סקוטלנד ובריטניה חתמו היום (שני) על הסכם לקיום משאל עם בסקוטלנד, שייקבע האם המדינה תיפרד מהממלכה המאוחדת לאחר יותר מ-300 שנות סיפוח ותזכה לעצמאות. על פי ההסכם, עליו חתמו באדינבורו ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, ומנהיג "המפלגה הלאומית הסקוטית", אלכס סלמונד, המשאל ייערך בסוף שנת 2014.
במסגרת ההסכם נקבע כי משאל העם יכלול שאלה אחת בלבד שתעסוק ישירות בנושא העצמאות, שהתשובה עליה תהיה שלילית או חיובית. כמו כן נקבע כי גם קטינים החל מגיל 16 יוכלו להביע את עמדתם במשאל. על אף התנגדותו של ראש הממשלה קמרון לפילוג, סיכמו בריטניה וסקוטלנד כי ללא קשר לתוצאות המשאל, הצדדים יעשו כל שביכולתם על מנת לממש את רצון העם הסקוטי.
קמרון ציין בעבר כי יסכים למשאל עם רק במידה ויכלול שאלה יחידה וישירה, בעוד סלמונד דרש לכלול בו מספר שאלות מורכבות באשר להיבטים שונים במהלך, ככל הנראה על מנת להשיג תמיכה גם ממצביעים פחות החלטיים. "ההחלטה הנכונה עבור סקוטלנד, שנכונה גם עבור הממלכה המאוחדת, היא שתהיה שאלה אחת פשוטה וישירה שתקבע האם סקוטלנד תשאר בממלכה המאוחדת או תיפרד ממנה", אמר היום קמרון לרשת BBC. כמו כן, הוסיף קמרון כי "המשאל חייב להיערך לפני סוף שנת 2014".
מנגד, ציין סלמונד, המכהן כ"שר הראשון" של סקוטלנד (תפקיד המקביל לראש ממשלה) כי "זהו יום היסטורי עבור סקוטלנד". לדבריו, "הסכם אדינבורו קבע כי בתוך שנתיים ייערך משאל עם שירכיב הפרלמנט הסקוטי עבור עמו. אני מאמין שזה צעד משמעותי וחשוב קדימה". סלמונד הוסיף: "האם אני מאמין שהעצמאות תנצח במשאל? כן. ואני מאמין שהיא תזכה באמצעות הבטחת עתיד טוב יותר עבור ארצנו, הן כלכלית והן חברתית".
סקוטלנד עצמאית עלולה להיקלע למשבר כלכלי
אך האם חמישה מיליון הסקוטים, כעשירית מהבריטים, בכלל רוצים עצמאות? פרשן רשת ה-BBC, אנדרו בלאק, ציין היום כי אין תשובה חד משמעית לשאלה הזו, שהתעוררה מחדש עם הקמת המפלגה הלאומית הסקוטית ב-1934.
כמעט מאה נוספת לאחר הקמתה, ב-2007 ניצחה המפלגה לראשונה בבחירות. בשנה שעבר שחזרה המפלגה את ההישג ואף הגדילה את הרוב הפרלמנטרי שלה. עם זאת, לדברי הפרשן בלאק, הדבר לאו דווקא מצביע על תמיכה גבוהה ביוזמת העצמאות; רבים מאוד הצביעו למפלגה מאחר שהיוותה אלטרנטיבה למפלגת הלייבור, וכן לאור האהדה לסלמונד עצמו, שנתפס כמנהיג מצוין.
הספק באשר ליוזמת העצמאות נובע מאותה סיבה שהביאה את סקוטלנד מלכתחילה לקבל על עצמה את מרות הכתר הבריטי: החשש מחורבן כלכלי וחברתי. עצמאות היא רעיון יפה, אך כשנוחתים על קרקע המציאות, מגלים כי רגע לאחר ההכרזה, ימצאו הסקוטים את עצמם באחת המדינות המובילות באירופה בשיעור העוני, במחלות כרוניות, באלכוהוליזם ובשימוש בסמים, בהשמנת יתר ובפשיעה חמורה.
כך למשל, האוצר הבריטי משקיע כיום 16,000 דולרים בשנה בממוצע בכל סקוטי, לעומת 13,500 בכל אנגלי. ב-2008, הצילה ממשלת בריטניה את שני הבנקים הגדולים של סקוטלנד מקריסה. סוגייה נוספת שעשויה להטריד את הסקוטים במשאל העם הינה שאלת המטבע - סקוטלנד עצמאית תיאלץ להיפרד לשלום גם ממטבע הפאונד הבריטי, עדיין החזק בעולם, ולעבור למטבע האירו, החווה בימים אלו את המשבר הקשה בתולדותיו.
באופן מפתיע, דווקא בלונדון ממשיכים להתנגד לעצמאות סקוטית. אחת הסיבות העיקריות לכך היא ככל הנראה הנפט בים הצפוני, שסלמונד דרש בעבר מבריטניה לקבל בעלות על 90% מרווחיו. לטענתו, כספי הנפט, לצד צמיחה יחסית בענפים אחרים בשנים האחרונות, יספיקו לסקוטלנד כדי לבנות משק חזק ומשגשג.
