פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      עדויות אגרנט נחשפות: זמיר לא הבין, גולדה לא ידעה

      מסמכי הוועדה לחקירת מלחמת יום כיפור מעלים, דרך עדות עוזר ראש המוסד, תמונה של שאננות גדולה בהנהגה. בין היתר, לא דווח לראש הממשלה על מברק "המלאך" שהתריע מפני מלחמה

      עדויות אגרנט נחשפות: זמיר לא הבין, גולדה לא ידעה
      צילום: לע"מ, עריכה: מיכאל ברגמן, קריינות: אביב אברמוביץ'

      עוזר ראש המוסד בתקופת מלחמת יום הכיפורים, אלפרד עיני, הציג בעדותו בפני ועדת אגרנט את השאננות שאחזה בצמרת המדינה גם ברגעים הקריטיים שקדמו למלחמה. עדותו, כפי שנחשפת היום (חמישי) לראשונה על ידי משרד הביטחון, מגלה כי ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר, לא הייתה חשופה לכלל החומרים שהגיעו לידי המוסד, ודיווחים קריטיים שאולי יכלו לסייע בהיערכות לבלימת כוונות המצרים הועברו אליה באיחור.

      ועדת אגרנט (לשכת העיתונות הממשלתית , סער יעקוב)
      חברי ועדת אגרנט (צילום: סער יעקוב, לע"מ)

      בספרו של ראש המוסד בימי מלחמת יום הכיפורים, צבי זמיר, "בעיניים פקוחות", בהוצאת כנרת זמורה ביתן, הוא מספר כי חודש אחרי שנפגש עם "המלאך", אשרף מרואן, חתנו של גמאל עבד אל-נאצר והמקור הישראלי בצמרת המשטר המצרי בשנות ה-70, שהוכתר על ידו כ"האיש אולי הטוב שבמקורות האנושיים של המוסד", יצר "המלאך" קשר עם מפעילו. במסר שהעביר ב-4 באוקטובר, בלילה שבין רביעי לחמישי, ביקש מרואן פגישה דחופה עם ראש המוסד כדי לדבר על המלחמה.

      לדברי זמיר, הוא הסביר בהודעה את נחיצות הפגישה, את מקומה ואת מועדה, ותו לא. שיחת הטלפון שלו אל המפעיל הייתה קצרה מאוד. בפגישה זו אמר לו "המלאך" כי המלחמה תפרוץ למחרת, ב-6 לחודש. בסיום הפגישה ניסח זמיר הודעה בקודים והעביר אותה לראש לשכתו: "תהיה מלחמה, והיא תיפתח מחר ב-6 באוקטובר, על ידי מצרים וסוריה". בעדות של עוזר ראש המוסד, אלפרד עיני, שנחשפת על ידי משרד הביטחון לראשונה, עולה תמונה מעט שונה מזו שהציג זמיר בספרו, כולל פרטים שמעידים על חוסר ההבנה של המידע המודיעיני יקר הערך שהעביר "המלאך".

      "מברק מהסוג הזה עוד לא היה לנו"

      עיני פתח את עדותו בכך שסיפר על שיחת הטלפון שקיבל בשעה 02:30 לפנות בוקר בלילה שבין 4 ל-5 באוקטובר מלשכת ראש המוסד. "קיבלתי מברק מלונדון (פרטי ההודעה שהעביר אשרף מרואן - א.ב). הפקידה הקריאה לי את תוכן המברק. היה נדמה לי שזו התרעה לפתיחת מלחמה. עוד לא קרה שהיה לנו מברק מסוג זה, טלפנתי לראש המוסד צבי זמיר שאמר 'בסדר. אצא לראות אותו בבוקר'. מיד התקשרתי לאנשים שמטפלים בטיסות אנשי מוסד, כדי לארגן טיסה בבוקר מוקדם לראש המוסד במטוס הראשון שיש".

      בעדותו בפני חברי ועדת אגרנט, סיפר עיני כי ראש המוסד סיפר לו על דיווח של ראש אמ"ן, אלי זעירא, כי הרוסים עוזבים את סוריה. "אני אמרתי לראש המוסד שמה שאמר לו ראש אמ"ן משתלב יפה עם מה שאני הודעתי לו, ואז התברר לי שראש המוסד לא הבין את ההודעה הראשונה שלי מספיק. כלומר הוא היה חצי ישן כנראה, והוא לא תפש שמה שאני מסרתי לו, ממש מדבר על התרעה למלחמה". עיני התקשר שוב לזמיר ודיבר אתו על כך. "הוא אמר לי שהוא הולך לטלפן שוב אל ראש אמ"ן למסור לו את הדבר. בבוקר כשפגשתי אותו, הוא אמר לי - חזרנו על הנקודה הזאת והוא אמר שבאמת הוא לא שם לב קודם לעובדה הזאת ושהוא שוחח עם ראש אמ"ן בנושא ההתרעה ואמר לו שהוא נוסע לפגוש את (בפרוטוקול שם מחוק – "המלאך")".

      עיני הסביר לאחר מכן כי נראה היה לו שכשראש המוסד אמר לראש אמ"ן שהוא טס, הוא לא הסביר לו שיש משמעות דרמטית לעניין. יו"ר הוועדה, שמעון אגרנט, שאל את עיני: "אתה חשבת שזו פתיחה במלחמה?". עיני השיב: "אני חשבתי שזאת התרעה על פתיחה במלחמה. בפרט כאשר ראש המוסד סיפר לי על הוצאת משפחות המומחים הרוסים, לא היה לי ספק כבר, ולכן אמרתי לו עוד פעם. התרעות מהסוג הזה? אף פעם. מברק מהסוג הזה עוד לא היה לנו. כלומר מברק מהסוג הזה לא היה לנו אף פעם. גם לא מאיש אחר".

      גולדה מאיר ראש ממשלת ישראל בזמן מלחמת יום הכיפורים (AP , Bob Daugherty)
      "העברת המידע לראש הממשלה לא נועדה לצרכים אופרטיביים". גולדה מאיר (צילום: AP)

      בעקבות השיחה בין ראש המוסד לראש אמ"ן, זימן זעירא דיון לשעה חמש בבוקר, אליו הגיע עוזר ראש המוסד לתחום המבצעי, שלמה כהן. למרות ההבנה אצל ראש אמ"ן כי טיסת ראש המוסד ללונדון היא דרמטית, לא נראה שכך נהגו אנשי ראש המוסד. הרמטכ"ל לשעבר, יגאל ידין, הקשה על עיני בעדות, ושאל בצורה עקיפה מדוע לא בחר לעדכן את ראש הממשלה ואת שר הביטחון במהות הטיסה של זמיר ללונדון. "האם נשקלה אפשרות בשל הבהילות והדחיפות להעביר את פרטי המברק גם לראש הממשלה?" שאל ידין, ועיני השיב: "במקרים כאלה מעבירים בדרך כלל בדיעבד, אחרי יום או יום וחצי". יו"ר הוועדה אגרנט חידד את השאלה, "שקלת האם להעביר את זה לראש הממשלה או לא?", ועיני ענה: "לא היה לי שום ספק. לא חשבתי להעביר. לא העליתי על דעתי שאני אעביר את זה בלילה. למחרת בבוקר כן".

      האם "המלאך" היה סוכן כפול?

      מפרוטוקול הוועדה עולה כי רק למחרת בשעה 09:30 התקשר עיני למזכיר הצבאי של ראש הממשלה גולדה מאיר, תא"ל ישראל ליאור, אך אמרו לו שהוא בישיבת ממשלה. עיני נהג בניגוד גמור לחשיבות הידיעה, וסיפר: "השארתי הודעה שיתקשר איתי כאשר יצא משם. ליאור התקשר. אני לא זוכר באיזו שעה אבל לפני הצהריים. הוא אמר ששר הביטחון דיווח לראש הממשלה שראש המוסד נסע לחו"ל". תא"ל ליאור העיר לעיני על כך שקיבל את ההודעה משר הביטחון ולא ממנו ישירות כפי שמצופה היה בשל החשיבות של תוכן הדברים. חברי הוועדה לא הרפו מעיני, והתעקשו להבין מדוע לא העביר את פרטי המברק הבהול שקיבל ראש המוסד גם לשר הביטחון ולראש הממשלה, אחרי שהבהיר כי מדובר במברק חריג ביותר. עיני הסביר כי בעיניו העברת המידע לראש הממשלה לא נועדה לצרכים אופרטיביים, "לי לא היה נראה כטבעי שאני אעיר את ישראל ליאור בלילה כדי לספר לו".

      עיני ציין בפני חברי הוועדה כי "המקור" ("המלאך" - א.ב) מצא לנכון לרשום במברק כי הקוד שניתן הוא קוד להתרעה מפני מלחמה ולא הסתפק במסירת הקוד עצמו, כפי שמקובל מבחינה מבצעית, עקב חשש שתוכנו ייחשף על ידי גורמים עוינים. עיני התייחס גם לנקודה זו, ואמר: "הוא פחד שזה יגיע מאוחר בלילה, והוא חשש שתוך כדי שינה יקראו ולא ישימו לב עד הבוקר. אז הוא אמר 'רבותי שימו לב'. אם לא היה מוסיף את זה, לא הייתי יודע מה זה (על מהות המברק - א.ב)".

      חברי הוועדה העלו את האפשרות שמרואן היה סוכן כפול וכי בזמן שליחת המברק בשעה 2:30 לפנות בוקר למטה המוסד, בחר "המלאך" לצרף למילות הקוד של ההתרעה למלחמה את ההסבר לכך שמדובר בהתרעה. חברי הוועדה טענו בפני עיני כי ההחלטה של המקור לצרף את ההסבר להתרעה ולא להסתפק במסירת הקוד, יכולה להתפרש כביטחון עצמי מופרז בשל העובדה כי הוא סוכן כפול ואם המידע שהעביר ייחשף למצרים, לא יאונה לו כל רע. "אני חושב שאם נלך אחורה עם הדברים שהוא נתן לנו, ניווכח מיד שהדבר הזה לא תופס אצלו". על תיאוריית הסוכן הכפול אמר עיני: "אני חושב שהכי קל היה לו לא לצאת מארצו ולא למסור שום דבר. ואז לא היינו יודעים כלום. אף אחד לא היה בא אליו בטענות למה לא יצאת, כי אנחנו יודעים שהוא לא בהכרח יכול".

      ראש מוסד לשעבר צבי זמיר, אוגוסט 2012 (לשכת העיתונות הממשלתית)
      ראש המוסד, צבי זמיר (צילום: לע"מ)

      על הרגע הגורלי בו מסר זמיר בשיחת טלפון לעיני את ההודעה בקודים על המידע הישיר שהעביר "המלאך" לפתיחה במלחמה, שחזר עיני: "הוא סיפר לי ברמזים שהעברתי אותם כפי שהעברתי אותם. את ההודעה ההתרעתית המפורשת עם התאריך והזמן המשוער קיבלתי מראש המוסד והעברתי גם לישראל ליאור, העברתי לראש אמ"ן, העברתי ליהושע רביב, וגם לאריה שלו על פי בקשת ראש אמ"ן. בחמש לפנות בוקר התקשר אליי שר הביטחון וביקש ממני לדעת מילולית את ההודעה ומסרתי לו אותה שוב".

      "פקפקנו כי נאמר לנו שזה לא ייתכן"

      חברי הוועדה התקשו להבין כיצד עובד צינור העברת המידע לראש הממשלה ומדוע מידע מודיעיני נחוץ והכרחי לבניית התמונה המלאה באזור לא מגיע בצורה ישירה לראש הממשלה. עיני ניסה להסביר את הכשל בהעברת המידע בצינורות המקובלים, אך נראה שלא הצליח לשכנע. "הקריטריון שהיה אז הוא שאנחנו מעבירים בדרך כלל לראש הממשלה דברים שראש המוסד חושב שזה יכול לעניין אותה אישית. לא מכיוון שזה יכול להשפיע במשהו אופרטיבי. היו לו פגישות אתה (לראש המוסד - א.ב), הייתי קורא פרוטוקולים, אני יודע והוא יודע במה היא מתעניינת במיוחד ועל פי זה היינו מעבירים. כלומר אם נסתכל בתיקים האלה, ניקח חודשיים-שלושה לפני המלחמה, נראה שכמעט ולא הועברו ידיעות בנושא התעצמות, בנושא רכש, הכנות למלחמה, לראש הממשלה".

      יגאל ידין הקשה על עיני ושאל אותו שוב, "אבל פה מדובר בהתרעה למלחמה". עיני השיב והמשיך בקו בו בחר, "בדברים אופרטיביים. זו התרעה שהובנה על ידי אמ"ן. בפורום הפנימי-מדיני דנים בעניין הזה. יש להצטער. אבל אני אף פעם לא חשבתי שהמוסד הוא הצינור לעדכון ראש הממשלה בנושאים מסוימים. אני לא חשבתי שצינור התפוצה של ראש המוסד מיועד לעדכן את ראש הממשלה, אלא יותר להבהיר דברים מסוימים". עיני הודה בפני חברי הוועדה כי היה פקפוק בעצם הודעתו של "המלאך". "מטבע הדברים פקפקנו כי נאמר לנו שזה לא ייתכן", העיד עיני.

      אבא אבן (ארכיון צה"ל ומערכת הבטחון, צלמי במחנה)
      "האווירה הייתה של ביטחון עצמי מוחלט". אבא אבן (צילום: ארכיון צה”ל ומערכת הבטחון, צלמי במחנה)

      שר החוץ דאז, אבא אבן, העיד בפני חברי ועדת אגרנט, וסיפר כי הלך הרוח בתוך מערכת הביטחון והדרג המדיני הייתה שאין חשש ממלחמה. "היינו פועלים במשך הזמן ההוא, והרבה חודשים לפניו (לפני המלחמה - א.ב) מתוך ההנחה שכוח הרתעתנו הוא גדול מאוד, כוח הרתעתנו הוא מוחץ ממש, עד כדי כך שנשיא מצרים, אנואר סאדאת, לא ינסה להתקיף אותנו, אלא אולי מתוך הלך רוח של איבוד עצמי לדעת, של תמות נפשי עם פלישתים. התשובה שתמיד קיבלנו מהזרוע הצבאית, שאפילו ינסה לתקוף - דינו נחרץ לתבוסה מהירה, מוחצת. האווירה הייתה של ביטחון עצמי מוחלט".

      אבא אבן הדגיש לחברי הוועדה כי גם ברגעים שקדמו לפתיחת המלחמה, העריכו בצמרת צה"ל כי מדובר בתרגיל ולא בהכרח בסימנים מעידים למלחמה. רק ביום שבת, בשעה 10:15 שעון ישראל, קיבל אבא אבן, ששהה באותו יום בארה"ב, מברק ובו נאמר ממקורות מודיעיניים כי באותו היום לפנות ערב יחלו המצרים והסורים את ההתקפה בתיאום. עוד נכתב במברק כי מטרת הסורים היא לכבוש את הגולן, לצלוח את התעלה ולהתבסס בצד המערבי. דקות אחדות לאחר מכן, עדכן אבא אבן את מזכיר המדינה האמריקאי דאז, הנרי קיסינג'ר, וסיפר לו על פרטי המברק.

      חברי הוועדה ניסו לברר את דעתו בשאלה אם יש סיכוי שקיסינג'ר עדכן בפרטי המברק את המצרים או את הסורים, כששאל אותם לפשר האפשרות הזו באותו יום. קיסינג'ר סיפר כי המצרים טוענים שישראל תוקפת מטרות בתעלת סואץ. אבא אבן היסס לרגע, בשל החשש שאולי לא עודכן בפרטים, אך מהר מאוד התעשת והחזיר תשובה שלילית, מכיוון שבאזור יש פקחי או"ם שיכלו לדווח על אירועים מסוג זה אם היו מתרחשים. בפועל, ניסו המצרים להרוויח זמן. לאחר מכן, סיפר בעדותו כי התחושה שליוותה את צה"ל ואת הדרג המדיני הייתה שאין צורך לקדם הפסקת אש, לפחות לא בימים הראשונים של המלחמה, כדי שניתן יהיה להשיב למצרים על התוקפנות שלה.

      לקריאה נוספת:
      עדות גורודיש נחשפת: "מפות מסווגות שלנו בידי המצרים"
      אריה שלו: שאלת האחריות למחדל תהדהד גם אחרי מותו
      נסגר תיק זעירא: "הוויכוח היסטורי - לא משפטי"