וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

הרעלת המשפחה ברעננה: ההודאה, ההכחשה והיהלומים

גלעד גרוסמן

24.12.2012 / 9:41

האם תושב השטחים, שאחותו מתה בעצמה מהרעלה, הרעיל את בני המשפחה מרעננה לפני כשנה? ואם כן, מדוע? מפרטי החקירה עולים כמה סימני שאלה

צילום: שלומי גבאי, דניאל בוק; עריכה: גדי וינסטוק

(צפו: אבי המשפחה מספר על החוויה הקשה)

לפני כשלושה חודשים הוגש לבית המשפט המחוזי בלוד כתב אישום נגד עותמאן נסערה בגין שימוש ברעל מסוכן בכוונה לפגוע ולסכן חיי אדם, התפרצות וגניבה בפרשת הרעלת בני משפחת לרנר מרעננה לפני כשנה. כתב האישום הוגש נגד נסערה לאחר שהפליל עצמו בפני מדובב, מסר הודאה מפורטת למשטרה ושחזר את המעשים בחקירתו, שחלקים ממנה מתפרסמים כאן לראשונה, ומעלים סימני שאלה לא מעטים בנוגע למהימנות ההודאה.

אותמן נסערה, החשוד בהרעלת המשפחה ברעננה, ספטמבר 2012. דניאל בוק
סיפר כי החליט להודות כיוון שחש שהראיות מצטברות נגדו. נסערה/דניאל בוק

מכתב האישום עולה כי נסערה, פלסטיני בן 46 ללא עבר פלילי ממשפחת חקלאים מהכפר בית פוריק הסמוך לשכם, שאחותו מתה לפני כמה שנים בתאונה לאחר שהורעלה מחומר הדברה, עבד במשך שנים עבור הקבלן שבנה את הבניין שבו מתגוררת משפחת לרנר – שנסערה נאשם בהרעלתה בשנה שעברה, ושבדירתה ביצע שיפוצים.

עוד עולה מכתב האישום כי באוקטובר אשתקד חזרו בני משפחת לרנר לביתם ברעננה וגילו שהוא נפרץ. הם הזמינו שוטרים לדירה, ובזמן שאלו תשאלו אותם, חשו בני המשפחה ושוטר-מתנדב שנכח במקום ברע. בשל כך, אושפזו האב אייל, בנו הפעוט והשוטר בבית החולים, לאחר שהתברר כי הורעלו. במשך קרוב לשנה נותרה ההרעלה כתעלומה, עד שבספטמבר האחרון הודיעה המשטרה שעצרה שלושה פלסטינים בחשד לביצוע ההרעלה על רקע לאומני.

אב המשפחה שהורעלה ברעננה, אייל לרנר, ספטמבר 2012. שלומי גבאי
אושפז יחד עם בנו הפעוט בשל ההרעלה. אייל לרנר/שלומי גבאי

אחד הנאשמים הנוספים בפרשה, חוסאם, טען בחקירתו כי הוא ונסערה קשרו יחד לפרוץ לבית. חוסאם, שהציג עצמו כמעט כבן בית אצל משפחת לרנר, ביקר את בני המשפחה שאושפזו בבית החולים, למרות שלדבריו היה מעורב בשוד. חוסאם, שהחזיק מפתח לבית ללא ידיעת המשפחה, סיפר לחוקרים כי תפקידו היה לפתוח את הבית. לטענתו, לא ידע דבר על ההרעלה. במהלך העימות שערכה המשטרה בין השניים נסערה שתק ולא הכחיש את טענותיו של חוסאם. כמו כן, נסערה ידע פרטים רבים שנדמה שרק המרעיל יכול לדעת, אולם, דבריו בחקירה, בשחזור ובפני המדובב, מעלים, כאמור, סימני שאלה לא מעטים בנוגע למהימנות ההודאה.

נסערה נעצר בתחילת אוגוסט. תחילה הוא הכחיש כל מעורבות בפרשה. אחרי חמישה ימים במעצר, שבהם פגש עורך דין רק בבית המשפט, הוא החליט להודות. כמה ימים לאחר מכן חזר בו מעדותו. מהימנות ההודאה צפויה להיבחן בקרוב על ידי בית המשפט, כיוון שפרקליטיו של נסערה, עו"ד גיל פרידמן וסאני שייקס, טוענים כי נגבתה ממנו באופן בלתי חוקי כיוון שלא פגש עורך דין.

הבניין ברעננה בו הורעלו בני הזוג,אוגוסט 2012. שלומי גבאי
בשחזור הצביע הנאשם על החלון הלא נכון. ביתם של בני משפחת לרנר ברעננה/שלומי גבאי

למדובב סיפר נסערה כי החליט להודות מכיוון שחש שהראיות מצטברות נגדו, למרות שלטענתו לא הרעיל את בני המשפחה. עיקר טענותיו עוסקות בכך שטביעות אצבעותיו נמצאו בדירה וששיקר כשסיפר שלא עבד בבית משפחת לרנר.

נסערה: אני עכשיו הגעתי לדברים במחשבה שלי, במחשבה שלי אני רוצה להרים את הידיים. אני אגיד להם שאני מודה בכל דבר שאתם אומרים עלי.
המדובב: תודה במה?
נסערה: להתנצל, להתנצל לבעלי הבית, והחוק אתם תיישמו.
מדובב: תישאר עד הסוף. יענו אם אתה רוצה להודות...
נסערה: אני רוצה להודות על משהו שלא עשיתי... אני מת מבכי, למה שאני אודה על משהו שאני לא עשיתי... כי הכל לובש אותי...

בשלב הזה המשיך נסערה להודות ולהכחיש, עד שדבריו התחילו להימאס גם על המדובב. נסערה שב וטען כי מישהו הפליל אותו, ואף הביע חשש שהודאתו השקרית תיחשף אם ייבדק במכונת אמת.

נסערה: אם אני עשיתי את זה שאלוהים יעשה לילדים שלי...
המדובב: אל תשגע אותי, יא אבו מחמוד... נשבע לך הלילה ההוא לא נתת לי לישון.
נסערה: טוב תקשיב...
המדובב: תכלס עזוב אותך, או ככה, או לא... תפסיק להתבלבל...
נסערה: זה שעשה את זה, זה שעשה את זה הוא ידע איך להפיל אותי... הוא מחק כל טביעות האצבע שלו...
המדובב: יא עמי, אתה אומר שאתה שמת (את הרעל - ג"ג,) במים, טוב או לא?
נסערה: מאיפה אני יודע?

(...)
נסערה: ואללה, בחיים שלי לא חשבתי להזיק לא ליהודי ולא נוצרי
המדובב: יא סידי זה לבש אותך, תעזוב...
נסערה: אבל אני... אבל ההודאה שלי שקר... אבל ההודאה שלי לטובתם זה שקר, כי זה לא אני מי שעשה את זה...
המדובב: אל תביא לי סחרחורת.
נסערה: באלוהים, מה אני עשיתי בחיים לא הזקתי לבן אדם בחיים שלי. לא הזקתי לא יהודי ולא נוצרי.
המדובב: אבל זה ככה הזקת.
נסערה: אני לא הזקתי.
המדובב: זה לא בושה שהבן אדם יטעה. הבושה שהבן אדם ימשיך עם הטעות שלו...
נסערה: אני חף מפשע.
המדובב: איך חף מפשע?
נסערה: אני חף מפשע. אני רק רוצה ללבוש את זה... עד עכשיו אתה לא מבין אותי, אני רוצה ללבוש את זה יא עמי..
המדובב: אתה היית...
נסערה: הם הכינו לי את הבגד ואני הולך ללבוש אותו...

ההודאה הבעייתית

לאחר השיחה עם המדובב, נלקח נסערה לחקירה, ובה הודה לראשונה כי ניסה להרעיל את בני משפחת לרנר. בחינה של ההודאה מגלה כמה מוקשים לא פשוטים עבורו, אבל מעלה לצד זאת מספר תהיות.

חוקר: עותמאן, החלטת לספר את האמת?
נסערה: כן.
חוקר: בוא ספר לנו מה היה.
נסערה: הבאתי סולם מהחורשה ושמתי אותו על החלון. הרעל היה שם גם. עליתי למעלה לבית, שמתי את הרעל באוכל ובשתייה ולקחתי יהלומים, את הטבעות, את הטלוויזיה ויצאתי מהדלת. שיצאתי לקחתי את הטלוויזיה ושמתי בחורשה. יום אחרי באתי לראות ולא מצאתי אותה. יהלומים מכרתי, הטבעות מכרתי בשוק.

בהמשך, בעקבות שאלות החוקרים, מספר נסערה שגנב אייפון וכסף.

הקטע הזה בהודאה מדגים בקצרה את הבעייתיות בהודאה, לצד הסיבה שעליה מסתמכת הפרקליטות. נסערה סיפר, ולאחר מכן שיחזר, כי נכנס לדירה דרך החלון. ואכן, המשטרה מצאה סימנים על אדן החלון שמעידים כי התבצעה פריצה משם. ואולם בשחזור הצביע נסערה, שהיה בין הפועלים שבנו את הבניין ומכיר היטב את הדירות, על החלון הלא נכון. מנגד עולה כי נסערה ידע על הטבעות שנגנבו, פרט שלא פורסם, ואולם מהחקירה עולה כי לא נגנבו יהלומים או אייפון מהבית. נסערה אף טען כי גנב סכום של אלף שקלים, ובהזדמנות אחרת טען כי גנב 4,000 שקלים. בפועל נגנב סכום של 60 אירו מבית המשפחה.

גם סוגיית הטלוויזיה מעלה מספר שאלות. למדובב סיפר נסערה כי שמע שנגנבה טלוויזיה. בתגובה נשאל אם הטלוויזיה הייתה מחוברת לקיר – על כך השיב בשלילה. בשחזור טען נסערה כי הטלוויזיה הייתה במקום שבו ניצבה הטלוויזיה החדשה של בני המשפחה - על השידה. ואולם, הטלוויזיה שנגנבה הייתה למעשה מחוברת לקיר. מאוחר יותר שחזר נסערה אל מול מצלמות המשטרה כצד ירד במדרגות כשהוא סוחב טלוויזיה בגודל 42 אינץ' בידיו, וכיצד יצא לחניון וקפץ עם הטלוויזיה מעל חומה נמוכה שמפרידה בין חניית הבניין לחורשה הסמוכה. אלא שבשלב זה, באופן תמוה, טען נסערה כי השאיר את הטלוויזיה בחורשה ליד הבית ושב לקחת אותה ביום למחרת, אולם היא נעלמה.

כמו כן, נסערה ידע לספר לחוקריו שהרעל הוכנס לתוך בקבוק מיץ אשכוליות ובקבוק מים שהיו על השולחן בסלון הבית של משפחת לרנר. בהמשך סיפר כיצד החדיר רעל לקפה, לתה ולקופסאות אוכל שונות שהיו על השיש ובמקרר. לא ניתן לבדוק את אמיתות כל הטענות, כיוון שבעת ההרעלה לא היה ברור שמדובר באירוע לאומני, לכן המשטרה לקחה רק כמה דגימות מזון. לפיכך השאלה שעימה ייאלץ נסערה להתמודד היא - כיצד ידע על בקבוק מיץ האשכוליות הפתוח ועל בקבוק המים שהיה מונח לצדיו על השולחן. ידע אמיתי או ניחוש מוצלח במיוחד. זה אולי נראה כמו פרט חסר חשיבות, אולם הודאות נמדדות בפרטים הקטנים.

כמו כן, שאלה בולטת שעולה מההודאה היא מדוע הכחיש נסערה, שלכאורה החליט להודות ולספר את האמת, פעם אחר פעם כל מעורבות בשוד ובהרעלה. בנוסף, במקרים מסוימים בהודאה, ביקש נסערה מהשוטרים שיסייעו לו בהשלמת התמונה.

נסערה לחוקר: תרשום מה שאתה רוצה ואני אחתום.
חוקר: לא.
חוקרת: לא.. אין דבר כזה.
חוקר: מה זה תרשום ושאני אחתום?
נסערה: אני אחתום.
חוקר: אנחנו רוצים רק את האמת... רק את האמת.
נסערה: תזכיר לי.
חוקר: עותמאן.
נסערה: כן.
חוקר: רק את האמת.
נסערה: נו, תזכיר לי...

(...)
נסערה: אז מה להגיד, מה לרשום?
חוקר: לרשום את האמת... אנחנו אמרנו - פה אומרים רק את האמת, את כל האמת...
נסערה: לא יודע, תזכיר לי...
החוקר: מה זה תזכיר לי?
חוקרת: אין מה להזכיר, נשמה, הוא לא יכול. אסור לנו להגיש לך שום דבר שאנחנו יודעים.
נסערה: אבל איך אני אדע?

(...)
נסערה: אני לא ריססתי. אני לא שמתי סם ולא גנבתי. אני רוצה לקבל את זה עלי.
חוקרת: למה?
נסערה: אני רוצה לגמור את הבעיה.
חוקרת: למה אתה רוצה לקבל את זה על עצמך?
נסערה: אני רוצה לגמור את הסיפור.
חוקרת: למה? ממתי בן אדם מודה על משהו שלא עשה?
נסערה: אני מודה.
חוקרת: אבל למה?
נסערה: ככה, מטומטם.
חוקרת: למה?
נסערה: מטומטם.
חוקרת: לא...
נסערה: אני בן אדם מטומטם.

הרעל - אבקה או נוזל?

בחקירתו מספר נסערה לשוטרים שהשתמש בחומר ריסוס כדי להרעיל את בני המשפחה. השוטרים חיפשו בבית משפחתו את חומר ההדברה המדובר, אך לא העלו דבר. מבחינת המשטרה והפרקליטות, זוהי נקודה חשובה, כיוון שהפרט הזה לא פורסם והחוקרים אמרו לנסערה כי לאיש לא ידועה עובדה זו. אלא שנסערה, שבמשפחתו, כאמור, רקע של מוות מחומר הדברה, טען שלמד זאת מהחוקרים עצמם.

נסערה: אני לא מבין למה אני צריך לשלם את החיים שלי.
חוקרת: איך אתה יודע שזה חומר הדברה?
נסערה: מהחקירה שלך, מהשאלות, מהכל, מהכל, מהכל.
חוקרת: מהחקירה שלי? אין פעם אחת שאמרתי לך שזה חומר הדברה.
נסערה: מהכל...
חוקרת: איך אתה יודע שמדובר בחומר הדברה. אתה אומר מהחקירות שלי, מהחקירות שלי?
נסערה: מהשאלות... מהשאלות.

שאלה נוספת שעולה היא מצב הצבירה של החומר שבו השתמש המרעיל. למדובב אמר נסערה כי השתמש בנוזל, ובהודאתו בפני השוטרים אף הוסיף כי מדובר בנוזל לבן, "כמו חלב". עוד אמר נסערה כי הבין מהחוקרים שלא מדובר באבקה, אלא בנוזל, אולם בהמשך שינה את גרסתו, והתאים אותה לממצאי החקירה.

נסערה: אני אמרתי אבקה, ואתם אמרתם לא אבקה...
חוקרת: מי אמר לך שזה לא אבקה? אה?
נסערה: בהתחלה שאלתם אותי.
חוקרת: אמרת פודרה. שאלת אותי מה זה פודרה, אמרת לי אבקה. אני אמרתי לך שזה לא אבקה.
נסערה: אמרתם לא אבקה.
חוקרת: אתה יודע למה. כי שמת את שתי הכפיות. אתה יודע בדיוק איזה שתי כפיות שמת. אחר כך אמרת לי "לא, לא, זה באבקה", אמרת "לא, לא, זה בנוזל". נכון או לא?
נסערה: לא זוכר.
חוקרת: בטח אתה לא זוכר, כי אתה כל הזמן עסוק באיך אתה משקר אותי..
נסערה: אני לא יודע. אבקה. נוזלי. אני לא יודע...

לאחר השחזור חזר נסערה לחדר החקירות ותיקן כמה מטעויותיו כדי שיסתדרו עם מה שקרה בפועל. לא מדובר באירוע נדיר בחקירות משטרה, אולם לרוב בתווך מקבל החשוד ייעוץ מעורך דין. במקרה הזה, נסערה שינה גרסה לאחר שלפי רישומי החקירה, הוא ביקש מהחוקרת לעשות זאת על דעת עצמו. בין השאר, התייחס נסערה לשימוש באבקה, בהתאם לממצאי החקירה.

חוקר: למה אמרת לנו קודם שהרעל הוא רעל אחר? למה לא סיפרת על הרעל הזה?
נסערה: איזה רעל?
חוקר: אמרת "הלבן".
נסערה: מה זה משנה הרעלים?
חוקרת: הייתה לך סיבה להגיד שזה נוזל ולא אבקה? הייתה לך סיבה. מה רצית?
נסערה: מה רציתי?
חוקרת: תגיד אתה.

(נסערה שותק)

חוקרת: אתה יודע. מה רצית? הרי ידעת מלכתחילה שלא מדובר בנוזל, נכון?
נסערה: אהמ...
חוקרת: נכון.
נסערה: אהמ...
חוקרת: אני רוצה לשמוע, נכון או לא?
נסערה: כן, כן.
חוקרת: אז למה בכל זאת אמרת נוזל קודם? מה רצית לעשות?
נסערה: בחקירה ההיא אמרת לי "זה לא אבקה".
חוקרת: אני לא אמרתי לך בשום מקרה, בשום פנים, שזה לא אבקה.
נסערה: אז אני אמרתי בטח נוזל.
חוקרת: זה לא נכון. אתה יודע למה אמרת? אני אעזור לך. אתה רצית לבלבל.
נסערה: לבלבל?
חוקרת: כן. להטעות אותנו בחקירה.
נסערה: בסדר. תרשמי.

השחזור וההתנצלות בפני סב המשפחה

לאחר החקירה, שבה הודה במעשים המיוחסים לו, נסע נסערה יחד עם חוקרי המשטרה לבית משפחת לרנר ברעננה, ושם שחזר את הפריצה וההרעלה. במהלך השחזור התרחשה אינטרקציה יוצאת דופן, כאשר נסערה ביקש סליחה מסב המשפחה, שהיה היחיד מבני המשפחה שנכח במקום. מבחינת החוקרים, אם נסערה לא ביצע את הפשע, אין לו סיבה לבקש סליחה. אולם למדובב הוא סיפר, בין השאר, כי הוא מעוניין לבקש סליחה ולהודות כדי לזכות בהקלה בגזר הדין.

חוקר (מצביע על הסבא): אתה מכיר את האדם הזה שיושב פה?
נסערה: מכיר אותו.
חוקר: אתה רוצה להגיד לו משהו?
נסערה: רוצה לבקש סליחה על מה שקרה. להתנצל לו ולנשק לו את הידיים שלו, שיסלח לי על מה שקרה. כי... כי... אני לא הייתי, לא עשיתי את זה אף פעם. וזה, נכנס לי לראש, אני לא יודע איך נכנס לי לראש.

שאלה נוספת שנותרה ללא מענה מספק היא המניע להרעלה. מדוע איש משפחה, אב לשבעה ילדים, שעובד שנים ארוכות בישראל, מחליט יום אחד להטמין רעל בשתייה של משפחה אקראית. לאורך החקירה כולה הכחיש נסערה כל קשר לארגון טרור, והדבר גם לא נטען בכתב האישום. גורמים שונים שנפגשו עימו טענו כי מדובר בצעד שמנוגד לחלוטין לאופיו. בנוסף, ממצאי החקירה עולה כי לא מדובר בפרופיל של אירוע טרור בסגנון המוכר, כמו דקירה.

במהלך החקירה נסערה עצמו זגזג בין הסברים שונים. אף אחד מהם לא משכנע במיוחד. בחלק מהמקרים הוא טען כי ביצע את המעשים המיוחסים לו כדי לפגוע ביהודים; במקרים אחרים טען כי הרעיל את בני המשפחה כיוון שנאלץ לבצע עבודות רבות בביתם. במקרים אחרים הכחיש נסערה את המעשים מכל וכל. בשיחה עם המדובב הוא אף התלבט אם עדיף להיות אסיר ביטחוני או פלילי.

נסערה: את מי יותר מכבדים. הביטחוני או הפלילי?
מדובב: ואללה, אם זה ביטחוני או אם זה פלילי - זה אותו דבר.
נסערה: אבל אני ביטחוני, זה יותר טוב בשבילי.
מדובב: אתה מה...
נסערה: למה זה, אני אגיד לך למה זה יותר טוב.
מדובב: למה זה יותר טוב?
נסערה: הרשות שולחת קצבה חודשית לילדים שלי...

בסוף השחזור שאלה אותו חוקרת המשטרה מדוע רצה להזיק לבני המשפחה. נסערה השיב באטיות. למתבונן מן הצד נדמה כי הוא אינו עומד מאחורי הדברים.

נסערה: רק בגלל שהם יהודים, שהם יהודים.
חוקרת: בגלל שהם יהודים?
נסערה: כן
חוקרת: רק בגלל זה?
נסערה: כן.
חוקרת: למה בחרת במשפחה הספציפית הזאת, ולמה לא מישהו אחר מהבניין? כולם יהודים בבניין הזה, אתה יודע.
נסערה: כן.
חוקרת: אז למה רק את המשפחה הזאת? מה קרה?
נסערה: לא יודע מה הסיבה. לא יודע מה הסיבה. ככה הלך לי בראש.
חוקרת: אנחנו מסיימים, יש לך משהו נוסף להגיד?
נסערה: אני רק להתנצל על כל המקרה, והמקרה הזה, מאז, אני לא ישן כל הלילה.

השבוע צפוי להיערך דיון במשפטו של נסערה בבית המשפט המחוזי בלוד. אם הודאתו לא תיפסל, יצטרך בית המשפט להכריע אם מדובר בהודאת אמת שכוללת פרטים שרק המרעיל מסוגל לדעת, או האם מדובר בחשוד מותש, שלא מודע לזכויותיו, ושפשוט החליט להודות ולסיים את החקירה. ובמילים אחרות, האם חוקר החקירה אכן "התלבש" על עותמאן נסערה.

פרקליטיו של נסערה מסרו בתגובה: "מרשנו כופר במיוחס לו בכתב האישום. בכוונתנו לנהל משפט זוטא אודות קבילות הודאתו, אשר נגבתה ממנו תוך רמיסה גסה של זכותו להתייעץ עם עורך דין ותוך הפעלת לחץ בלתי מידתי עליו כנחקר. חשוב לציין כי מדובר באדם ללא עבר פלילי אשר עבד שנים רבות לפני המקרה עם ישראלים וכן לאחריו. בתוך כך, מעולם לא היה מעורב באירוע פלילי כלשהו. כלפי ישראלים ובכלל. אשר לידיעת פרטים אודות האירוע. חלק מהפרטים פורסמו בתקשורת, חלקם האחר נודע לו משיחות שקיים עם דיירי הבניין בו התרחש האירוע ועם פועלים נוספים שעבדו במקום (וזאת לאחר המקרה). כמו כן, מחומר הראיות עולה כי במהלך החקירה קוימו עימו מספר שיחות עם החוקרים אשר לא תועדו, וטענתנו היא כי במהלך שיחות אלה שתלו החוקרים בפיו פרטים אודות הארוע. מדובר באדם צנוע, איש משפחה אשר כל חייו הרוויח לחמו בעמל כפיו ומעולם לא הזיק לאחר. אנו מאמינים כי חפותו תוכח בבית המשפט".

בתגובה בחרה הפרקליטות לצטט מתוך החלטת השופטת הדס עובדיה, שהורתה על הארכת מעצרו של נסערה עד תום ההליכים המשפטיים נגדו: "הודאות המשיב שבהן הודה והשחזור בוצעו בחלוף כעשרה חודשים לאחר מועד ביצוע עבירות נשוא כתב האישום. מאמץ המשיב להיזכר בפרטי האירועים בהחלט יוכל להתפרש במסגרת ההליך העיקרי על רקע זה, ולא עקב היעדר כל מעורבות של המשיב במיוחס לו, כנטען על ידי באי כוחו של המשיב".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully