עקרו את הסרטן הגזעני מקרבכם

אתמול בערב נפל דבר בישראל. גל ההסתה, של פוליטיקאים ציניים וחסרי לב, להם האחריות מרכזית להזנחת השכבות המוחלשות בחברה הישראלית, הוליד התפרצות גזענית אלימה כמוה לא ידעה הארץ. המראות היו קשים. עובר אורח שטעה בדרכו עם מכוניתו, כהה עור, יש לציין, וכמה מצער כי עובדה כזו דורשת ציון, הותקף על ידי המון משולהב שנראה כמו להקת כלבי רחוב תוקפניים שחתול תועה נקרה בדרכה. חלונות מכוניתו נותצו והוא ושלושת יושבי הרכב דיממו מפגיעת שבבי הזכוכית. הפורעים ניסו לגרור אותו מרכבו, בשל צבע עורו, וכוח משטרה גדול מיהר להתערב וחילץ אותו.

האירוע הזה הוא רק אירוע בודד מתוך מגוון אירועים גזעניים בהם אנו נתקלים בתדירות גוברת ועולה, בימים האחרונים. יריקות על ילדים, קללות גזעניות על הורים עם תינוקות, וכל זה לצד התעלמות או קריאות עידוד מצד עוברי אורח. מאבק מוצדק על הזנחת השכונה, שאחראיות לה בדיוק אותן מפלגות להן מצביעים רבים מהמפגינים, הפך ללינץ? בהשתתפות עשרות ובעידוד מאות. ישראל 2012 - מדינה בגרוש, הנשלטת על ידי פוליטיקה בגרוש, בעזרת פסיכולוגיה בגרוש.

תחושות מבקשי המקלט וילדיהם קשות. ולא במקרה: הרי זו מטרת מסע ההסתה, לא? להפחיד אותם מכאן לעזאזל. המבוגרים מתקשרים לאורך כל היום לברר בשלום ילדיהם, הילדים לומדים להרכין את ראשם וצועדים בפחד, לא יודעים מי מקלל ומי גם יכה, או יזרוק אבן. אבל הם לא מאבדים צלם. כשבחור צעיר ומוזנח החל לקלל קבוצת ילדות: "אתם גזע של אנסים וגנבים, כושיות מסריחות", החלו כמה ילדים לצעוק לו: "תסתכל איך אתה נראה, כמו חסר בית". אבל ילדה אחת התערבה והחלה לגעור בהם: "זו גזענות, אל תהיו כמוהו!".

לפני ימים אחדים ליווינו קבוצת ילדים מבקשי מקלט בדרכם הביתה, כפי שאנו נוהגים לעשות בימים האחרונים עקב החשש מהתגברות ההתקפות כלפיהם. "אני כושי. כושי. כושי. ואני מנקה לישראלים את הבתים", שרו הילדים והתפלאו שאנחנו לא מכירים את השיר. "תגיד, רמי, איך קראו לאיש הזה שהציל ילדים בשואה? יאנוש קורצ'אק? אתה חושב שהוא היה מציל את כל הילדים?".

מול הבלבול של הילדים, של הוריהם ושל תושבי השכונות, הממשלה מספקת עוד ועוד פתרונות של שקר: גירוש 700 בני אדם במקום ניתוק את הקשרים עם הדיקטטורה האכזרית של אריתריאה. הרי אם ייפול שם השלטון, בו תומכות בעיקר ישראל ואירן, ישובו 40 אלף האריתראים מיד לביתם; בניית גדר במקום מלחמת חורמה במבריחי הפליטים, האנסים, הרוצחים וקוצרי האיברים; ולבסוף, כמובן, הסתה של תושבי השכונה נגד "השחורים" - "זה הם, בגללם, הם הסרטן".

זה ייגמר בדם, אין ספק. אם הם סרטן, כפי שכינתה אותם חברת הכנסת מירי רגב, חייבים להיפטר מהם. וכל מי שהוא, או מי שיקר לו, סבל מסרטן גם יודע: חייבים בכל מחיר. סרטן הוא משהו שאם לא מטפלים בו הוא מחסל אותך. מבפנים.

אני רוצה לצאת כאן בקריאה לתושבי השכונות, הנבוכים, אני מניח, מול הידרדרות מאבקם כנגד ההזנחה המתמשכת לאירועי אמש: אם אינכם גזענים - אז תעקרו את הסרטן הגזעני מקרבכם. סרטן, כאמור, מחסל את מי שאינו מטפל בו. מי שנתן ידו להידרדרות הגזענית האלימה של התקופה האחרונה, שלא ימתין שהפוליטיקאים שהסיתו אותו יחלצו אותו כשימצא את עצמו מאחורי סורג ובריח. ודאי שהם לא יסייעו לו כשהוא יביט בעיני נכדיו ביום מן הימים.

ד"ר רמי גודוביץ הוא פוסט-דוקטורנט לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה ורכז קשרי קהילה בספרית גן לוינסקי בתל אביב

עוד על האלימות נגד הזרים:
לפיד: ”חוצפה שבן ארי, דנון ורגב קוראים לעצמם יהודים”
בית המשפט הוציא צו זמני למניעת גירוש הפליטים מדרום סודן
אהרונוביץ’ על המסתננים: ”שהשר ישי יעשה את עבודתו”