לפני קרוב לחצי שנה, ב-6 בפברואר, התרחש אירוע שחולל מערבולת פוליטית בסין, הגדולה ביותר הזכורה זה שנות דור, שעדיין נמצאת בעיצומה וקשה לדעת היכן תסתיים. בכירים במפלגה הקומוניסטית הסינית החלו ליפול בזה אחר זה כמו אבני דומינו, נחקרו ופוטרו מתפקידם.
באותו יום הגיע מפקד כוחות הביטחון במחוז צ'ונג-צ'ינג, וואנג לי-ג'ון, לקונסוליה האמריקאית בעיר, וניסה לבקש מקלט, לאחר שנפתחה נגדו חקירת שחיתות. ברשותו היו, לטענתו, מסמכים המפלילים בעבירות שונות בכירים במפלגה הקומוניסטית הסינית, בהם מזכיר המפלגה בעיר, בו שי-לאי אחד ה"כוכבים העולים" במפלגה. האמריקאים סירבו בנימוס לבקשת המקלט שלו, והסגירו אותו אחר כבוד בחזרה לסין. הוא הודח מתפקידו, נעצר ונחקר.
עוד נחזור לרגע ההוא, שבעקבותיו נפתחה תיבת פנדורה: פרשה רדפה פרשה, ונפילה של אחד הובילה לנפילתו של הבא אחריו. התהליך יצר סדקים גדולים בחומת ההנהגה הסינית, וסיפק צוהר למאבקי הכוחות במערכת הפנים-מפלגתית ששולטת במדינה המאוכלסת בעולם. בחודשים האחרונים החלו להישמע הערכות לפיהן התהליך שהחל עשוי להביא בתוך זמן לא רב לשינויים אדירים בסין, ואף לנפילתו של המשטר הקומוניסטי.
ההערכה הזו אמנם עדיין אינה נחלתם של רוב הפרשנים הפוליטיים לנושא סין, הסבורים כי מדובר בסך הכול במאבקים פנימיים לגיטימיים לפני ההתחלפות הצפויה של מנהיגי המפלגה והעברת המקל ל"דור החמישי" של הנהגת המפלגה תהליך שצפוי להסתיים בחודשים הקרובים, עם מינוי מחליפו של מזכ"ל המפלגה ונשיא סין, הו ג'ין-טאו. נפילת המשטר הקומוניסטי? רוב המומחים לסין יאמרו כי זו יותר משאת נפש מערבית מאשר חיזוי נאמן של המציאות.
רוב אותם פרשנים לא הצליחו לחזות את המפולת שמתרחשת כעת. אחד הבודדים שדווקא כן הצליח לצפות את המהלכים הוא ד"ר ג'אנג טיין-ליאנג, לשעבר כלכלן בבנק המרכזי של סין, וכיום מרצה באוניברסיטת ג'ורג' מייסון בארה"ב. מאז פברואר פרסם ד"ר ג'אנג בעיתון הסיני הבינלאומי "אפוק טיימס", כ-20 תחזיות על המצב הפוליטי בסין, שרובן התגשמו בזו אחר זו. מה הוא צופה לעתיד? לשם כך דרוש לחזור מעט לעבר.
הרפורמיסטים נגד "מחנה הדמים"
המפתח להבנת התהליך הוא הבנת המכנה המשותף של כל אותם בכירים שנפלו או שנמצאים על הכוונת: השתייכותם למחנה פוליטי אחד, מהצד הנוקשה של המפה הפוליטית, המכונה על ידי ד"ר ג'אנג "מחנה הדמים".
בסין יש כידוע רק מפלגה אחת, והפוליטביורו בן 25 חברים המנהל אותה הוא במידה רבה "קופסה שחורה" למתבונן מבחוץ. ובכל זאת, וביתר שאת אחרי ההתפתחויות האחרונות, ניתן למפות בתוכו שני מחנות פוליטיים, שבמערב נוהגים לעתים לתאר אותם באופן גס (ולא בהכרח נאמן למציאות) במונחים של ל"שמאל ליברלי" לעומת "ימין שמרני". המחנה הראשון, המכונה "הרפורמיסטי" או "הפופוליסטי", מזוהה עם מנהיג המפלגה הנוכחי הו ג'ין-טאו, ומתאפיין בתמיכה פומבית ברפורמות פוליטיות (גם אם לא ערך שום רפורמות פוליטיות משמעותיות עד כה). אחד ממייצגיו הבולטים של מחנה זה הוא ראש הממשלה וון ג'יא-באו, הנחשב לאחד מנושאי דגל הרפורמה.
בראש המחנה השני עומד נשיא סין הקודם, ג'יאנג דזה-מין שאמנם פרש לגמלאות לפני עשור, אך עדיין מחזיק בכוח רב מאחורי הקלעים. חבריו מתאפיינים בנאמנות מוחלטת לג'יאנג דזה-מין ובקו נוקשה הדורש לשמור על ריכוזיות שלטונית. זה המחנה שאליו משתייכים כל אבני הדומינו שנפלו עד כה.
אך מעבר לזיהוי עם אותו מחנה פוליטי, ישנו עוד מכנה משותף לאותם בכירים שנפלו. זוהי שותפותם ליישומה של החלטה שקיבל ג'יאנג דזה-מין ב-1999, שבעטיה הוגשו נגדו מאז ברחבי העולם מספר תביעות בגין פשעים נגד האנושות: רדיפתם של מתרגלי פאלון גונג. הנושא הזה, קובע ד"ר ג'אנג, מצוי גם כיום בלב לבה של הטלטלה הסוחפת את הפוליטיקה הסינית.
"לחסל את הפאלון גונג"
השיטה הרוחנית פאלון גונג משלבת פילוסופיה מוסרית ותרגולי מדיטציה ותנועה, שנועדו להביא לשיפור עצמי על בסיס הערכים אמת, חמלה וסובלנות. היא הוצגה לציבור בסין ב-1992 על ידי לי הונג-ג'י (שכיום חי בארה"ב), ותוך שנים ספורות צברה עשרות מיליוני מתרגלים פעילים (ההערכות מגיעות עד 100 מיליון בסין ועוד רבים בלמעלה ממאה מדינות נוספות).
בתחילה זכתה השיטה לעידוד מצד השלטונות, אך לקראת סוף שנות ה-90 כבר עלה מספרם של המתרגלים על מספר חברי המפלגה הקומוניסטית והדבר נתפש כאיום על ידי ג'יאנג דזה-מין. ב-1999 נאסר תרגול השיטה בחוק הסיני, בתואנה שמדובר בכת המהווה סכנה לציבור (טענה שקשה למצוא לה תומכים מחוץ לסין). מסמכים פנימיים של המפלגה שהודלפו אף מעידים כי ג'יאנג הנחה בכתב "לחסל את הפאלון גונג".
בתחילה לא זכה ג'יאנג לתמיכה מצד הנהגת המפלגה, ולכן החל לגייס לשורותיה פוליטיקאים שהסכימו להוציא לפועל את הוראותיו. בתמורה, הוא הבטיח לפוליטיקאים שיקדם אותם בתוך המפלגה, בשיטת "יד רוחצת יד". הפשעים שביצעו מאז אנשים אלו, כשרדפו מיליוני מתרגלי פאלון גונג, רבים מהם עד מוות, מקנים להם את התואר "מחנה הדמים".
"ראיתי אנשים מאבדים את שפיותם בזה אחר זה"
סין מרכזת אליה ביקורת בינלאומית רבה בשל רדיפתן של קבוצות שונות מבני המיעוט הטיבטי, ועד מתנגדי משטר כדוגמת המקרה הזכור האחרון של עורך הדין העיוור צ'ן גואנג-צ'נג שברח לארה"ב. אולם המגזר הנרדף ביותר בסין הוא ללא ספק מתרגלי הפאלון גונג: לפי הערכות משקיפים זרים עליהם נסמכת מחלקת המדינה האמריקאית, שגינתה את סין ב-2001 בגין רדיפת הפאלון גונג לפחות חצי מהאסירים המוחזקים כיום במחנות העבודה בכפייה בסין הם מתרגלי השיטה.
השליח המיוחד של האו"ם לנושא עינויים, מנפרד נובאק, מצא בביקור שערך בסין ב-2005 כי שני שלישים ממקרי העינויים המדווחים במחנות העבודה בכפייה היו של מתרגלי פאלון גונג. במהלך העשור הקודם אף נחשף מבצע עצום של קצירת איברים בכפייה ממתרגלי השיטה וסחר בהם, שתועד גם בדו"חות בינלאומיים. במסמכים מפלגתיים שהודלפו נחשף קיומו של גוף היישום העיקרי ששימש לרדיפה ולעינויים "משרד 610", שמוציא לפועל את מבצעי החטיפה, מחנות העבודה והעינויים. יש המכנים אותו "הגרסה הסינית לגסטאפו".
"ראיתי אנשים מאבדים את שפיותם בזה אחר זה, ראיתי אנשים מתים", סיפרה ל"אפוק טיימס" ג'ניפר דזנג, שהצליחה לברוח מסין והגיעה לפני ארבע שנים לישראל כדי לספר על הסיוט שחוותה במחנה עבודה. "הוכיתי, נגררתי על הרצפה וחושמלתי באמצעות אלות חשמליות עד שאיבדתי את ההכרה... הכריחו אותי לעמוד ללא תנועה כשראשי כפוף, מסתכלת על כפות רגלי במשך 16 שעות ביום... לכל בן אדם בר דעת זה נשמע בלתי יאומן. אבל אני יודעת שזה נכון, כי אני בעצמי ניצולה של מחנה ריכוז ממשלתי כזה".
משהו רקוב בצ'ונג-צ'ינג
ג'יאנג דזה-מין פרש ב-2002, אולם בשל חששו כי לאחר פרישתו הוא יובא לדין, הוא נהג בשיטה בה משתמשים דיקטטורים פורשים רבים הוא קידם את שותפיו לפשע לתפקידי מפתח בסין. בין היתר, ערב פרישתו, הגדיל את כמות החברים ב"וועדה המתמדת" של הפוליטביורו, הגוף המקבל את ההחלטות החשובות במשטר הסיני, משבעה חברים לתשעה, וצירף אליו שניים מאנשי שלומו, שמחזיקים ביכולת להטיל וטו על כל החלטה.
עשור חלף, וכעת, האדמה תחת רגליהם של אותם בכירים רועדת. האבן הראשונה במפולת הייתה אותו מפקד משטרה מצ'ונג-צ'ינג שניסה למצוא מקלט בקונסוליה. הוא אמנם לא הצליח לערוק לארה"ב, אך כן הצליח להפיל אחריו גם את ה"בוס" שלו בו שי-לאי, מזכיר המפלגה בעיר, אותו "כוכב עולה", בן חסותו של ג'יאנג דזה-מין שקודם בתוך ארבע שנים בלבד לתפקיד ראש עיר, מושל פרובינציה, ושר המסחר.
שבועות ספורים לאחר תקרית הקונסוליה, הודח בו מתפקידו ומהפוליטביורו של המפלגה, ונפתחה נגדו חקירה. הוא מואשם בעבירות שחיתות והלבנת הון, אולם הפרשה זכתה למירב הכותרות בעולם בשל החשד שאשתו, גו קאילאי, הרעילה למוות את הידיד הבריטי של המשפחה, ניל הייווד, שכנראה שימש עבורה כצינור להברחת כספים לחו"ל.
להשלמת התמונה, הנה עוד פרט: ברחבי העולם תלויות נגד בו שי-לאי למעלה מעשר תביעות פשעים נגד האנושות בגין רדיפת מתרגלי פאלון גונג. באחת מהן, באוסטרליה, הוא אף הורשע ב-2007.
הפושעים יובאו לדין?
האבן הבולטת הבאה במפולת היא כבר סלע של ממש: ראש ה"וועדה לענייני פוליטיקה וחוק" של המפלגה, ג'ואו יונג-קאנג. כדי להבין מה כוחו של אדם העומד בראש הוועדה הזו, דמיינו אדם ששולט על המוסד, השב"כ, המשטרה והרשות השופטת - התביעה ובתי המשפט כאחד. ג'ואו הוא נציגו הנאמן ביותר של ג'יאנג דזה-מין בשלטון הנוכחי, והאיש שעומד בראש מערך בטחון-הפנים שמוציא לפועל את החטיפות והעינויים.
ה"פייננשל טיימס" היה הראשון לדווח במאי האחרון על כך שכל סמכויותיו של ג'ואו נשללו ממנו באחרונה והועברו לסגנו (אם כי הוא ממשיך לכהן רשמית בתפקידו). העניין הוכחש בהמשך, אך גם זכה לאימות ממקורות נוספים. זאת ועוד, לאחרונה הודלפו מבייג'ינג ידיעות לאתרי חדשות של גולים סינים, לפיהן הבכירים שהודחו, בהם גם ג'ואו, צפויים לעמוד בקרוב לדין.
במידה והדיווחים יתאמתו, אחת השאלות המרכזיות היא באילו אישומים יועמדו לדין, והאם אלו יתמקדו בשחיתות בלבד או יכללו גם חטיפה, עינויים ורצח. אם זהו הכיוון אליו נושבת הרוח, הרי שאבן הדומינו הבאה ליפול היא ג'יאנג דזה-מין עצמו.
נפילתו של ג'יאנג, אם תתממש, נושאת משמעויות מרחיקות לכת, משום שהמנהיג-לשעבר הקשיש קשר את גורל המפלגה הקומוניסטית כולה עם גורלו. מאז 1999, הוא משתמש כמו עסק פרטי במנגנוני המפלגה הקומוניסטית, ובראשם אותה "ועדה לענייני פוליטיקה וחוק", כדי להוציא לפועל את מדיניות הרדיפה. הוא השקיע בכך משאבים עצומים: נכון ל-2012, התקציב השנתי של הוועדה גדול יותר מזה של צבא סין, ועומד על 700 מיליארד יואן (כ-111 מיליארד דולר).
מה יחליט היורש
המאבק נמצא כעת בעיצומו. אף שכנפיו קוצצו כנראה, ג'ואו יונג-קאנג הוא עדיין אחד האנשים החזקים והמקושרים בסין, ולא אמר את מילתו האחרונה. מנגד, בולטת דמותו של ראש המשלה וון ג'יא-באו. מקורות בייג'ינג מדווחים כי בשנים האחרונות, במסגרת הרפורמות שהוא מקדם, הוא דיבר על שיקום המוניטין של הפאלון גונג, בין היתר כקלף פוליטי נגד יריביו מהמחנה השני, ודרש את העמדתם לדין של הפושעים.
מזכיר המפלגה והנשיא, הו ג'ין-טאו, לא הכריע בנושא. הוא אמנם מזוהה עם המחנה הנגדי ל"מחנה הדמים", אך גם מבין שהחלטה לחשוף את הפשעים עלולה לשמוט את הקרקע מתחת לרגליו שלו, כמשתף פעולה. מקור אחד דיווח באחרונה, כי בפגישה של ראשי המפלגה, אמר וון להו כי "ללא רפורמה, בסוף נעמוד כולנו מול חקירה".
הו ג'ין-טאו, כאמור, יסיים את תפקידו בחודשים הקרובים. יורשו הכמעט-ודאי הוא סגנו, שי ג'ין-פינג. אם הו לא יכריע בנושא, ייתכן ששי, שלפי שמועות חבר גם הוא למחנה ה"רפורמיסטי" של וון והו, יהיה זה שיצטרך לקבל הכרעות בסוגייה. מה הן יהיו? לד"ר ג'אנג אין ספק בעניין. הוא חוזה שאנשי "מחנה הדמים" ימשיכו ליפול כמו אבני דומינו עד האחרון שבהם וביום בו ייפול ג'יאנג דזה-מין, ייחרץ גם גורלה של המפלגה הקומוניסטית כולה.
* איל לוינטר הוא העורך הראשי של המהדורה הישראלית של The Epoch Times, קבוצת תקשורת בינלאומית המוציאה לאור עיתונים, אתרי תוכן ומגזינים ברחבי העולם ומתמחה בסיקור סין.