מירוץ הטרור או מאבק אזרחי?

יו"ר ארגון הימין הקיצוני להב"ה טען לאחרונה כי הנערים האלימים מהלינץ' נגד ערבים בכיכר ציון "הרימו את הכבוד היהודי". הפונדמנטליזם היהודי, שמסיט נערים משכבות מוחלשות וזורק בקבוקי תבערה, ממוסד יותר משחושבים. כמו במירוץ חימוש בין מדינות, נדמה שקיצוניים אלו פתחו במירוץ של הפחדה וטרור מול מקביליהם הפלסטינים. טרור הוא תמיד מזעזע, אבל הוא מעוות במיוחד כשהוא בא מהצד עם הכוח הפוליטי - מהצד שמשטר שלם בגדה פועל למען שאיפותיו על חשבון זכויות הפלסטינים ורווחת הישראלים.

ביום שישי האחרון ביקרתי, כחלק מפורום "תג מאיר", אצל נפגעי בקבוק התבערה שנזרק על המונית הפלסטינית בכביש 367 קרוב לגוש עציון. משפחה תמימה נהרסה שם – המראה המזעזע של האם ושל אחד מילדיה שרופי הפנים שראינו הוא מטאפורה קשה לאיבוד צלם אנוש. חלק מהחברה שלנו סובלני כיום אף ללינץ במרכזי הערים, ואף בקדושה שבערינו! שמענו באותו יום מיהודים מתונים הגרים באזור כי הכביש בקרבת בת עין מועד לפורענות והיו שם מקרים רבים של זריקת אבנים על רכבים פלסטינים. נאמר לנו שכוחות הביטחון אינם מטפלים במקרים אלו. הם גם התלוננו על רבני האזור שאינם מגנים את הדברים בפה מלא במשך השנים.

תושבים אחרים בגוש עציון יטענו בוודאי שהטרור המשמעותי בדרכים הוא זה שבא מצד הפלסטינים. ההיסטוריה מלמדת, ועמד על כך כבר איש הימין ז'בוטינסקי, שכל עם התמרד כנגד שלטון זר, לרוב באלימות. גם אם האלימות פסולה מוסרית, שלטון שבו לקבוצה מסוימת לא היה חלק וייצוג, שלטון שבו הייתה קבוצה מודרת ומופלית בשל מוצאה, לעולם לא קיבל לגיטימציה ותמיד נתקל בהתנגדות. השאלה היא רק איזו התנגדות.

למרבה המזל, בשנים האחרונות יותר ויותר פלסטינים מאמצים את האסטרטגיה של מאבק אזרחי בלתי-אלים למול המשטר הצבאי בגדה. מאבק זה, שנעשה לרוב בשיתוף פעולה עם ישראלים, הולך ומתעצם כמודל מרכזי, כנתיב חלופי לדרך הטרור. מאידך משליכי בקבוק התבערה והפונדמנטליסטים היהודיים מבקשים להחזיר אותנו לדרך הטרור, לתחרות של הפחדה והרג – מי ייצא עם ידו, המגואלת מדם או עוולות, על העליונה.

תקרית בקבוק התבערה היא הסלמה של פעילות המתרחשת כל העת: כריתה ושריפה של עצי זית, זריקת אבנים, הצתת מסגדים ועוד. פעולות אלו מתדלקת את צורות הפעולה והכוחות הקיצוניים ביותר בסכסוך. אני מכיר עשרות מקומות בשטחים עם סיפורים כאלו, למשל ליד המאחזים של איתמר, בכביש מעווארתא להתנחלות קדומים ליד יצהר וחוות גלעד, באזור סוסיא וכו'. העברנו על כך מידע למשטרה ולמנהל האזרחי , כולל על תקריות שגרמו פציעות קשות לפלסטינים. ההיענות בדרך כלל הייתה איטית רפה ולוותה בחוסר עניין מופגן. תגובה של מי שאבדו רגישות אנושית לזולת שאינו יהודי.

היחס של כוחות הביטחון תורם לזעם על המשטר הצבאי: כאשר נזרקות אבנים מידי קיצוניים יהודיים סוגרים את הכביש לרכבים פלסטינים כדי "להגן" עליהם אך נותנים ליהודים להמשיך לנסוע. כאשר קוראים למשטרה בעת תקיפת פלסטינים נעצרים דווקא הערבים, והיהודים המעורבים מתחמקים. במשך השנה האחרונה הוצתו בגדה עשרה מסגדים ובינתיים ללא מעצר אחד. שוב ושוב ישנו יחס של איפה ואיפה כלפי מי שאנו שולטים עליהם כנתינים חסרי זכויות.

המתנחלים הקיצוניים מהווים גורם הפועל בהתמדה למנוע כל התפתחות חיובית באזור תוך שהם פוגעים במקומות הרגישים ביותר. לרוב נושאים הקיצוניים אידיאולוגיה ארסית, כהניסטית. תפישתם של מאבק טוטאלי, שלא מכיר באחריות מוסרית אישית אלא קבוצתית, הוא נבואה שמגשימה את עצמה. ככתוב: "מהרסיך ומחריביך מקרבך ייצאו".

ביכולתנו כעם לטפל בתופעה, אך זה לא יקרה בלי לחץ על השלטונות שאפשרו לרעל להתפשט בחברה. ראש הממשלה והשרים מגלגלים עכשיו עיניים אך האחראיות מוטלת עליהם. האם אפשר לצפות מהם היום לעשות משהו לפני שיהיה מאוחר מדי?

הכותב הוא ראש מחלקת זכויות בשטחים הכבושים ב"רבנים למען זכויות האדם", מפורום "תג מאיר".

לקריאה נוספת:
הפיגוע בגוש עציון: מי מנע מרבנים לבקר פצועים פלסטינים?
נתניהו לאבו מאזן: נביא לדין משליכי בקבוק התבערה
השב"כ הזהיר פעילי ימין בבת עין: "עוקבים אחריכם"