פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      גם בבחירות במצרים - זאת הכלכלה, טמבל

      השלום עם ישראל כנראה יוסיף להתקרר - אבל זה הדבר האחרון שמעניין את המצרים. כמו בכל העולם, גם כאן העוני דחף את העם לחיק המפלגות הדתיות, והוא גם יכריע את זהות הנשיא

      כשחוסני מובארק כיהן כנשיא מצרים, המצב הכלכלי במדינה היה גרוע. זו כנראה הייתה, אולי יותר מכל, הסיבה שהוציאה בסופו של דבר את העם לרחובות, לאחר עשרות שנות דיכוי. אלא שלאחר שמובארק הודח, המצב לא השתפר. להיפך – הוא רק הידרדר עוד יותר, והפך מגרוע לקטסטרופלי. התרוממות הרוח שחשו אזרחי מצרים בעקבות המהפכה האדירה שחוללו התחלפה עד מהרה בתסכול, יאוש, זעם וחוסר אונים משווע. סקרים שנערכים חדשות לבקרים מגלים כי אזרחי מצרים מודאגים בראש ובראשונה מהמצב הכלכלי המידרדר, יותר מאשר מהמצב הפוליטי הרעוע.

      לקראת הבחירות במצרים - עוד כותרות:
      בישראל כבר הצביעו בבחירות במצרים: "לוקחים חלק בהיסטוריה"
      העימות במצרים: מוסא סירב לכנות את ישראל "אויבת"
      מדינאי נגד איסלמי: מרוץ דו-ראשי לנשיאות מצרים

      ציור גרפיטי של חוסני מובארק ומוחמד חוסיין טנטאווי בכתובת גרפיטי נגד המועצה הצבאית העליונה השולטת במצרים, קהיר, מאי 2012 (רויטרס)
      חצי חצי: הנשיא לשעבר חוסני מובארק וראש המועצה הצבאית העליונה, מוחמד חוסיין טנטאווי, מרכיבים את כתובת הגרפיטי הזו, השבוע בקהיר (צילום: רויטרס)

      הכלכלה קרסה בעיקר משום שההכנסות מענף התיירות, שהיוו יותר מ-10% מההכנסה הלאומית, צנחו כמעט לאפס. גם ההשקעות הזרות, שהגיעו למיליארדי דולרים בשנים שלפני המהפכה, פסקו, בין היתר משום ששיעור הריבית עבור המגזר הפרטי נסק, ומשום שהמצב הביטחוני – שהידרדר בעקבות ההתנגשויות הבלתי-פוסקות בין מפגינים לכוחות הביטחון – מיאן להשתפר. בין לבין, במהלך 2011, צנח מדד המניות המוביל של הבורסה המצרית כמעט במחצית, הצמיחה לא עמדה בממוצע שנקבע בשנותיו של מובארק, ודירוג האשראי ארוך הטווח נחתך.

      האזרח המצרי מוטרד כיום יותר מאי פעם מהאבטלה הגואה, מעליות המחירים, מהעוני המחפיר ומהמשכורות הנמוכות. זו הסיבה שהוא הלך להצביע עבור מפלגות איסלמיות בבחירות לפרלמנט. בדיוק כמו במקומות אחרים ברחבי העולם, גם במצרים פונים האזרחים ברגעי משבר למפלגות הדתיות. אלו מאורגנות היטב, מסייעות לשכבות החלשות, מבטיחות הרים וגבעות – ובעיקר, מעניקות תקווה. יחד עם זאת, אזרחים רבים שהתאכזבו מהבחירה במפלגות האיסלמיות, צפויים בכל זאת לתת את קולם למועמדים חילוניים כמו עמרו מוסא, אחמד שפיק וחמדין סבאחי.

      כשהמנהיגים מפחדים מהאזרחים

      הכלכלה, אם כן, היא הנושא המרכזי בבחירות לנשיאות מצרים שייערכו השבוע בימים רביעי וחמישי. לא יחסי החוץ, לא המשבר עם אירן, ואפילו – תתפלאו לשמוע – לא הסכם השלום עם ישראל. האזרחים מחפשים אחר המועמד שיציל את המדינה מקריסה, וכל אחד מ-13 המועמדים מבטיח להם כיצד יעשה זאת. לכל אורך קמפיין הבחירות, סיפרו המועמדים כיצד יילחמו בשחיתות, כיצד יעלו לאזרחים את המשכורות, כיצד יובילו רפורמות מרחיקות-לכת, כיצד יביאו ליצירת מקומות עבודה חדשים, כיצד יתגברו על הגירעון התקציבי העמוק וכיצד יכניסו השקעות מבחוץ.

      כרזות תעמולה של חמדין סבאחי, מועמד לנשיאות מצרים, קהיר, מאי 2012 (רויטרס)
      כרזה של המועמד הנאצריסטי לנשיאות, חמדין סבאחי, השבוע בקהיר (צילום: רויטרס)

      היום, בניגוד לעבר, המנהיגים הערבים מפחדים מהאזרחים. לכן, דואגים המועמדים להבהיר בכל ראיון ובכל נאום שהפתרון למשבר הוא לא פתרון קסם של "זבנג וגמרנו", אלא תהליך ארוך של שנים. כל מנהיג מצרי מבין היטב כי אפילו אם ייבחר ברוב עצום בבחירות, הוא לא צפוי לקבל יותר ממאה ימי חסד מהאזרחים. אם לא יתחיל לעבוד, הוא עלול למצוא את עצמו במהרה במוקד של הפגנות ענק בכיכר תחריר בקהיר. הפגנות כאלו – שיפרצו במהרה ללא צל של ספק – עלולות לטלטל שוב את מצרים. אך זה המחיר שצריך כנראה לשלם במעבר האיטי והמתיש לכיוון מדינה דמוקרטית.

      שליח האו"ם למזרח התיכון והמתאם המיוחד של האו"ם לתהליך השלום, רוברט סרי, אמר השבוע לוואלה! חדשות כי גם הוא עוקב מקרוב אחר התהליך הדמוקרטי במצרים, וטען כי זהו תהליך ארוך: "חשוב מאוד שמתנהל תהליך דמוקרטי במצרים. כולנו מקווים שהכל יעבור בשלום ושהתוצאה תכובד. מצרים נמצאת בתהליך ארוך של הפיכה לדמוקרטיה. חשוב שיעמוד בראשה נשיא חדש, אזרח, שיוכל להתמודד עם האתגרים, בעיקר עם אלו הכלכליים".

      מועמדות תעמולה של עמרו מוסא, מועמד לנשיאות מצרים, בעיר אלכסנדריה, מאי 2012 (רויטרס)
      כרזות תעמולה של עמרו מוסא, המועמד המוביל, החודש באלכסנדריה (צילום: רויטרס)

      גם סרי מצביע על כך שהכלכלה היא המשבר הקשה ביותר שעמו תצטרך מצרים להתמודד בשנים הקרובות: "אין ספק שהנושא המרכזי בבחירות הללו הוא הנושא הכלכלי. המועמדים צריכים לענות על צרכי הציבור במהלך קמפיין הבחירות, ואני מקווה שהם יגלו אחריות לאחר שייבחרו. בעידן של 'האביב הערבי', צריך לזכור שיש את מה שמכונה 'היום שאחרי' הבחירות. מי שייבחר יתמודד מול אתגרים ענקים. אני יכול רק לקוות שמצרים תמשיך בתהליך הדמוקרטי".

      שלום קר? כן. ביטול ההסכם? אין סיכוי

      ובכל זאת, נותר דבר קטן, שאנו כה אוהבים לעסוק בו: הסכם השלום בין ישראל למצרים. הסכם השלום הזה, שנחתם לפני 33 שנה, כובד לאורך כל השנים על ידי שני הצדדים. הגם שנושא זה הוא שולי לחלוטין בקמפיין הבחירות של המועמדים, הוא עולה מפעם לפעם בראיון כזה או אחר. בלי קשר למי שייבחר, אין ספק שאחרי בחירתו של הנשיא החדש, יהפוך השלום הקר בין ישראל למצרים לקר עוד יותר. האיבה כלפי ישראל רק התעצמה, והמועמדים מבינים זאת היטב – ולכן הם משמיעים אמירות קשות נגד המדיניות הישראלית.

      לא מן הנמנע שהנשיא שייבחר – בין אם יהיה זה עמרו מוסא ובין אם יהיה זה עבד אל-מונעם אבו אל-פותוח (השניים המובילים לפי הסקרים) – ידרוש לקיים דיון מחודש בחלק מסעיפי הסכם השלום, בעיקר אלו הנוגעים להכנסת כוחות צבא לסיני. למרות זאת – וחשוב להדגיש – אין שום סיכוי שהסכם השלום יבוטל. הסכם השלום הוא אינטרס עליון של מצרים, בין אם בזכות הכסף הרב שהם מקבלים מדי שנה מארצות הברית בזכותו ובין אם בזכות היחסים הביטחוניים החשאיים ההדוקים עם ישראל. כל מועמד בבחירות מבין כי לא יוכל לבטל את הסכם השלום, אפילו אם ירצה מאוד.

      היטיב לתאר זאת גורם מצרי ששוחח עמנו השבוע: "מצרים לא חיה לבד בעולם והיא לא יכולה לעשות כל מה שמתחשק לה, בעיקר כשכלכלתה זקוקה נואשות למכשיר הנשמה". סרי סבור אף הוא כי אין מקום לחשש מפני ביטול הסכם השלום, ודואג להזכיר לנו מה ממתין לנו בסיבוב, לאחר בחירתו של הנשיא החדש: "שוחחתי השבוע עם שגריר מצרים בישראל ועם שגריר מצרים ברשות הפלסטינית. שניהם אמרו לי כי ארצם להוטה לחדש את המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים, כי זה נושא שחשוב מאד להנהגה במצרים".

      לפניות לכתב: nir_yah@walla.com