אחרי 51 שנים בשירות פעיל, נושאת המטוסים הראשונה בעולם שהונעה בעזרת כורים גרעיניים דוממה את מנועיה, ותפורק באיטיות בהליך יקר ומורכב שעלותו עשרות מיליוני דולרים.
ה"אנטרפרייז", שהייתה בעת השקתה ב-1961 הספינה הגדולה בעולם, נועדה לשרת 25 שנים בלבד, אך שופצה בחלוף השנים פעם אחר פעם, ושרדה בהצלחה חמישה עשורים של מלחמה, שתחילתם במשבר הטילים בקובה וסופם במשימות-התגרות במפרץ הפרסי.
הספינה הושבתה בטקס שנערך בסוף השבוע בנמל נורפוק שבווירג'יניה. מאות מפקדים ומלחים בשירות פעיל ובדימוס הצטופפו עם טכנאים ובני משפחה למרגלות נושאת המטוסים הענקית, שאורכה 342 מטרים ומשקלה 95 אלף טונות, ושהיוותה בסיס קבע לכ-4,600 חיילים וחיילות ו-80 מטוסים ומסוקים.
טקס הפרידה החגיגי, שכלל בשיאו מטחי כבוד מתותחי הספינה, נפתח דווקא באזכרה ובצלצולי פעמונים שקטים לזכר 28 מלחי הספינה שנספו באחד האסונות הכבדים ביותר שפקדו את הצי האמריקני. ב-14 בינואר 1969 פרצה דליקה על סיפון ה"אנטרפרייז", שעגנה מול חופי קוריאה הדרומית. רקטה שהוטענה לגחונו של מטוס פאנטום השתחרר בשל אדי חום שהגיעו מטרקטור שחנה על הסיפון, והפיצוץ היה בלתי-נמנע. הלהבות התלקחו במהירות והתפשטו לאזורים נוספים של הספינה, בהם אוחסנו פצצות המצרר, ורסיסים שניתזו מהן חוררו את מכלי הדלק של שאר המטוסים. כ-300 מאנשי הצוות נפצעו, 15 מטוסים הושמדו כליל וחורי ענק נפערו בסיפון ובדפנות האוניה, שהושבתה למשך חודשיים.
(תיעוד השריפה על סיפון ה"אנטרפרייז", ינואר 1969)
השריפה השביתה את הספינה בשנתה השישית בים. נושאת המטוסים הושקה בחודש אוגוסט 1962, ומיד הצטרפה לצי השישי שהוצב בים התיכון. כבר באמצע חודש אוקטובר של אותה שנה, הוקפצה ה"אנטרפרייז" לצד השני של העולם למשימתה המבצעית הראשונה, והשתתפה בהטלת המצור הימי על קובה, עת ארה"ב וברית המועצות ניצבו במשך שבועיים ימים על סף מלחמה גרעינית בשל משבר טילי הגרעין. המצור הסתיים ב-28 באוקטובר, כשארה"ב הסכימה בחשאי להסיר את סוללות הטילים שלה מטורקיה.
למעשה, הספינה השתתפה בפעילות קרבית ראשונה רק בסוף 1965, בהפצצות שסללו את הדרך למלחמת וייטנאם, בשש פרישות מבצעיות עד תחילת שנות השבעים. מאז, לקחה הספינה חלק פעיל כמעט בכל מערכה צבאית שהובילה ארה"ב ברחבי העולם, והייתה לחוד החנית של הפעילות האווירית במלחמת המפרץ ובפלישה השנייה לעירק.
ב-11 בספטמבר 2001, הייתה הספינה בדרכה מהמפרץ הפרסי חזרה אל הבסיס בווירג'יניה, כשבאמצע הדרך נודע למלחים על הפיגוע במגדלי התאומים בניו יורק. לימים, יספר מפקד הספינה, אדמירל ג'יימס וינפלד, כיצד הורה לסובב את חרטום הספינה ולשוב מיד למפרץ הפרסי, מבלי שהתייעץ עם מפקדיו, ללא שתיאם זאת עם שאר הספינות בצי ותוך שהוא "חותך" אותן במסלולן. כיום משמש וינפלד כסגן הרמטכ"ל של צבא ארצות-הברית. הספינה הגיעה תוך פחות מיממה לחופי פקיסטן, והמתינה שם לפקודה הרשמית לפתיחת מבצע "חירות מתמשכת" - המערכה נגד הטרור שהחלה בחודש אוקטובר של אותה שנה, ושטרם הסתיימה עד היום - ומטוסי הקרב שהמריאו מה"אנטרפרייז" זכו להיות הראשונים שהפציצו את מעוזי הטליבאן באפגניסטן.
חרף ההיסטוריה המפוארת של הספינה, מצפה לה סוף עגום למדי. בניגוד לכלי שיט שזכו להפוך למוזיאונים על פני המים, ה"אנטרפייז" תעבור הליך ממושך של גריטה, שיימשך שלוש שנים לפחות, במהלכו יפורקו ממנו הכורים הגרעיניים שאיפשרו לה לשהות בלב ימים למשך תקופות ממושכות כל-כך. בצי האמריקני הסבירו כי הדרך היחידה להגיע אל הכורים היא לחדור חורי-ענק בדפנות הספינה באמצעות מקדחים מיוחדים, ואמרו כי בסיום התהליך, לא יישאר זכר לספינה.
איך גוררים את נושאת המטוסים לנמל? צפו בהילוך מהיר
בשבוע הקרוב תיגרר הספינה לנמל אחר בווירג'יניה, שם ינוקז כל הדלק שנותר במכליה, ואנשי צוות של הצי יפרקו ממנה את כל כלי הנשק שנותרו בה. כעבור שבוע, הספינה תחל במסע הארוך לתחנתה האחרונה - מוסך הפירוק במדינת וושינגטון שבחוף המערבי של ארצות הברית. הכורים המפורקים יועמסו למכולות, ויושטו דרך נהר קולומביה אל אתר הפסולת הגרעינית הנפורד, שם ייטמנו באדמה בהליך מיוחד. בשל משקלה, נושאת המטוסים הגרעינית אינה יכולה לחלוף דרך תעלת פנמה, ולכן עליה להפליג לוושינגטון דרך כף הורן - הקצה הדרומי של אמריקה הדרומית, מול חופי צ'ילה.
המעריצים האמריקנים, שעלולים להתאכזב מ"מותה" של הספינה ההיסטורית, יכולים להתנחם בהודעה שפרסם הצי: אחת מנושאות המטוסים החדשות מסדרת "ג'רלד פורד" שנבנית בימים אלה, ושצפויה להיכנס לשירות בשנת 2025, תיקרא אף היא "אנטרפרייז", ותהיה הספינה התשיעית בהיסטוריה לשאת את השם המפורסם.
