פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      במערכה מול אירן - ישראל היא זו שמאיימת

      הודעת ההנהגה באירן על האפשרות של פתיחה במתקפת מנע אם יחושו שתקיפה מתקרבת נתפסה בישראל כ"עליית מדרגה". יוסי מלמן סבור כי מדובר ביישום סביר של הזכות להגנה עצמית

      מפקד חיל האוויר והחלל במשמרות המהפכה באירן, גנרל אמיר עלי הג'יזדא, אמר אתמול (ראשון) בראיון לטלוויזיה הממלכתית "אל-עלאם" כי "אירן לא תפתח במלחמה, אך ייתכן כי תיזום מתקפת מנע אם תהיה בטוחה שהאויב נערך לתקוף אותה".

      פרשנים בישראל מיהרו מיד לקבוע כי זו התבטאות "מאיימת" ומבטאת "עליית מדרגה", במתיחות בין שתי המדינות. אך באוזניי דבריו נשמעו דווקא סבירים והגיוניים. לכל מדינה יש זכות להגנה עצמית, שמעוגנת במשפט הבינלאומי. זכות זו גם מעניקה לה הצדקה לצאת למלחמת מנע או להכות מכה מקדימה, אם היא סבורה כי היא עומדת להיות קורבן למתקפה של האויב. זה בדיוק מה שעשתה ישראל במלחמת ששת הימים ב-5 ביוני 1967 ולמרבה הצער, לא עשתה באוקטובר 1973.

      האמת צריכה להיאמר כי בעצם מי שמחרחר מלחמה ומשמיע איומים הם מנהיגים ישראלים. הם עושים זאת בהכרזות פומביות, ברמיזות, בהדלפות ובתדרוכים לעיתונאים. מאז שנבחר בנימין נתניהו לתפקיד ראש הממשלה לפני יותר משלוש שנים וחצי, לא עבר שבוע מבלי שתושמע הצהרה מפיו, מפי שר הביטחון או מפי שר אחר על הצורך לתקוף את אירן.

      אולי ההכרזות של ראש הממשלה ושר הביטחון מסתירות מהלך החבוי מן העין. לא רק ליצור מראית עין כי ישראל עומדת לתקוף , בבחינת "תחזיקו אותי", ולא רק לאיים במתקפה כזו כדי להניע את הקהילה הבינלאומית להטיל עיצומים על אירן - אלא לחולל פרובוקציות שיוציאו את מנהיגי אירן משלוותם, יגרמו להם לאבד את עצביהם ויובילו אותם להחלטה שגויה לתקוף את ישראל במה שהם, האירנים, יגדירו כ"מכת מנע". תרחיש כזה, אם יתגשם, ישחק כמובן לידי ראש הממשלה, שיוכל לטעון כי ישראל היא הקורבן ואירן היא התוקפן.

      אז מה הפלא שאירן חשה מאוימת? תחושת האיום של ההנהגה בטהרן מתודלקת לא רק מההכרזות של מנהיגי ישראל וקצינים בכירים שלה, היא נובעת גם ממעשים. אירן מצויה תחת מתקפה. מדעניה מחוסלים, פיצוצים מסתוריים פוגעים באתריה הגרעיניים, ציוד שהיא רוכשת בחוץ לארץ מתגלה כפגום ווירוסים קטלניים משבשים את פעולת מערכות המחשוב שלה. במערב קוראים לכך לוחמת סייבר ו"מלחמה חשאית", אך בעיני אירן זו מלחמה לכל דבר.

      נכון, אירן היא מדינת אויב. מנהיגיה חוזרים השכם והערב על תקוותם כי ישראל לא תתקיים. כשהדברים נשמעים מפי אנשים חדורי אמונה דתית, לעיתים גם מלווים בהזיות משיחיות, צריך להיות ערניים ולהתייחס אליהם במלוא הרצינות. אך אסור גם לאבד את העשתונות ולהיקלע לפניקה.

      האירנים בהיסטריה

      יש לזכור כי מנהיגי אירן, לפחות על פי ה"רקורד" שלהם, מתנהגים ברציונליות ויודעים את גבולות הרטוריקה שלהם. הם מייחלים לחיסולה של ישראל, אך נזהרים שלא לומר במפורש כי אירן היא זו שתיזום מהלך להשמדתה. וכמובן אסור לשכוח, עם כל הכבוד להישגיה הטכנולוגיים, אירן היא מדינת עולם שלישי נחשלת ומושחתת מן המסד ועד הטפחות, שיכולתה הצבאית מוגבלת.

      התגובות של מנהיגיה ומפקידה הבכירים בימים האחרונים, יותר משהם ביטויים "מאיימים", הם מבטאים בעיקר פחד, שלא לומר היסטריה. כפרפראזה על דבריו של בנימין נתניהו לפני כמה שנים, אפשר לומר על מנהיגי אירן כי הם "מ-פ-ח-ד-י-ם".

      משטר כוהני הדת באירן, אולי בפעם הראשונה מאז הפכה המדינה לתיאוקרטיה (רפובליקה איסלמית) לפני 33 שנים – חושש לקיומו. הוא חש שטבעת המצור סביבו מתהדקת. מנהיגי ישראל מאיימים עליו בתקיפה צבאית, הקהילה הבינלאומית מטילה עליו עיצומים כואבים המדרדרים את הכלכלה, הציבור מבית נרגן ומתוסכל ונשיא ארצות הברית שב ומבטיח שלא ירשה לאירן להצטייד בנשק גרעיני.

      אם יש התבטאויות שבאמת צריכות להדאיג, הן דווקא הדברים שהשמיעו בימים האחרונים כמה חברי פרלמנט אירנים, ובהם יושב הראש עלי לריג'אני, שמדברים בו גם כעל מועמד לבחירות לנשיאות ביוני 2013. הם האשימו את הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) ואת העומד בראשה, יוקיה אמאנו, בכך שהם בעצם מעין שלוחות של המודיעין הישראלי ומשתפים עמו פעולה. לריג'אני וחבר פרלמנט נוסף גילו כי באירן מתקיים ויכוח נוקב אם לא מוטב לפרוש מהחברות באמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (ה-NPT) ולהפסיק את שיתוף הפעולה – גם אם הוא מוגבל – עם סבא"א.

      אם אירן תקבל החלטה כזו – זה יהיה מהלך שבמודיעין הישראלי מגדירים אותו כ"פריצה" אל הגרעין. לאסור על פקחי סבא"א לבקר באתרי הגרעין וסילוק המצלמות מהם, הם אחד מה"סימנים המעידים", שנבנו במערכות המודיעין לפיהם אירן עומדת להעשיר אורניום לרמה של 90%, כדי לייצר חומר בקיע לפצצה, ולהרכיב אותה. צעד כזה, אם יקרה – הוא האיום האמתי. הוא יקרב את ישראל או את ארצות הברית למלחמה יותר מכל ההכרזות, גם המתלהמות ביותר משני הצדדים.

      עוד באותו נושא:
      אובמה על הלחץ מצד נתניהו: "רעשי רקע"
      אחמדינג'ד: הציונים הרפתקנים, זכותנו להגן על עצמנו
      אירן: חברת סימנס ניסתה לחבל בתכנית הגרעין שלנו