בנובמבר 2002 פנה ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, לנשיא משה קצב וביקש ממנו להסכים לפיזור הכנסת ולקיום הבחירות בתחילת 2003. בנאום שנשא למחרת פירט שרון את הבעיות שבהן נתקל מול השותפות הקואליציוניות, תוך שהוא מדגיש את הקושי שבהעברת תקציב המדינה. האחריות הלאומית, טען, היא זו שהביאה אותו לפגישה עם הנשיא. שרון פתח את דבריו בהתייחסות לאירוע חבלני שהתרחש יום לפני כן. הוא סיים אותם באמירה כללית סביב האפשרות למלחמה עם עירק. חלף עשור. עכשיו זה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שניצב במסיבת עיתונאים ומספר על האחריות הלאומית שלא הותירה בפניו ברירה. הוא לא פסח על קיטורים בנוגע לשותפות הקואליציוניות. את דבריו הוא פתח בחיזוק תושבי הדרום שסבלו ביממות האחרונות משיגורי טילים. כמובן שהוא לא שכח להזכיר את העניין הזה של הסכנה הביטחונית ממזרח. בתפקיד עירק: אירן.
כן, כאלה הם הפוליטיקאים שלנו. לועסים וממחזרים את עצמם עד דק ומצפים שנאמין. נדמה שמאז שהוא נכנס למערכת הפוליטית, לא זכה נתניהו לכל כך הרבה מחמאות מעמיתיו על צעד כלשהו שעשה, כפי שקיבל אמש. כולם שיבחו, קילסו והיללו. כולם שיגרו הודעות שבהן הדגישו עד כמה מפלגתם מוכנה לבחירות. הפתטיות של חלק מאותם פוליטיקאים, שבעוד זמן קצר הם ומפלגותיהם יושלכו שותתות דם בצדי הדרך של ההיסטוריה, כבר ממש מכמירת לב.
ולמרות הכל צפויה לנו מערכת בחירות מעניינת. הבחירות הפנימיות בליכוד שכרגע הסקרים צופים למפלגה מספר מנדטים זהה פחות או יותר לבחירות 2009 צפויות להיות אכזריות. אם חוקת הליכוד לא תשונה (וכנראה שהיא לא) ימצאו את עצמם 6-7 ח"כים מכהנים בחוץ. אחד השרים במפלגה סיפר איך זמן קצר אחרי בחירות 2009 הוא הגיע לאירוע משפחתי של אחד מחברי המרכז. מכיוון ששאריות ריח הבחירות עוד נישאו באוויר, הוא חשב שיהיה שם לבדו מבין חברי סיעתו. בהיכנסו לאולם ציפתה לו הפתעה. חברי כנסת, שרים ושאר עסקני המפלגה כבר הצטופפו בפנים. ברגע הזה הבנתי, הוא מספר, שהעבודה לקראת הבחירות הבאות כבר החלה. בשנים שחלפו מאז הבינו הבכיר ושאר חבריו שאצל נתניהו כל יום הוא זמן אפשרי לבחירות. ולכן מבחינתם הרגל לא ירדה לרגע מדוושת הגז.
ישראל בדרך לבחירות - כותרות אחרונות:
הכנסת תפוזר כבר בעוד שבוע: "לשמור על יציבות"
הולכים לבחירות: כך תפוזר הכנסת ה-18 טרם זמנה
הרשימה של יאיר לפיד: רב, דוקטור, עיתונאי וראש עיר
בש"ס נשואות העיניים לעבר אריה דרעי, שהודיע על שובו לזירה הפוליטית. כל מהלך של דרעי יעורר מהומה רבתי. אם יתמודד במפלגה עצמאית מול ש"ס הוא ישבור את ההגמוניה בציבור החרדי- מזרחי שלא מתמודדים מול הרב עובדיה. אם יתממש הסיפור שאותו הביאה אמש רינה מצליח בחדשות 2, ולפיו יהיה דרעי יו"ר ש"ס ואלי ישי יקבל את התיק הבכיר במקרה שש"ס תהיה בממשלה הבאה, יוכלו במפלגה לחלום על חזרה לבחירות 99' המתוקות, על 17 המנדטים שלהם. באיחוד הלאומי ובמפד"ל מדברים בריש גלי על איחוד שלטענתם יביא להם 10 מנדטים, ובישראל ביתנו כמו תמיד מחכים להודעה דרמטית של הפרקליטות בנוגע לאביגדור ליברמן, שמגיעה לרוב בעת מערכות בחירות ומקפיצה את כמות המנדטים של מפלגה.
אבל עם כל הכבוד לגוש הימין, הדרמה האמתית תתחולל בגוש המרכז-שמאל. לשלי יחימוביץ' וליאיר לפיד יש, על הנייר, המון מקום לשמות חדשים ואטרקטיביים. גם בקרבתה של ציפי לבני מדברים על שמות מעניינים שהביא לה חיים רמון למקרה שתחליט להתמודד. שאול מופז, עם קדימה המדשדשת, מקווה לעשות את הבלתי ייאמן ולהצליח לשקם את מפלגתו. אהוד ברק יסתפק בלעבור את אחוז החסימה. השאלה שתשוב ותעלה לאורך כל מערכת הבחירות הזו תהיה האם ייתכן איחוד כוחות בגוש מאחורי מועמד אחד לראשות הממשלה. יחימוביץ' מאוד רוצה את לבני לידה, אך קשה לראות אותה מסכימה לכהן כמספר 2 של מישהי חסרת ניסיון מיניסטריאלי. ראש הממשלה מודע היטב לתסריט הזה, והדבר טורד את מנוחתו. גורמים בסביבתו מייעצים לו לחבור לליברמן במקרה של איחוד בשמאל, כדי לנסות ולבסס גוש חוסם.
אירועי טרור והמצב הכלכלי הקשה גרמו לכך שבחירות 2003 התקיימו באווירה קשה. בסקר שערך אז המכון הישראלי לדמוקרטיה ענו 72% מהנשאלים שהמצב הכלכלי בישראל הוא רע או רע מאוד. 81% אמרו שממשלת שרון אינה מצליחה כלל או שאין לה הצלחה רבה בפתרון הבעיות שניצבות בפניה. זה הסתיים ב-38 מנדטים לשרון ולליכוד, לעומת 19 לעמרם מצנע ולעבודה. נתניהו היה קונה היום ניצחון בפער קטן הרבה יותר.