כבר יותר מ-30 הרוגים. האדמה כאמור, בוערת.