עכשיו זה סופי: לאחר חקירה רבת שנים, הודיע היום (חמישי) היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, על סגירת תיק החקירה המרכזי נגד שר החוץ אביגדור ליברמן, בו הוא נחשד בקבלת מיליוני דולרים מאנשי עסקים בזמן כהונתו כשר וכחבר כנסת. במקביל, הודיע וינשטיין על הכוונה להגיש נגד ליברמן כתב אישום בפרשת השגריר בבלארוס, בעבירה של מרמה והפרת אמונים. על פי טיוטת כתב האישום, העביר השגריר זאב בן אריה לידי שר החוץ פרטים על בקשת הפרקליטות לבצע חיקור דין בעניינו של ליברמן, וזה בחר להמשיך ולקדם את מינויו למרות שידע שיש בכך פסול, תוך שהוא פועל בניגוד עניינים.
וינשטיין טרם הודיע האם יוכל להגן בבג"ץ על המשך כהונתו של ליברמן כשר החוץ, ומכאן שלא ברור האם יוכל להמשיך לכהן בתפקידו עד הבחירות - או לשמש כשר בממשלה לאחריהן. וינשטיין רמז כי ייתכן ולא יכריע כלל בעניין, באומרו: "זוהי איפוא ההחלטה בתחום הפלילי, הנתון לסמכותי. ביחס לתחומים האחרים - יקרא הציבור וישפוט".
לפני כשנה וחצי הודיע וינשטיין כי החליט להגיש כתב אישום בכפוף לשימוע נגד שר החוץ בגין עבירות של מרמה והפרת אמונים, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הלבנת הון והטרדת עד. זאת, לאחר שעלה חשד שבין השנים 2001-2008, בזמן שכיהן ליברמן כחבר כנסת ושר, הועברו מיליוני דולרים מאנשי עסקים לחברות שהיו בשליטתו של ליברמן.
בעקבות ההחלטה התקיים שימוע לפרקליטיו של ליברמן, ולאחר מכן ביצעה הפרקליטות השלמות חקירה, כולל חקירה של עדה מרכזית בקפריסין. אותה עדה מסרה כי היא אינה זוכרת את פרטי האירועים הנוגעים לחברות הקשורות לליברמן. בפרקליטות הבינו כי היא לא תשתף פעולה עמם ויהיה קשה להסתמך על עדותה.
לקריאת המסמך המלא של החלטת היועץ המשפטי
"דין אחד הוא לאיש ציבור, ולאחד האדם"
כבר לפני מספר שבועות נודע כי וינשטיין נוטה לסגור את התיק הזה, למרות חילוקי דעות בקרב צמרת הפרקליטות בשאלה אם ניתן להרשיע את ליברמן. היום, בדו"ח ציבורי שפרסם היועץ, הוא מסביר את ההחלטה לסגת מהכוונה להגיש כתב אישום. "לאחר ששקלתי את העמדות השונות, ולאחר בחינה מקיפה של חומר הראיות, הסוגיות המשפטיות וההיבטים השונים הנוגעים לעניין", כתב וינשטיין, "הגעתי לכלל מסקנה, כי התשתית הראייתית בתיק אינה מקימה סיכוי סביר להרשעה, ולפיכך יש לסגור את התיק נגד אביגדור ליברמן בשל היעדר ראיות מספיקות להעמדתו לדין בכל הנוגע לחשדות שעלו בקשר לחברות".
היועץ מבהיר כי הסיבה לסגירת התיק היא מבחן הסיכוי הסביר להרשעה. "דין אחד הוא לאיש ציבור, בכיר ככל שיהיה, ול'אחד האדם'", כתב. הוא מסביר כי לא ניתן להוכיח ברמת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי זיקה פסולה בין ליברמן לבין החברות שהקים בעבר וחברות השייכות לבתו, שאליהם הוזרמו הכספים. "התשתית הראייתית שנאספה בפרשה זו, בארץ וברחבי העולם, לא הביאה לגילוי מלא ושלם של כל נדבכי הפעילות של החברות הללו במהלך השנים, לרבות באשר למהותם המלאה של הקשרים שהן קיימו ביניהן, אופי הכספים שהועברו אליהן, ומהות העסקאות שהתבצעו על ידן - ובעיקר, לא נמצאו ראיות ברורות להוכחת שליטתו של ליברמן בהן, או למצער, להוכחת קיומה של זיקה ממשית אסורה אחרת של ליברמן אליהן, בתקופת היותו עובד הציבור", כתב.
וינשטיין מסביר שרוב העדים שנחקרו בפרשה אישרו את גרסתו של ליברמן, לפיה מיד לאחר מינויו לשר ניתק את קשריו עם החברות שהיה קשור אליהן קודם לכן (נתיב אל המזרח ומ. ל. 1), ואת גרסתו כי לא היה לו שום קשר לחברה שלישית שנחקרה. "חלק מהעדויות הללו מעוררות תמיהות וקשיים ולעתים לוקות הן בחוסר סבירות וסתירות. אלא שקשה מאד לבסס אישום פלילי, כאשר אין כמעט עדים המוסרים גרסה ברוח התיזה שהתביעה מציגה בפני בית המשפט", כותב וינשטיין.
היחידה שמסרה כי ליברמן המשיך לעמוד מאחורי החברות גם בזמן כהונתו כשר, הייתה העדה בקפריסין, מה שהפך אותה לעדה המרכזית בתיק. אלא שהיא מסרה מלכתחילה, כי מדובר ב"הבנה" או "אמונה" שלה בלבד, להבדיל מ"ידיעה". בהמשך היא אף סירבה לשתף פעלה עם הפרקליטות.
"בחינה דקדקנית של חומר הראיות מעלה כי לא נשלל החשד שעלה, לפיו ליברמן נקט במסכת מורכבת של תחבולות, השלובות זו בזו, ופעל כדי להסתיר את מעשיו, והכל כדי לאפשר לו להמשיך בעסקים וליהנות מפרותיהם, גם במהלך כהונתו הציבורית", כותב וינשטיין. "אלא שמאידך, לא ניתן לשלול את האפשרות לפרש את הראיות גם בדרך אחרת, המציעה הסברים חלופיים לתמונה פלילית זו. היעדרם הכמעט מוחלט של עדים המעידים לחובת ליברמן, לצד מתן הסברים חלופיים למרבית הראיות המחשידות שהונחו בפני, ולצד קיומן של ראיות של ממש התומכות בגרסת ליברמן, הביא להחלשה משמעותית של ראיות התביעה עד כי לא נותר בעיני עוד סיכוי סביר להרשעה".
וינשטיין על התארכות החקירה: "ב'מבחן התוצאה' התוצאה רחוקה מלהיות רצויה"
וינשטיין מתייחס גם לפרק הזמן הארוך שלקחה החקירה, וכותב כי "עיון בלוח הזמנים מעלה כי יש הסברים סבירים להתמשכות החקירה ולהתמשכות בדיקת התיק במשרדנו. ואולם עדיין, ב'מבחן התוצאה' התוצאה רחוקה מלהיות רצויה". אף שהתיק נחקר במשך שלוש שנים, הבהיר כי מדובר בפרק זמן סביר. גם עבודת הפרקליטות נמשכה זמן סביר כהגדרתו, אולם הסך הכל היה "ארוך מדי".
היועץ מתייחס גם לחילוקי הדעות שעלו בצמרת הפרקליטות בנוגע לתיק. הוא מודה שפרקליט המדינה משה לדור סבר כי יש מקום להגיש כתב אישום והגיש מסמך פנימי ובו תמצית עיקרי עמדתו. כמוהו סברו גם מנהלת המחלקה הכלכלית בפרקליטות אביה אלף, המשנה ליועצת רז נזרי והמשנה לפרקליט המדינה יהודה שפר. מנגד, משנה אחר של לדור, שוקי למברגר, סבר שאין מקום להגיש כתב אישום, וכך גם חמשת אנשי המחלקה הכלכלית שטיפלו בתיק. גם עו"ד יוסי קורצברג, בכיר בפרקליטות תל אביב שצורף לצוות שבחן את התיק, חשב שאין מקום להגיש כתב אישום.
פרקליטיו של ליברמן, עורכי הדין ירון קוסטליץ ועודד גזית ממשרדו של יעקב וינרוט ועורכי הדין גיורא אדרת ונתי שמחוני ממשרד אדרת-שמחוני מסרו כי הם מכבדים את החלטת היועץ המשפטי לממשלה וכי הם שוקדים על לימודה. "בעניין פרשת הדיווח על מעשי השגריר, נציין כבר עתה כי בית המשפט העליון כבר קבע בעבר בנסיבות דומות של אי דיווח על ידי שר המשפטים דאז, כי 'באי-הבאה של מלוא המידע הרלוונטי על ידי נושא משרה - ולו מישרה רמה - עובר לקבלת החלטה, לא טמונה חומרה כה קיצונית המחייבת שבית משפט יורה להעבירו מתפקידו'". לטענת הפרקליטים, "הדברים הללו מדברים בעד עצמם".