פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "סטודנטים ערבים מרגישים בנוח ללמוד באריאל"

      בראיון מיוחד שולל נשיא המרכז האקדמי באריאל פרופ' יהודה דנון, את הטענות נגד ההכרה במוסד כאוניברסיטה ומסביר מה לדעתו הבעיה העיקרית בהשכלה הגבוהה. דברים שרואים משם

      נושא ההכרה במרכז האקדמי באריאל כאוניברסיטה עלה בחודשים האחרונים לכותרות ועורר מחלוקת גדולה במערכת הפוליטית והחינוכית. רבים טענו כי ההכרה תפגע בתקצוב יתר מוסדות ההשכלה הגבוהה, תוביל לבריחת מוחות וכי היא נעשית משיקולים פוליטיים גרידא. "זו תסמונת האוטובוס", מסביר נשיא המרכז האוניברסיטאי באריאל הנכנס, פרופ' יהודה דנון. "מי שעומד בחוץ, בתחנה, הנוסעים צועקים לו: 'אין מקום אל תיכנס', וכל אלה שעומדים מבחוץ ורוצים להיכנס לאוטובוס אומרים: 'תצטופפו, תנו לנו להיכנס'".

      פרופסור יהודה דנון מנהל המרכז האקדמאי באריאל (דרור עינב)
      "בעת שרבין קיבל תואר לשם כבוד, אני קיבלתי תואר לשם עבודה". פרופ' דנון (צילום: דרור עינב)

      פרופ' דנון מגיע מעולם הרפואה. בקורות החיים שלו, שנפרסים ודאי על פני כמה וכמה עמודים, ניתן למצוא תפקידים רבים הן בתחום הרפואה והן באקדמיה. במלחמת המפרץ, למשל, שימש כקצין רפואה ראשי, אחר כך הקים את בית החולים שניידר לילדים ובהמשך היה מופקד על ניהולו של בית החולים בילינסון בפתח תקווה. את חיי הרפואה שילב עם האקדמיה ועסק רבות בתחום מחקר האימונולוגיה (המערכת החיסונית) בה התמקד בעיקר במחלת האבעבועות השחורות.

      "סיימתי את הלימודים בשנת 66' וב-67' קיבלתי תואר דוקטור באמפיתיאטרון בהר הצופים. בעת שרבין קיבל תואר ד"ר לשם כבוד, אני קיבלתי לשם עבודה. התמחיתי באימונולוגיה במסגרת מכון ויצמן במסגרת קרן קציר, ואפרים קציר, נשיא המדינה לשעבר, היה המדריך שלי. כל השנים עבודתי הייתה משולבת באקדמיה גם מבחינת מחקר וגם מבחינת הוראה", מספר דנון בראיון לוואלה! חדשות.

      "כל ההתנגדות להקמת האוניברסיטה היא פוליטית"

      לגבי תהליך ההכרה במוסד, הוא מספר, ההיסטוריה חוזרת על עצמה. "כל האוניברסיטאות שקמו בישראל קמו על בסיס פוליטי בלי יוצא מן הכלל – העברית קמה בתור המפעל של התנועה הציונית להקים מוסד חינוכי בארץ ישראל. כשזו קמה, האוניברסיטה האמריקאית בביירות כתבה לנציב העליון דאז, שאין מקום לאוניברסיטה נוספת במזרח התיכון ושהיא תספק את כל הצרכים של המזרח התיכון בלימודים אקדמיים. כשקמה אוניברסיטת תל אביב זה היה הרצון של ראש העיר וגם אז הייתה התרעמות. כשבר אילן קמה הובטח שהיא לא תגזול מהתקציב הציבורי והיום הם מקבלים למעלה ממיליארד שקל בשנה".

      אז ההתנגדות היא תהליך כמעט אוטומטי?

      "במפורש כן. בשנת 2005 הממשלה קיבלה החלטה שישראל זקוקה לשתי אוניברסיטאות נוספות בגליל ובאריאל. אחרי ההחלטה הזו החל באריאל תהליך במסגרתו פנינו למל"ג וביקשנו להתחיל בהליכים למעבר לאוניברסיטה. היועץ המשפטי למערכת החינוך והיועץ המשפטי של מדינת ישראל החליטו שאריאל נמצאת תחת מרותו של המפקד הצבאי שהוא אלוף פיקוד מרכז. אז ההחלטה של היועמ"ש הייתה שצריך להקים גוף שמקביל למל"ג ביהודה ושומרון וכך הוקם מל"ג יו"ש שחברים בו גם חברים מהמל"ג.

      "הדעה הרווחת שהקימו גוף מיוחד על מנת להכיר באריאל, היא לא נכונה. אחר כך הקימו לאריאל ועדה מלווה שהורכבה מנציגים מכל האוניברסיטאות – בעל פרס נובל, שני אנשים שקיבלו פרס וולף, שלושה זוכי פרס ישראל. הם קבעו תהליך של שלוש שנים ותנאים שבהם המכללה באריאל צריכה לעמוד על מנת להפוך לאוניברסיטה. בין היתר, היה צורך להגדיל את מספר הסטודנטים, להרחיב את עומק המחקר, הגדלת מספר פרסומים, יותר סגל הוראה ועוד".

      "השלמנו את כל התהליך. כל נושא ההתנגדות להקמת אוניברסיטה באריאל מורכב מנושא פוליטי - יש אנשים שמתנגדים לאוניברסיטה באריאל לא משנה גם אם יהיה פה אדם שיזכה בפרס נובל (אגב, זוכה פרס נובל בכימיה דן שכטמן היה בן כיתתו של פרופ' דנון בתיכון – מ.ר). מבחינת תפיסת עולמם, הם לא רוצים לראות אוניברסיטה באריאל כמו שהם לא רוצים לראות את אריאל או את מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון. עמדה פוליטית זה כמעט כמו דת – להעביר אדם על דתו זה מאוד קשה וכך גם דעות פוליטיות. לזה מתלווה אלמנט של קנאה והחשש שייפגעו תקציבים".

      "אנשים מופתעים שיש לנו סטודנטים ערבים"

      משרד האוצר הבטיח תוספת תקציבית למוסד אם יוכר כאוניברסיטה בסך של כ-50 מיליון שקלים שייפרסו על פני מספר שנים, מהלך שעורר ביקורת מצד ראשי יתר האוניברסיטאות שהלינו על הפה הנוסף שינגוס בעוגה התקציבית. "התקציב של המוסדות האקדמיים עומד על 7.7 מיליארד שקל, כלומר אנחנו מדברים על סדר גודל של 2% מהתקציב הכולל", אומר דנון, "כך שלבוא ולומר שהפיכה לאוניברסיטה תפגע בכל המוסדות זה לא נכון. כל הטיעונים שמעלים הם טיעוני סרק, במפורש יש צורך באוניברסיטה נוספת. כמו כן, טענו שאנחנו נהיה גורם לבריחת מוחות מישראל ואני רוצה לומר שעוד לפני שקיבלנו שקל אחד מהתקציב של ההכרה, קלטנו 22 מדענים חוזרים שבאו אחרי שהשלימו דוקטורט בארץ ועשו פוסט דוקטורט בחו"ל".

      באריאל לומדים כיום כ-13 אלף סטודנטים, בהם 178 סטודנטים אתיופים - המספר הגבוה ביותר של סטודנטים ממוצא זה מבין מוסדות הלימוד, סטודנטים בעלי לקויות למידה ואפילו סטודנטים ערבים שמגיעים מכל קצוות הארץ. "אנשים תמיד חושבים שאנשים שלומדים פה זה נוער הגבעות", אומר דנון, "וזה במפורש לא נכון. הלוואי שיכולנו לגייס את נוער הגבעות לעשות דברים יותר חיוביים ולא להתפרחח. רוב הסטודנטים באים מהעבר המערבי של הקו הירוק ולא מהעבר המזרחי. יש לנו מספר גדול יחסית של סטודנטים ערבים. כששואלים בחורה מוואדי ערה למה היא באה לפה, כשבדרך מכפר קרע לכאן יש את מכללת עמק יזרעאל, נתניה ורופין היא אומרת שיש מספר סיבות: הם מרגישים פה טוב יותר, הם מסוגלים לגור כאן ולא להתחיל להתמודד עם שכירות בתל אביב, ירושלים או באר שבע, שלא לדבר על צפת שם עשו עליהם חרמות. אנשים מאוד מופתעים שיש לנו סטודנטים ערבים, אבל למעשה אנחנו אוניברסיטה דמוקרטית".

      המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון (ספק 500)
      באריאל לומדים כ-13 אלף סטודנטים, בהם 178 סטודנטים אתיופים

      אולם למרות ההרמוניה והדו-קיום שעולים מהדברים, יש גם קשיים לא מעטים שמקורם בלגיטימציה שיש לתת או לא לתת למוסד אקדמי שנמצא בתוך עיר שנמצאת מעבר לקו הירוק, בעיקר בזירה הבינלאומית. "יכולים להרגיש בזה (בחרמות – מ.ר) כשאתה שולח עבודה לפרסום בעיתון בינלאומי, כשפונים לקרנות בינלאומיות או כשנוסעים לכנסים. עם זאת, לפני שנכנסתי לתפקיד, הייתי במרוצת סיכום עבודת גדולה על אבעבועות שחורות אותה כתבתי עם השותפים שלי מירושלים, באר שבע ותל אביב", הוא מספר.

      "כאשר העבודה גובשה ונשלחה ידעו שאני עומד להיות נשיא באריאל ואף אחד לא אמר לי: 'תשמע אנחנו עכשיו מחרימים אותך כי אתה הולך לשם'. אף אחד לא העלה על דעתו להחרים. אני מוכרח להגיד שאת נושא החרמות המציאו היהודים. היו חרמות שונות בבתי הכנסת, בבתי המדרש, בבתי הקברות, זה דבר שהיהודים מאוד מיומנים בו. מבחינה זו, יש לנו קשר עם 35 אוניברסיטאות במדינות העולם בהן רשימה מוכרת של אונסק"ו שהוא לא ארגון שהוא מידידי ישראל. אריאל נמצאת שם במקום הראשון, נכון זה בגלל שאנחנו באות A, אבל עדיין", הוא מתבדח.

      דנון מספר גם על שיתופי פעולה אקדמיים עם ערב הסעודית ואפילו עם אירן, ועל כנסים בינלאומיים שקיים המוסד אליהם הגיעו סטודנטים מטורקיה ואף מרצה פלסטיני. "חלק גדול מהאנשים שעינם צרה והם מאוד קולניים בנושא של התנגדות, לא ביקרו פה אף פעם. הם לא יודעים איך המוסד נראה ואיפה הוא נמצא. כך למשל, המל"ג הזמינה עבודה בנושא 'מה תהיה ההשפעה של הפיכת אריאל לאוניברסיטה על האזור?'. האדם שכתב אותה, מתחום הגיאוגרפיה, כתב, בין השאר, שהאוניברסיטה באריאל קרובה מאוד למכללת רופין, ולמכללת רופין לא יהיו סטודנטים כי כולם יעברו לאריאל. לא דובים ולא יער. אלו דברים שאין להם שום בסיס".

      "רוצה לשים את הדגש על מדעי הרוח"

      לסיכום, מספר דנון על החזון שלו למרכז ועל הבעיה הגדולה לדעתו במערכת ההשכלה הגבוהה כיום – בתי הספר לחינוך והכשרת מורים. לטענתו, "הבעיה העיקרית של מערכת ההשכלה הגבוהה היא החינוך, הכשרת מורים. חשוב מאוד להשקיע בדור הצעיר. ילדים יכולים להתחיל ללמוד הרבה יותר מוקדם. אני רוצה לשים את הדגש על מדעי הרוח, היהדות וחינוך. התחומים האלה הם נכים בחלק מהמוסדות בגלל הפיצול וההפרדה במכללות לחינוך והאוניברסיטאות. לדעתי צריך להקים פה בית ספר לחינוך כך שאדם שלומד כימיה או ביולוגיה יקבל תעודת הוראה. אנשים נרתעים ממדעי הרוח כי הם חוששים שהם יסיימו את הלימודים בלי אפשרות להתפרנס. אצלנו, בתוספת שולית קטנה מאוד לסטודנט, הוא יכול להוציא גם תעודת הוראה. גם אם ירצו להישאר באקדמיה יש להם כלים איך לגשת להוראה ולתלמידים".

      לקריאה נוספת:
      הטבלה לא משקרת: סטודנטים במכללות מרוצים יותר
      זעם בשמאל על ההכרה באריאל: "מסר קיצוני לעולם"
      הממשלה אישרה: המרכז באריאל יוכר כאוניברסיטה

      לפניות לכתבת: michalresh1@walla.com