ביקור האדון מרוסיה: פנטזיות קבועות וחלומות בהקיץ

זה כבר היה לפולחן הנמשך 15 שנים. לקראת כל פגישה עם מנהיג רוסי, מעלים מנהיגי ישראל ופקידיהם את רף הציפיות בכל הקשור לתכנית הגרעין של אירן. הם יוצרים את הרושם כי המפגש הקרוב יהיה הרה גורל ומכריע, כזה שבו סוף כל סוף תצליח ישראל לשכנע את רוסיה לשנות את מדיניותה ולתמוך בעמדת ישראל.

כך היה זה בנסיעותיהם למוסקבה של כל ראשי הממשלות של ישראל - יצחק רבין, בנימין נתניהו, אהוד ברק, אריאל שרון, אהוד אולמרט ונתניהו בשנית - ומסעותיהם לרוסיה של ראשי המועצה לביטחון לאומי ושל ראשי המוסד. וכך היה זה בביקוריהם של שרי החוץ של רוסיה בישראל, וכך היה זה גם הפעם, בביקור הבזק של נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין.

נתניהו ופרס ביקשו לדבר על אירן. פוטין העדיף להתבשם מחנוכת האנדרטה בנתניה לכבוד ניצחון הצבא האדום על הנאצים. ראש הממשלה והנשיא גינו את משטרו של נשיא סוריה, בשאר אסד, ואילו נשיא רוסיה לא הסתיר את תקוותו כי חברת הגז הלאומית של רוסיה, "גאזפרום", תזכה לנתחים מהפקות הגז שנתגלו בים התיכון ליד חופי ישראל ומקידוחיהם.

נתניהו: "ישראל ורוסיה מסכימות שגרעין אירני הוא סכנה"

הניסיונות של נתניהו ופרס, לגרור את נשיא רוסיה לשיחה מעמיקה על הסכנות שבתכנית הגרעין של אירן, מעידים כי הם אינם מבינים את מדיניות החוץ של פוטין. היחיד שנוטה להבין את פוטין, יותר ממרבית הישראלים, הוא שר החוץ אביגדור ליברמן. על כן הוא גם אינו מתבזה. בניגוד בולט לנתניהו ולפרס, פוטין לא הזכיר ולו ברמז את אירן בהתבטאויותיו הפומביות. הוא רק דיבר על הבנתה של רוסיה לביטחונה של ישראל ודאגתה לו.

פרס לפוטין: "רוסיה לא תרשה איום מאירן"

בחדרי חדרים, כשחרצובות לשונו הותרו, הבהיר פוטין בפעם המי-יודע-כמה, כי מדיניות החוץ הרוסית ברורה בכלל, וברורה בפרט כלפי אירן. רוסיה אינה רוצה שלאירן יהיה נשק גרעיני, אך לרוסיה יש אינטרסים כלכליים עצומים באירן. היא בנתה בבושהר כור בהספק של 1000 מגה-וואט להפקת חשמל, בעלות של כמיליארד דולרים. מוסקבה מקווה לזכות בחוזים לבנייה של עוד שני כורים כאלה, שאירן כבר מתהדרת בהם.

מה שלא נאמר במפורש ואולי רק נרמז, הוא העובדה שמדיניות החוץ הרוסית מבוססת על תפיסתה האסטרטגית-גלובלית שתכליתה לאתגר את ארצות הברית, בכל מקום על פני כדור הארץ. זו לא מדיניות שמחזירה את היחסים בין שתי המעצמות לעידן המלחמה הקרה, אך זו תפיסה שחותרת לבסס את מעמדה של רוסיה כמעצמה בעלת משקל במשולש היחסים מול ארצות הברית וסין.

כך נגזרת גם המדיניות הרוסית במזרח התיכון, ששואפת לבסס את מעמדה באזור, ובוודאי לא לאבד את נכסיה. רוסיה תמשיך לתמוך בנשיא אסד, כל עוד תחשוב שיש לו סיכויים לשרוד בשלטון, והיא גם תמשיך לקיים קשרים הדוקים עם אירן.

אך יצויין שרוסיה כבר נענתה בעבר לכמה דרישות שהציבה ישראל בעניין אירן. היא מנעה העברת ידע וטכנולוגיה שהיו יכולים לסייע לאירן במישרין לייצור נשק גרעיני, ולא אפשרה להעסיק את מדעניה ב"קבוצת הנשק", השלב האחרון בהרכבת הפצצה. היא גם הסכימה שלא לספק לאירן טילים נגד-מטוסים מהדגם המתקדם ביותר, שהיו מיועדים להגן על אתרי הגרעין שלה.

ואולם, אם חשבו מנהיגי ישראל כי יצליחו לשכנע את פוטין לתמוך בהשתת עיצומים קשים על אירן, כאלה שיוכלו לערער עוד יותר את כלכלתה, הרי שהם פשוט אינם מבינים את האינטרס הרוסי. אם הם חלמו בסתר לבם שאולי גם יקבלו רמז, לפיו רוסיה לא תזיל דמעה במקרה שישראל תאלץ לתקוף את אירן, הרי שחלמו בהקיץ.

לצאר הרוסי של העידן המודרני יש אסטרטגיה ברורה, שמעוגנת בתפיסת עולם ובהיסטוריה הפרטית והלאומית של ארצו. לא ביקור כזה או אחר, ולא פגישה כזו או אחרת, ישנו זאת.

אובמה ופוטין נפגשו, ללא הצהרה משמעותית על אסד